מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קטז

בהקדש דה"ל ייאוש ושינוי רשות וכמ"ש פח"י מהמעה"ק הי"ד עמ"ש שם והילכך היכא דגזלו ושיפהו דאיכא שינוי באמת יוצא בי"ט ראשון כדבירוש' ולא נקיט רבנו אחר ייאוש אלא בייאוש כדי ודוקא גזל והקדיש דהשינוי בא בשעת הקדש חשיב ההקדש מצוה הבאה בעברה דאני ה' שונא גזל בעולה שייך רק בקדשים ולא בשאר מצות עמ"ש בפרקין ה"א ושפיר קי"ל כריב"נ דיוצא בי"ט שני ואין זה מהב"ע שאין בנטילתו משום גזל אלא דה"ל כשאול וחזר בו רבנו ממ"ש בפי' המשנה משום מהבב"ע. ולענין יבש עמ"מ לעיל ה"א ד"ה וראיתי כו' שהרמב"ן סתר דעת הראב"ד דר"י לא מייתי ראיה מירושה אלא מברכה בי"ט ראשון וסובר רבנו כש"ס דידן דיבש משום הדר. ומ"ש הכ"מ דמסופק בחסרי השיעור תמוה דודאי פסול ע"ז ושאסור באכילה משום דמכתית שיעורו ושיעורין הל"מ ועלח"ם דנדחק לדרך רבנו דמאי פריך הש"ס אלא לרב קשיא אימא ה"ק רב אין זה הדר ופסול בראשון. ונ"ל דלק"מ דליכא למימר דרב פוסל רק בי"ט ראשון דקשה במאי מיירי אי בנקבוהו עכברים נקב שאין בו חסרון אלא שהוא מופלש או כאיס' מאי משני שאני עכברים דמאיסי הא אין כאן מיאוס כיון שלא עשו אלא מעשה קוץ בעלמא א"ו דאיירי בנקב שיש בו חסרון שאכלו ממנו דמינכר נשיכתייהו ומאיס (וכ"ש לדרך הראב"ד דאפילו בנקב מפולש בעינן חסרון משהו וא"כ קשה ל"ל לרב לומר דאין זה הדר תיפוק ליה דחסר פסול א"ו ה"ק רב דאפילו בי"ט שני דלא בעינן לקיחה תמה וחסר כשר מ"מ פסול כל שבעה משום הדר וקשי' לרב. ומשני שאני עכברים דמאיסי ופסול כל ז' משום הקריבהו נא לפחתך: ולל"ב דאמר רב זה הדר ה"ק דאינו מאוס דאיכא תקנה לחתוך מקום הנשיכה דהא ר"ח מטבל בה ואי משום דפרי חסרה אינו הדר אנן לא בעינן הדר בשני וכדמסיק וזה פשוט. הלכות שקלים פרק א

ה"א אפילו עני כו' עפ"ז מהמ"ע ה"ה וגיטין ד"ז וב"ב ד"ט

שם ה"ד ועוד מטבע כו' עכ"מ ודבריו תמוהין דהנך דרכונות בהכרח של זהב למעט במשוי וכמש"ר לקמן פ"ב ה"ד ואלו היו מצרפין שקלי כסף לדרכונות כסף אין כאן מיעוט במשוי ודרכונות שהזכיר רבנו כאן הן של כסף כדלקמן ה"ו

שם ה"ו בזמן שהיה מטבע עיין השגות. והרע"ב כ' דהיה להם מטבע של מלכות מדי מש"ה היתה גדולה דרכונות אע"ג שעניים היו. ובגוף הענין פי' הראב"ד תמוה דהאיך ס"ד להוסיף והכתיב העשיר לא ירבה בשלמא לדרך רבנו בקשו לשקול דינרין דכסבורים היו דפי' העשיר לא ירבה ומחצית המטבע וקמ"ל דה"ק הדל לא ימעיט מחצי שקל של תורה אבל מחצית מטבע גדולה לא חשיב ריבוי משא"כ לדרך הראב"ד דע"כ מפרש דה"ק העשיר לא ירבה מהעני אבל שניהם רשאין להוסיף בזמן שהן מתי מעט א"כ ר"י דקארי ליה מאי קארי ליה הרי מוכח בפסוק דיש לו קצבה דכ"כ נותן העני כמו העשיר. ותו דהתורה אמרה מחצית השקל דע"כ מתפרש או מחצית השקל של תורה או מחצית השקל לפי עת וזמן ועכ"פ אין מקום לומר שיהי' רשאי להוסיף על מחצית השקל כשהן מתי מעט

שם ה"י ותובעין אותן עד שיתנו. דוחק לפרש דברי רבנו דקאי על כל שאין חייבין כו' אלא פשטות דבריו דדוקא כהנים שחייבין מדינא תובעין ומ"מ אין ממשכנין מפני ו דרכי שלום אבל נשים ועבדים וקטנים דפטורין מדינא אף מיתבע נמי לא תבעינן. ודע שהרב ר"א גורס בירושלמי הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא ב' שערות אבל לא הביא ב' שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין אע"פ שהביא ב' שערות. ומפרש דה"ק מדנקיט אין ממשכנין משמע אבל תובעין וקאמר לא כן דלמשכן אין ממשכנין אפילו הביא ב' שערות כל שהוא פחות מבן ך' ותובעין משהביא ב' שערות אבל לא הביא אפילו לתבוע אין תובעין. וכה"ג מפרש הירושלמי אע"פ שאמרו אין ממשכנין נשים ועבדים אבל שקלו מקבלין מידן. הא לתבוע אין תובעין הכא את אמר תובעין והכא את אמר אין תובעין כאן כשהביא ב' שערות כו' וכ' הר"א ונשים ועבדים נמי אין תובעין והא דתנינן להו לעיל גבי אין ממשכנין איידי דתני קטנים תני להו בהדייהו וזה הר"א נמשך אחר פי' הרע"ב דמפרש נמי אע"ג שהביא ב' שערות אין ממשכנין פחות מבן ך' וכבר השיג עליו התי"ט והביא ראייה מדברי רבנו דמשהביא ב' שערות והוא בן י"ג מצות שקלים עליו. מיהו הירושלמי צריך ביאור לשטת רבנו וראיתי בפי' המשנה לרבנו וז"ל וקטן שלא הביא ב' שערות אין ממשכנין אותו אלא מניחין אותו ואם נתן מקבלין מידו אמרו אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות כו' נראה דגריס כגי' ירושלמי ד"ו הא לתבוע תובעין הדא דתימר כשהביא ב' שערות אבל אם לא הביא ב' שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות כיני מתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום ע"כ וכן בש"ס דידן גרסינן אין אין ממשכנין עד שיביא ב' שערות שזהו גי' רבנו בפי' המשנה. ולפ"ז ה"פ דס"ד כל שלא הביא ב' שערות אפילו לתבוע אין תובעין והוקשה לו במאי עסקינן דלתבוע תובעין בהכרח בשהביא שתי שערות ולא בדא דהתניא אין ממשכנין כו' אלמא משהביא ב' שערות אפי' ממשכנין. לזה מסיק דנקיט לשון