מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קטו

תחלה דצריך ג' הדסים והודה לר"ע דסגי בחדא ובעינן שלא יהיה קטום והא דבעינן שנים קטומין לאו מדינא אלא להידור מצוה וחד דמדינא צריך שאינו קטום ושנים קטומין להידור וכן מפורש בירושלמי עכ"ל ויש להמתיק מדלא פריך הש"ס הך קושיא אר"י דמתני' מכלל דאמתני' ודאי לק"מ דידע לחלק דחד דמדינא צריך שאינו קטום ואינך דלהידור סגי בקטומין אלא דלר"י דברייתא דמפיק שלשה מקרא דענף עץ עבות והוו שלשתן ד"ת קשה ממ"נ ומסיק דסיפא דברייתא אחר חזרה דס"ל חדא ד"ת. ולפ"ז גם הירושלמי ס"ל דבהכרח ר"י דמתני' ס"ל דחד ד"ת ואינך תרתי מד"ס ומשום הידור והוקשה ליה דהאיך מוסיפין על הדס א' ד"ת עמש"ר פ"ז מה' לולב ה"ז ובמ"מ וכ"מ שם א"ו כיון דאיכא הידור מצוה מותר להוסיף בהדס וז"ל הירושלמי ר' אבא בר ממל בעי קומי ר' אמי כמה דר"י מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינין א"ל מסביר את סבור על דר' ישמעאל קטום הדר והתנינן ר"ט אמר אפילו שלשתן קטומין לית בר נש אמר אפי' אלא דהוא מודה על קדמייתא. ר' חגי בעי קומי רבי יוסי מה בעי ר"ט להוסיף על דברי ר"י. א"ל ר"י לא סבור קטום הדר ור"ט סבור קטום הדר ע"כ וה"פ לדרך רבנו דהקשה ר' אבא כיון דמתיר ר"י להוסיף בהדס אמאי קאמר לולב א' ואתרוג א' וערבי נחל שתים שהוא משנה שא"צ דליכא מאן דפליג דסגי בלולב א' וערבות שתים מכלל דקמ"ל דאסור להוסיף ומאי שנא לולב וערבה מהדס והשיב רבי אמי מדפריך אתה כך מכלל דסבירא לך דרק חד שאינו קטום ד"ת ושנים הקטומין משום הידור והתנן רט"א אפילו ובהכרח ר"ט ס"ל שלשתן ד"ת מדלא קאמר אפי' אחד שאינו קטום אלא דס"ל לר"ט דקטום בהדס חשוב הדר דהואיל שהוא עבות לא מינכר נקטם ראשו כמ"ש הפוסקים וח"כ לא שייך אפילו דמשמע דמודה לר"י דחד שאינו קטום כשר אלא הכי הל"ל רט"א שלשה ואפילו קטומין אלא ודאי דר"י נמי סבר דבעינן שלשה ד"ת ומ"מ סגי בחד שאינו קטום דא"צ הדר אלא בחד דמפורש בקרא ולא בהנך תרתי דאתאן מריבוי א"נ דכל דאיכא חד שאינו קטום באמצע הוי הדר ושפיר לר"ט אפילו שלשתן קטומין ונמצא לר"י אין רשאי להוסיף אף בהדס דשלשתן ד"ת ומתורץ קושיית ר"א בר ממל. ור' חגי בעי כו' פי' דקס"ד נמי דלר"י חד ד"ת ושני קטומין מוסיף להידור מצוה והוקשה ליה לשון אפילו דמשמע דר"ט מוסיף (וקס"ד דר"ע מיקל טפי דאפילו בחד דלא קטום סגי ובבבלי ולדרוש להו כר"ע דמקיל טפי) ומאי מקיל ר"ט. ותירץ ר' יוסי דר' ישמעאל נמי ס"ל בעינן ג' ד"ת ומ"מ סגי בחד מהודר וכמ"ש ומוסיף ר"ט דקטום חשוב הדר ומקיל דסגי בתלת קטומין. וכל זה לדרך הירושלמי אבל הבבלי סובר דשפיר בא ר"ט להוסיף קולא וכדמסיק תלתא קטימי שכיחי חד ולא קטים לא שכיח ושפיר נקיט ר"ט אפילו אע"ג דר"י מכשיר בחד ולא קטים וכן ל"ק אמאי מתיר ר"י להוסיף בהדס ולא בשאר מינין דס"ל לש"ס דידן דוקא תוספ' הדס שרי משום נוי מצוה כשעושה אגד גדול עבות משא"כ בשאר מינין ליכא נוי בתוספות וכמש"ר פ"ז מהלכות לולב ה"ז ונתיישבה השגת הראב"ד אחר שהופיע רה"ק בביאור הירושלמי לדרך רבנו. ומש"ר עבר וליקטן כו' עכ"מ שנדחק למה השמיט רבנו אוקמת' הש"ס כגון דאית ליה הושענא אחריתא וכבר נתיישב בדברינו ח"א פ"א מה' שבת ה"א ע"ש

שם ה"ו ערבה כו' עיין השגות ומ"מ. ועיון בפי' המשנה לרבנו דמפרש בערבה דכשר בנקטם וסובר דבענף חשיב הדר ודוקא בלולב חשיב מום ולולי דברי המ"מ י"ל דכוונת הראב"ד להשיג למה כ"ר בערבה דנפרצו עליה פסולה והשמיט פסול זה בהדס. ולעיל ה"ה תירץ המ"מ דרבנו גרס בהדס נפרטו ר"ל נשרו כדפרש"י וצריך טעם למה נקיט בהדס נפרטו ובערבה נפרצו ואולי דנפרצו לא שכיח בהדס ועיין פ"ז מהלכות לולב ה"ח ועיין תמים דעים סי' רל"ב

שם ה"ז אתרוג שניקב. עיין השגות ומ"מ ובלח"ם ועיין כפות תמרים דכ' דאי חדא קתני א"כ חסר גרידא נמי כשר וא"כ ק' סוגיא דסוכה דל"ז ע"ב והא ר"ח מטבל בה כו' ולר"ח קשיא מתני' כו' אלמא דחסר גרידא פסול גם הקשה על הראב"ד דנקב בלא חסרון כשר א"כ למה נקיט כלל ניקב דהל"ל חסר כ"ש פסול ע"ש ותמהתי עליו וביותר על הלח"ם דאשתמיט להו גירסת המשנה ירושלמית ניקב נקלף נסדק חסר כ"ש פסול הרי דיש הפסק בין ניקב לחסר כ"ש דזהו גירסת רבנו בפי' המשנה דמפרש תחלה ניקב ואח"כ נקלף ואח"כ חסר כ"ש ע"ש וזהו שאמרו בירושלמי ניקב ולא פילש מבפנים כשר כיי דתנן תמן ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כ"ש כשר ר"ל דניקב דרישא במפולש ואינו חסר וכמ"ש

שם ה"ט כל אלו כו' עיין השגות ובתמים דעים סי' רכ"ו ביאר דהא דפריך הש"ס ר"פ לולב הגזול בשלמא יבש בעינן הדר וליכא ה"ק בשלמא יבש י"ל דסובר תנא דידן ממקרא נדרש לפניו ולא לאחריו עיין בתו' ד"ה בעינן מיהו באמת קיי"ל מקר' נדרש לפניו ולאחריו וכדר"ח דמטבל ונפיק בי"ט שני (פי' ודלא כמ"ש התוס' דחסר נפקא לן מולקחתם לקיחה תמה דמקרא נדרש לפניו אלא חסר הוא ג"כ מכלל המומין ומשום) הדר וכדאמרינן בירושלמי אבבא דעלתה חזזית ריב"נ בשם שמואל כל הפסולין אינן פוסלין אלא ביום הראשון ואע"ג דקי"ל כוותיה בכל הפסולין מ"מ לא קיי"ל כריב"נ בגזול ומשום מצוה הבאה בעברה. ובירושלמי מאי פליגין כשגזלו משופה אבל גזלו ושיפהו דמים הוא חייב לו פי' דקנאו בשינוי והיינו בגזל ושיפהו בי"ט שני ע"ש. ובתמים דעים סי' רל"ג העלה דיבש פסול בי"ט שני וזה מוכרח מדמייתי ר' יהודה ראייה ומעשה בשני כרכים שהיו מורישין לולביהן לבניהן ואי ס"ד דבי"ט שני כשר מאי ראי' מייתי דלמא עשו כן משום י"ט שני וזהו שהמתיק הראב"ד כאן דאע"ג דבמידי דמפסיל משום הדר כשר בי"ט ב' דומיא דחזזית שאני יבש דחשיב כמת לפמ"ש בירושלמי ונתבאר כוונת הראב"ד. אמנם דעת רבנו דקי"ל בגזול כריב"נ דלאו משום מצוה הבאה בעברה הוי אלא דנפקא לן מלכם ומש"רל ה"א אפילו לאחר ייאוש אין הטעם משום מצוה הבאה בעברה כמו שנדחק הלח"ם שם אלא משום דגם לאחר ייאוש לא מקרי שלכם דייאוש כדי לא קנה אלא דוקא