מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קיד

ראוי לאכילה בו ביום אחר שאלה והפרשה דאנן בעינן ולקחתם פרי שיהיה פרי בשעת לקיחה וזהו מה שכתבתי דלא חשיב פרי ומחוסר מעשה ההפרשה בשעת נטילה ואע"ג דמתשיל ה"ל טבל למפרע. ובהכי אזדא מ"ש מכ"ת ולדעתי אף בי"ט ראשון כשר אי אמרינן הואיל מטעם שיכול להפריש למחר דבשלמא גבי עירוב בעינן שיהיה ראוי לאכילה בשעת קניית העירוב משא"כ באתרוג אפילו יהיה ראוי למחר כשר מדפריך הש"ס למ"ד דין ממון מתרומה טמאה הא ראוייה להסיקה תחת תבשילו והא אין שורפין קדשים בי"ט וע"כ כיון דראוי למחר מקרי דין ממון וה"נ בטבל כיון דאי בעי מתקן למחר דאין חילוק בין אי בעי מתשיל ואי בעי מתקן וצ"ל כהרשב"א דלא אמרינן הואיל והיסוד של הש"א משום דאי מתשיל הדר לטבליה נופל דמאי בכך הא אי בעי מתקן ע"כ והכל אזיל בתר איפכא דהא כ' הש"א דלמ"ד היתר אכילה כיון שאסור להפריש בי"ט אין אומרין מיגו דאי בעי מתקן למחר דבעינן לכם ביום הראשון אלא דאלו היינו אומרים דנעשה טבל להבא והוי כנילוש בי"ט ושרי להפריש היה נקרא לכם ביום הראשון וכמ"ש. והא דפריך למ"ד דין ממון דראוי להסיק תחת תבשילו אינו קושיא לפמ"ש פ"ה מה' שבת ה"ח דלדרך רבנו מותר להסיק תבשילו בתרומה טמאה בי"ט אלא אפילו לדרך התוס' לק"מ דשאני דין ממון דכל מידי דחזי לשנה הבאה חשיב דין ממון היום ושוה כסף תכף משא"כ היתר אכילה ביום ראשון לא מקרי חזי בו ביום. ולפ"ז אין ראייה כלל מסוגיא דעירובין דהתם מיקרי סעודה הראוייה בתחלת בה"ש זמן קניית העירוב הואיל דאי בעי מתשיל וגם מפריש בה"ש הילכך אפילו לא אתשיל מהני וה"ה להבבלי יוצאין בחה"מ בטבל דאי בעי מתשיל ומפריש ותו דאין לכם בחה"מ משא"כ להירושלמי דבעינן ולקחתם פרי כל ז' צריך שיהיה פרי בשעת לקיחה. ומ"ש מכ"ת ואפשר דהש"א ראה סוגיא דעירובין אלא דקוש' דוקא לשטת הרשב"א דבפסחים דמ"ו בתוספות ד"ה הואיל ורשב"א פי' תרי הואיל לא אמרינן וה"נ הוי תרי הואיל הואיל ובעי מפריש והדר הואיל ובעי מתקן ולא אמרינן תרי הואיל ע"כ טעה בזה בין הרשב"א בעל התו' שהוא רבנו שמשון בר אברהם והוא הר"ש משנזא או מקוצי המפרש זרעים וטהרות ובין הרשב"א שבזמן הרא"ש שהוא רבנו שלמה בן אדרת. ומ"ש מכ"ת אבל על מר קשה שכתב גבי תרומה הואיל למה לא אמרינן גבי טבל הואיל דאי בעי מתקן ע"כ ולא דק דלא השגיח בלשונו כנ"ל. מה גם דהמקשה בעירובין ולפרוש מיניה וביה קס"ד דמגביהין תו"מ בה"ש קשה קושיית התוספות אמאי אין מערבין בטבל דליכא למימר כתירוץ התוספות דבמידי דלא חזי לשום אדם לא שייך מיגו דא"כ דברי הרשב"א תמוהין דשאני תרומה טמאה דלא חזי לשום אדם ליכא מיגו משא"כ באוסר על עצמו נכסי חברו וע"כ לא ס"ל לרשב"א תירוץ התוספות וקשה קושיית התוספות א"ו סובר הרשב"א שאני טבל דאין אומרים מגו דאי בעי מפריש דמחוסר מעשה בה"ש ושאני מיגו דמיתשל דשרי למפרע וה"ק הש"ס ולפרוש עלה מיניה וביה באמת שקודם שאלה יפריש מקצת תרומה בפ"ע דלא חשיב תיקון כל זמן דלא מתשיל ואח"כ יערב ויהיה נשאל ונמצא העירוב חולין מתוקנין ע"י מה שהפריש קצת תרומה. ומשני ס"ל כרבנן וכמ"ש התוספות דאף שאלה חשיב שבות אבל אפילו רב מודה דאין מעשרין ודאי בה"ש ובחלק שו"ת של"ח הארכתי

שם ה"ג נפרדו עליו עיין השגות וביאור דעתו באריכות בתומת ישרים סי' רכ"ט ע"ש ובגמרא ב"ק דצ"ו ועיקר ראיית הראב"ד מסמיכות בעי' דר"פ בנחלקו התיומת משמע דמישך שייכי אהדדי עם נפרצו. דנפרצו היינו שנסדקו גופי העלין לארכן ודאי פסול והבעי' בנחלקו התיומת ומזה נראה דחופיא מחלקין כל עלה דפנותיה לחצאין והבעי' בחילוק התיומת ודעת התוס' כדעת הראב"ד ועיין בערוך אות ה' ערך הפיא. והרי"ף מחולק עם רש"י וס"ל דנפרצו לאו נתלשו לגמרי ונאגדו מדנקיט סיפא בהדס נפרצו עליו דא"כ היינו נשרו עיין בר"ן ותי"ט ודברי הלח"מ מגומגמין דודאי כוונת הרי"ף שעדיין תלויין בהן דומיא דסיפא דנפרצו עלי הדס אלא שתלויין כלפי מטה דומיא דעלי חריות ומפרש דעבדי כעין חופיא ר"ל שנתלשו קצת ועדיין תלויין ועומדין כלפי מטה וכ"כ רבנו בפי' המשנה. ומ"מ מישך שייך בעייא דר"פ בנחלקה התיומת בבבא דנפרדו עליו ר"ל כענפי אילן לצד מעלה ואינן סמוכין לשדרה דע"י חלוקת התיומת ג"כ מחציתו נפרד מהשדרה ואיכא תרתי לריעותא והבן זה. וכפי הנראה מלשון רבנו פ"ב מה' גזלה הי"ד גזל לולב והפריד עליו קנה העלין גזל עלין ועשאן חופיא קנה ע"כ משמע שהכלי שקורין חופיא אוגדין שרשי העלין ואח"כ נשבר קצת אורך העלין ותלויין כלפי מטה כלפי האגד והיינו נפרצו כעין חופיא והבן

שם ה"ד בריית העלין ובהשגות א"א זהו דסליק בחד הוצא ע"כ והנראה שלא היתה למראה עיני המ"מ וכ"מ ולח"ם דהא לשון ההשגה מבואר כמ"ש הכ"מ וקאי אבבא דהיו עליו אחת אחת

שם ה"ה הדס שנקטם עיין השגות ובמ"מ בשם הרמב"ן. והמ"ע העתיק כל דברי הראב"ד בתמים דעים סי' רכ"ח ודברי הרמב"ן במלחמות שסתר הוכחת הראב"ד מלשון דליות שבת"כ ובירושלמי דפי' דליות ענפי הדס יהיו מה שיהיו אפילו קטומים מיהו אין זה מזור להראייה מהמשך הירושלמי שהביא הראב"ד. ועלינו לבאר הירושלמי לדרך רבנו. דהנה בבבלי מסיק ור"י ממ"נ אי שלמים בעי נבעי נמי כלהו אי לא בעי שלמים אפילו חד נמי לא אמר ביראה אר"א חזר בו ר"י. וה"פ לדרך הרי"ף ורבנו אי שלמין בעי ולא קטומין משום הדר לבעי כלהו תלת דלר"י שלשתן ד"ת מדרשא דענף עץ עבות ואי לא בעי שלמין דס"ל קטומין נמי חשיב הדר אפילו חד נמי לא צריך שיהיה אינו קטום ומשני חזר בו ר"י ממה דמפיק מענף עץ עבות שלשה אלא דס"ל דד"ת סגי בחדא עיין תוס' ד"ה ענף ולא הוצרך ר"י תלת אלא להידור דנוי הדס הוא שיהיה אגד גדול הילכך חד מינייהו שהוא ד"ת צריך אינו קטום משום הדר ואינך תרתי דמשום הידור מצוה רשאי להיות קטומין וכ"כ הרשב"א בש"ש וז"ל והנכון שחזר בו ר"י בסוף כשאמר וא' אינו קטום ממה שאמר