מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קיג

היתר אכילה ודין ממון תיפוק ליה דמכתית שיעורא ואסור אף ביו"ט שני אלא דלפי מ"ש כאן בחלק א' דטעם פיסול תרומה טמאה אע"ג דאיתא בשאלה הואיל דאי מתשיל עלה הדר לטיבלא ושל טבל פסול ע"ש דלפ"ז י"ל דהוצרכו לחדש היתר אכילה או דין ממון משום תרומה טמאה דאיתא בשאלה ולא מכתית שעורא דהא לאו לשרפה עומדת כיון דאפשר בשאלה אלא עיקר האיסור משום היתר אכילה ואע"ג דמציין הש"ס פיסקא ושל ערלה סמך אסיפא דתרומה טמאה ומתורץ קו' התוס' ד"ה לפי. ולפ"ז מוכרח דמתני' איירי רק בי"ט ראשון דאי בי"ט שני אמאי תרומה טמאה פסול הא איתא בשאלה מאי אמרת אכתי הדר לטיבלא ואין כאן היתר אכילה אכתי יפריש עליו ת"ומ ממקום אחר ואי ליכא אחר יפריש מיני' ובי' דהא חסר מותר בח"המ א"ו דמתני' איירי ראש' דאין מגביהין ת"ומ בי"ט וכ"ש מיניה וביה דה"ל חסר דפסול בי"ט ראשון דזה החלק שמפריש אחר שאלה לא חזי לאכילה. דבהכי מתורץ קושייתנו הנ"ל דליכא למימר איכא בינייהו לאחרים דלאו בעלים דשרי למ"ד מפני שמכשירה דאין הכשר אלא מרצון בעלים דכיון דמתני' איירי בהכרח רק בי"ט ראשון בל"ז פסול לאחרים דלאו בעלים דבי"ט ראשון בעינן לכם ולעולם אימא לך דאיכא נ"מ לקולא דלמ"ד מפני שמכשירה מותר לאחרים ליטול אתרוג של תרומה טהורה בחה"מ והדרא קושיא לדוכתא למה פ"ר כמ"ד מפני שמכשירה איברא לפמ"ש בפרקין ה"ט דפיסול אתרוג שאין בו היתר אכילה אסור אף בח"המ מכלל דס"ל דאתרוג של תרומה טמאה פסול בח"המ וכגון שהוא תרומה טמאה שביד כהן דליתא בשאלה א"נ דמ"מ מכתית שיעורא דמי יימר דמזדקק ב"ד להתיר ולא מקרי פרי כמ"ש ח"א דהיתר אכילה נפקא לן מפרי ודוקא מה דנפקא לן מלכם מותר בח"המ דכתיב ולקחתם לכם ביום הראשון אבל סיפא דקרא פרי עץ הדר בעינן אף בח"המ והדרא קושייתנו לדוכתא דכיון דמתני' מיירי אף בי"ט שני המ"ל איכא בינייהו תרומה טהורה לאחרים בח"המ דלמ"ד מפני שמכשירה מותר אלא ודאי דלהפסידה לכ"ע אסור כמ"ש פי"ב מה' תרומות ה"א ושפיר פסק רבנו כמ"ד מפני שמכשירה להחמיר בד"ת אפילו קרא עליה שם חוץ מקליפתה וכמ"ש. ומש"ר ושל טבל עמ"ש ח"א ונשאלתי על לשון זה וזאת אשר השבתי בקצרה. מ"ש מכ"ת תמהני על הרשב"א דמדמה מודר הנאה לתרומה ובנדרים דנ"ט בשלמא קונמות מצוה לאתשולי דכל הנודר כאלו בנה במה תרומה מאי מצוה לאתשולי. ואפשר דגם כאן איכא מצוה לקיים מצות אתרוג אע"ג דהוי מצוה הבאה ממקום אחר וראייה לזה מעירובין ד"ל מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ולנזיר ביין לא פליג סומכוס מ"ט אפשר דמתשיל אי הכי תרומה נמי ולפרוש עלה מיניה וביה כו' וה"נ קשה שאני נזיר דמצוה למתשיל א"ו כיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה תרומה נמי מצוה למיתשל אע"ג דהמצוה באה ממקום אחר ע"כ. לא ראה מכ"ת בגוף שער אפרים של"ז שכ' דברי רשב"א תמוהים דבנדרים אמרו שאני קונמות דמצוה לאתשולי כו' ויש רוצים ליישב דגם בתרומה טמאה מצוה למתשיל כדי לקיים מצות אתרוג אבל זה אינו דמנ"ל דמצוה לאתשולי כדי לקיים מצוה אחרת ע"ש. וכיוצא בזה במהרש"א עירובין ד"ל בד"ה אלא לסומכוס דלא התירו לשאול בשבת אלא משום כבוד שבת דאל"כ לא הוצרכו התוס' לכך כיון דאין מערבין אלא לדבר מצוה ושני הגדולי' ימאנו בסברא זו כשהמצוה באה ממקום אחר ומה שהקשה על הש"ס עירובין לק"מ דשאני לענין דשיל"מ כמ"ש הר"ן בנדרים דנ"ט דבעינן שההיתר יבא מעצמו מש"ה דוקא קונמות דמצוה לאתשולי חשיב דשיל"מ שההיתר בא מעצמו בהכרח דאתי למתשיל דמצוה לאתשולי משא"כ בתרומה אין הכרח שיבא ההיתר לא חשיב דשיל"מ משא"כ בעירובין לענין סעודה הראוייה מבע"י (וה"ה לענין אתרוג דבעינן היתר אכילה מקרי סעודה הראוי') הואיל דאי בעי מיתשל חשיב ראוי' מבע"י בודאי דשייך מיגו אע"ג דליכא מצוה למתשיל ועדיפא מיני' קיי"ל בביצה ופסחים הואיל דאי מיקלע אורחים פטור. ולפ"ז גם קושיית השער אפרים על הרשב"א מסוגיא דנדרים אינה מכרעת דשפיר חשיב תרומה טמאה היתר אכילה הואיל דאי בעי מתשיל דהואיל אמרינן אע"ג דליכא מצוה לאתשולי ובאמת מסיק שם דלק"מ לרשב"א מסוגיא דנדרים יע"ש. ומ"ש מכ"ת אבל קשה לי על הש"א שדחה ראיית הרשב"א ונעלם ממנו סוגיא דעירובין הנ"ל דאי הדר לטיבלי' מפריש עליו מיניה וביה ואין לומר כפי תירוץ הש"ס דאין מגביהין תו"מ בי"ט דהתינח ביום ראשון ולפי סברת מכ"ת דתרומה טמאה פסול כל ז' דכי מתשיל הדר לטיבליה קשה עכ"ל. שארי ליה מאריה דבהדיא כתב השער אפרים ואע"פ שאמרו בעירובין סומכוס כו' ואין לתרץ דהרשב"א מביא ראייה מתרומה טמאה למה יפסול בחה"מ הא אי בעי מתשיל עלה ויפריש תיכף תו"מ מטבלו זה אינו דבגמרא אמרו הטעם דלא מקרי לכם דאיירי ביום ראשון שאין מגביהין תו"מ בי"ט דליכא למימר דאיירי בטבל הטבול האידנא דקיי"ל בפ' משילין דמגביהין תו"מ דא"כ קשה סוגיא דערובין כו' הרי שאין תלונתן על הש"א אלא עלי ובמ"כ לאו השגיח בלשוני שכתבתי ואין להקשות דבאמת מ"ט פסול כל ז' כיון דדרשא דלכם לא קאי אלא בי"ט ראשון כו' בין בי"ט שני אפילו טבל דלא חשיב פרי ומחוסר מעשה ע"כ ר"ל דודאי ההפרש בין שיטת הבבלי והירושלמי דלשיטת הבבלי דבעינן היתר אכילה מדכתיב לכם שפיר הפי' ולקחתם מה שהוא לכם ביום הראשון וכמ"ש הש"א דבאתרוג בעינן דבר הראוי לאכילה בו ביום של הנטילה ומש"ה אחז הקושיא דאין מגביהין ת"ומ בי"ט דאלו היינו אומרים דאינו נעשה טבל למפרע אלא מאידנא דמיתשל ולהבא היה יוצא בתרומה טמאה דכשמתשיל אינו תרומה טמאה למפרע ועכשיו נעשה טבל וה"ל בדמיון חלה הנילוש בי"ט דמותר להפריש בי"ט ונמצא ראוייה לאכילה בו ביום אלא דנעשה טבל למפרע מעי"ט דמש"ה אסור להפריש בי"ט ולזה תפשתי הקושיא בפשיטות מדאסור כל ז' ואין אומרים מגו דאי בעי מתשיל ומפריש מיניה וביה ועדיפא מיניה דלפי שיטת הבבלי אפילו ליכא מיגו לא בעינן לכם בח"המ משא"כ הירושלמי דמפיק היתר אכילה מפרי ודאי אסור אף בחה"מ כמ"ש הכפות תמרים דפרי מוסב על ולקחתם ולפ"ז לא מהני מה שיהיה