מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קיב

בי"ט שני) נחזור לענין הנ"ל דרבנו ס"ל דתשמיש ע"ז א"צ ביטול וכשר אפילו לגבוה. ויש כדמות ראייה לזה דבע"ז דנ"ד חזקי' אמר כגון שניסך לע"ז יין על קרניה מתקיף לה רב אדא האי נעבד הוא בימוס בעלמא הוא ופרש"י דב"ח לא מתסרי משום משמשי ע"ז דוחק דכיון דקיי"ל דיש בב"ח משום נעבד לגבוה אע"ג דלהדיוט שרי נימא דה"ה דב"ח נאסר לגבוה משום משמשין ולפמ"ש ניחא דכיון דבמשמשין סגי בסילוק בעלמא שפיר משסילקו הותר אף לגבוה שהרי ביד הישראל לסלקו ולבטלו ע"י אמירתו וכל שבידו לא הוי דיחוי. ועמש"ר פ"ח מה' ע"ז ה"ד באילן שמעמידין ע"ז תחתיו שהקשה שם הכ"מ דכיון דקיי"ל כרבנן דאין נעבד באילן במחובר אטו גרע מעמיד ע"ז תחתיו מנעבד ונדחק דאיירי שנטעו מתחלה ע"מ להעמיד שם ע"ז. א"נ דבאמת קיל מאשרה שנטעו ולבסוף עבדו דמהני סילוק אף להתוספת שהוסיף בעודו תחתיו אלא דקודם סילוק אסור אפי' עיקרו דמנכרא מלתא טפי. ובאמת קושייתו מעיקרא ליתא דהא קיי"ל ציפוי הר אסור אע"ג דהר עצמו הנעבד מותר דלא אמעיט מחובר אלא מנעבד דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ומינה דוק' נעבד לא הוי במחובר משא"כ משום משמשין שפיר נאסר במחובר ואשרה שהועמד ע"ז תחתיו הוי רק תשמיש ע"ז וכל שנטל ע"ז מתחתיה ע"מ שלא להחזירה ביטל האשרה מתשמיש וכן בתלש ממנו לולב ע"מ שלא יהיה מונח ע"ז תחתיו עולמי' ביטלו מתשמיש ובהכי ניחא כל מה שנדחקו התוספות סוכה דל"א ועיין תוספות ר"ה דכ"ח ד"ה אר"י שהקשו תימה מברייתא דתולין והתניא תקע לא יצא נטל לא יצא ובאמ' לק"מ דבהכר' הך ברייתא בשל עיר הנדחת דמש"ה לא פריך מינה הש"ס בר"ה וביבמות דידע הש"ס לחלק דשל עיר הנדחת מכתית שיעורו משא"כ תשמיש ע"ז אלא דבחולין הוקשה ליה לולב ושופר של עיר הנדחת על כיסוי בעפר עיר הנדחת ומשני דכל היכי דמכתית מעלי לכיסוי ומש"ה כשר לכתחלה לכיסוי כמ"ש התוס' חולין דלכיסוי לא חיישינן למה דמאיס. ויותר נראה דבאפר עיר הנדחת לא שייך כלל מאוס דהשלל הנשרף אינו לא ע"ז ולא משמשין וכמש"ר פי"ד מה' שחיטה הי"ג והכ"מ שם ודלא כמ"ש הלח"ם דה"ל עפר קרקעה אלא אפילו עפר אפרה כדרבא מצות לאו ליהנות ניתנו ולא הוקשה להש"ס אלא במס' סוכה דנקיט אשרה וקס"ד דכל אשרה משמע דשלש אשרות תנן בע"ז דמ"ח. וקס"ד דהיינו אפילו באשרה שמעמידין ע"ז תחתיה דהוי תשמישין והאמר רבא דאם נטל לולב תשמיש ע"ז יצא. ולזה משני דמתני' רק באשרה דמשה דכתיב ביה תשרפון דהיינו אשרה הנעבדת לרבנן כדאית להו ולריב"י כדאית לי' דייקא נמי דתני דומיא דעיר הנדחת שבשרפה ואי באשרה שמעמידין תחתיה סגי בסילוק. ומינה דלפי מאי דבעי ר"ל באשרה שנטע' ולבסוף עבד' או שביטל' אי מצו' כגבוה נינהו ממילא אפילו נטעו ולבסוף עבדו וגם ביטלו פסול מספק דלמא מצות כגבוה דיש נעבד במחובר ויש דיחוי ודוקא בנעבד אבל בלולב של ע"ז דהיינו תשמישין וה"ה אשרה שמעמידין ע"ז תחתיה דתשמיש היא אפילו קודם ביטול יצא דבידו לסלקו ולא חשיב דיחוי ואע"ג דאסור בהנאה מצות לאו ליהנות ניתנו ובין דנכרי ובין דישראל וכמ"ש. ואע"ג דאפשיט בסוכה דל"ב ע"ב דדחוי מעיקרא במצות לא חשיב דיחוי י"ל כמ"ש תו' סוכה דשאני אשרה שנעבדה שאין בידו לבטל אפילו באיסור משא"כ תשמיש עבודת אלילים אפילו קודם ביטול לאו דחויים נינהו דמצות לאו ליהנות ניתנו ומעולם לא מכתית שיעורא דבידו לבטלו מתשמיש ע"ז כגון שיטמינהו שלא יהיה שוב לעולם תשמיש ע"ז ולפמ"של דוקא אשרה דמשה שעבדה נכרי ע"ד ישראל דאית ליה חומרא דע"ז דנכרי לשרפה **(לשרפה ולא מהני בטול כחומר ע"ת דישראל הוא דמכתית שיעורא אבל וכו')** דמכתית שיעור' דלא מהני ביטול כחומר ע"ז דישראל אבל ע"ז דישראל לגניזה קאי או דנכרי דאפשר לבטל לא מכתית שיעורא כמ"ש) ותו לא מידי. ומש"ר ובשעת הדחק ע' בהשגות ובתומת ישרים סי' רל"ג האריך ע"ש וע' בכפות תמרים

שם ה"ב אתרוג של תרומה טהורה עמ"מ ובאמת צריך טעם כיון דלא מסיימי למה קבע הלכה כמ"ד מפני שמכשירה וע' בתוס' ד"ה מפני שכתבו דהמ"ל איכא בינייהו שכבר הוכשר וקו' אלימתא היא דלמה נדחק הש"ס למצוא מציאות רחוק שקרא עלי' שם חוץ מקליפ' כיון דאיכא נ"מ טובה שכבר הוכשר. ולפמ"ש פי"ב מה' תרומות הי"א ניחא דמחמת קו' התוס' מוכח דלכ"ע אסור להפסידה אלא דפליגי בהכשר שהוא רק גרם טומאה מש"ה הוצרך לחדש שקרא שם חוץ מקליפתה. ובהכי ניחא דשפיר פסק רבנו לחומרא כמ"ד מפני שמכשירה לאסור אפילו קרא שם חוץ מקליפתה. ולכאורה י"ל קו' התו' באופן אחר לפמ"ש הכפות תמרים ליישב קו' התוס' סוכה דל"ה ע"א ד"ה לפי למה פליגי בערלה בטעם היתר ממון או היתר אכילה תיפוק ליה דמכתית שיעורא דמש"ה אסור אפילו בי"ט שני והתוספות נדחקו והכ"ת תירץ דמתני' איירי אף בח"ל דאין ערלה ותרומה טמאה טעונין שרפה ד"ת אלא בא"י מש"ה הוצרכו לחדש משום היתר אכילה או דין ממון דמספיק אף בח"ל ע"ש. דבהכי ניחא קו' התוס' הנ"ל דכיון דמתני' מיירי אף בח"ל א"כ לא משכחת תרומה טהורה אא"כ לא הוכשר' דבהוכשר' תיכף כשנוטלה ונוגע בה נטמאת שהרי האדם טמאו ט"מ מחמת אויר ח"ל ולעולם אימא לך דבתרומת א"י איכא נמי קולא למ"ד מפני שמכשירה היכא שכבר הוכשר' דמותר והדרא קושיא לדוכתא למה פסק רבנו כמ"ד מפני שמכשירה מיהו אפילו תימא כתירוץ הכ"ת דמתני' איירי אף בח"ל דמתורץ קו' התוס' א"ב שכבר הוכשרה אכתי ק' לפי מה דקי"ל ריש מכשירין דאין הכשר אלא ברצון וכמש"ר פי"ב מהט"א הי"א דבעינן שינתן עליהן מים ברצון בעלים א"כ איכא נ"מ לקולא דלמ"ד מפני שמכשירה מותר לאחרים דלאו בעלים ליטול כיון שאין הכשר אלא מרצון בעלים ולמ"ד מפני שמפסידה אסור אפילו לאחרים להפסיד ומדלא קאמר הש"ס האי איכא בינייהו מכלל דלכ"ע אסור להפסידה ופליגי רק בהכשר ושפיר פסק רבנו לחומרא כמ"ש. אך דיש לדחות כשנתרץ קו' התוס' דל"ה ד"ה לפי הנ"ל דל"ל לחדש בערלה