מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קח

שם ה"ו מברך תחלה על נטילת לולב עכ"מ ולקמן הט"ו והרדב"ז שנ"ב תירץ דאיירי שכבר הגביהו בביתו והוא מביאו לבה"כ לצאת בו ידי הנענועים ע"ש

שם ה"ז ואם רצה להוסיף בהדס עמ"ש פ"ח מה' לולב ה"ה. ומש"ר ואם הוסיף ובהשגות עמ"ש ח"א

שם ה"ח כמה שיעור אורך ע' השגות ונראה דעתו כדעת התוס' נדה דכ"ו ע"א ד"ה שדרה דלולב לא קאי אטפחים קטנים כי אם אטפחים של הדס וערבה ולפ"ז לולב ארכו י"ד אצבעות. ובחלק שו"ת ש"ד בארתי דלדעת הרי"ף ורבנו שיעור הדס וערבה י"ב אצבעות ושיעור לולב ט"ז אצבעות והיינו כפמ"ש התוס' בסוכה דל"ב ע"ב ד"ה צא כו' דהך ברייתא דחמשה שיעורין טפח לא אתייא כר"ט דלר"ט טפח דלולב לא שוה לאחרים ולפ"ז לא קי"ל כר"ט אלא כברייתא דנדה דאתייא כר' פרנך אר"י ושם בארתי מה דקשה לדרך הראב"ד האיך יפרש והשאר לולב

שם הכ"ב הואיל ואינה בפירוש בתורה עמ"מ ולח"ם והנכון דרבנו לא גריס תיבת בגבולין ופי' עיקר מן התורה ממעט אף הל"מ ואפילו תימא דגריס תי' בגבולין מוסב למטה וה"ק הש"ס שאין לערבה עיקר מן התורה אפילו במקדש אע"ג דמקרי דין תורה פ"ב מהט"מ ה"י כל הל"מ מ"מ עיקר מן התו' לא מקרי) ומש"ה בגבולין לא עבדינן זכר. פרק ח

ה"א ארבעת המינין כו' מאשרה הנעבדת עמ"מ שנדחק לדרך רבנו מסוגיא דסוכה דל"א ע"ב וע"ש בתוס' ד"ה באשרה דמשה באריכות וכ' המ"מ דרבנו גורס הב"ע באשרה דמשה ומשום מצוה הבאה בעברה פי' ומש"ה פסק דפסול אפילו אחר ביטול. והכ"מ השיג עליו ולק"מ דשפיר פסק רבנו כמ"ד מצוה הבאה בעברה ובפי' המשנה כ' וז"ל מצוה הבאה בעברה אינה מצוה לפיכך לולב הגזול ושל אשרה ועיר הנדחת פסול וזו האשרה שיהי' האילן הזה נעבד כו' ולא ידבק בידך מאומה מן החרם ע"כ ונראה לכאורה דגריס כגירסת המ"מ ומה שהקשה הכ"מ מדכ"ר דגזול כשר בי"ט שני כבר תירץ הלח"ם. מיהו קשה קושיית הכ"מ דהכא אין המצוה באה מחמת העברה ע' תוספות סוכה ד"ל ע"א ד"ה משום הגם דלפמש"ר בפי' המשנה שנאמר ולא ידבק שפיר בשעת נטילה הוא עובר על לא ידבק זה אינו דהאיך פסק רבנו אע"פ שביטלו והרי אחר ביטול לא שייך ולא ידבק ותו למ"ד מצות לאו ליהנות ניתנו לא שייך לא ידבק ותו קשה דדוחק למחוק הא דקתני דייק' נמי דומיא דעיר הנדחת ומה שנדחק הלח"ם דה"ק דייקא נמי דפסול אף אחר ביטול דומיא דעיר הנדחת דפסול מכלל דאיירי באשרה דמשה עפ"א מה' שופר ה"ג דברי הלח"ם באריכות. ומ"מ הדברים כבדים דלמא של אשרה היינו בעודה אשרה וכבר העיד המ"מ דצ"ע והכ"מ מסיק דרבנו פסק כדעת ר"ת דע"ז של ישראל שאין לה ביטול או דעכו"ם וקודם ביטול לא יצא והא דקאמר רבא אם נטל יצא היינו דוקא אחר ביטול ושאני אשרה דמשה שהוא נטוע לשם ע"ז דנמצא מתחלת ברייתו מכתית שיעור' מש"ה פסולה אפילו אחר ביטול וכבעיא דר"ל בע"ז דמ"ז באשרה שביטלה אם לולבו כשר למצוה ולא אפשטה ולחומרא ועי' בלח"מ כאן ובלח"ם פ"א מה' שופר ה"ג כ' שכן כוונת המ"מ ודלא כפי שהבין הכ"מ אלא דפסק כר"ת דקודם ביטול לא יצא בשום ע"ז אך דהשמיט רבנו דין זה דע"ז אפילו של נכרי קודם ביטול נלמד בק"ו דפסול מאשרה שביטלה ולסוף מסיק הלח"ם פ"א מה' שופר ה"ג דלא כדברי המ"מ אלא דגירסת רבנו היתה כגירסתנו באשרה דמשה אלא דדין אשרה שבטלה למד רבנו מבעיא דר"ל וגם זה לא יתכן כמ"ש לקמן. ותו קשה למה להש"ס לאוקים באשרה דמשה שנטעו ולבסוף עבדו נוקים באשרה דישראל שאין לה ביטול ומה שצידד הלח"ם דלא ניחא להש"ס גם בפ' כיסוי הדם לאוקים בע"ז דישראל אכתי קשה לוקים באשרה של נכרי קודם ביטול ומ"ש הלח"ם דלא מתוקם בהכי וכמ"ש התוספות דמשנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל וע' מהרש"א יבמות דק"ד דמפרש בכוונת התוספות דהתם דאפילו נקצץ הלולב מעצמו נמי בטל דהנכרי זורק השפאין ואינו עובדן. ועמש"ר פ"ח מהע"ז הי"א כיצד מבטלין אשרה קרסם ממנה עלה כו' או ששפאה שלא לצרכה ביטלה ואפילו שפאה לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין אא"כ באשרה של ישראל דבין לצרכה או שלא לצרכה היא ושפאיה אסורין מיהו דברי התוספות ומהרש"א נפלאו ממני דהיינו דוקא אליבא דר"ל דס"ל בע"ז דמ"א דע"ז שנשתברה מאליה מותרת ואנן קיי"ל כרבי יוחנן. ותו דאפילו לר"ל דוקא נשתברה מאליה אבל נקצץ ע"י ישראל מודה דלא בטלה כדפריך בע"ז דמ"ב בישראל ששיפה דתהוי כע"ז שנשתברה מאליה ומשני כדרבא גזרה דלמא מגבה לה והדר מבטל לה וא"כ כשקצצה ישראל לא ביטלה לר"ל מדרבנן וכ"ש לר"י דלא בטל אפילו ד"ת. עכ"מ פ"ח מהע"ז הי"ב בשם הרמ"ך דלדידן דקיי"ל כר"י אין ישראל מבטל ע"ז דנכרי מדינא וכמ"ש המ"ל פ"ח מה' ע"ז הי"א הגם דמצדד התם דאפשר דאף לר"י ע"ז שנשתברה מאליה הוי ספק כבר דחה המגיה דבריו ועי' תוספות ע"ז דס"ד ע"ב ד"ה מסתברא תדע דאפילו לר"ל כשנקצץ ע"י ישראל פסול מדרבנן דהא בעי ר"ל בע"ז דמ"ו באשרה שבטל' לולבו מהו למצוה וק' תפשוט ממתני' דשל אשרה פסול והרי משנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל. וע"כ צ"ל דר"ל מספקא ליה דלמא איירי מתני' באשרה דישראל שאין לה ביטול ודלא כמ"ש הלח"ם דלא ניחא להש"ס לאוקים בע"ז דישראל ואם נאמר כדברי הלח"ם צ"ל דאפילו תימא באשרה דנכרי מ"מ ליכא למפשיט דיש דיחוי דלמא איירי מתני' כשנקצץ ע"י ישראל ופסול מדרבנן משום גזרה דרבא ונסתרו דברי הלח"מ ממ"נ. והכ"מ חתר דדחיקא להש"ס לאוקים מתני' באשרה של ישראל או דנכרי קודם ביטול דקשה פשיטא א"ו דלאחר בטול וקשה לרבא ומשני באשרה דמשה דמכתת מתחל' ברייתו ולא מהני ליה ביטול