מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קז

דא"צ לומר כתירוץ תו' הראשון וכדאמרינן לאידך לישנא דנקליטין לגביה כילה קביעי אלא דבאמת בהכי פליגי דלל"ק גם נקליטין לא קביעי הילכך דין הכילה כדין נקליטין. ולפ"ז ביאור דברי התוס' ד"ה אי קביעי דמעולם לא נתכוונו להקשות דשאני קינופת שיש להן גג דא"כ תירוצם אינו מובן דאכתי שאני בין נקליטין לקינופת דבנקליטין איכא תרתי לריעותא וכמ"ש הפני יהושע אלא דבאמת התוספות מפרשים קושיית הש"ס כמ"ש הרשב"א דאי קביעי להוי כקינופת פי' ויהיו נקליטין שיש להן גג פסולין בהאי ריעותא אפילו אין גבוה י"ט. אלא דהוקשה להו למה תלה הש"ס הקושיי' בשינוי' דקביעי דהא בל"ז בין שיהיו נקליטין קבועין או לא תקשה נקליטין אנקליטין. דמדפריך להוי כקינופת מכלל דפסיק' ליה דבנקליטין פחות מי"ט כשר אפילו יש לו גג:

ולמה לא יפסל בחדא לריעותא דגג כי היכי דפסול בחדא לריעותא דגובה י"ט אפילו אין להן גג. ולתרץ זה כתבו התוספות כי הסוגיא אע"פ שזה יש לו גג כו' ר"ל הכל בנקליטין דברישא שאין גובה י"ט כשר אפילו יש לו גג ובסיפא פסול אפילו אין לו גג דאידי ואידי חדא לריעותא וזהו שכתבו מ"מ לא חשיב גג כו' פי' דידע הש"ס לחלק דריעותא דגג לחוד לא מהני בנקליטין וריעותא דגובה י"ט חמירא טפי לפסול בנקליטין וזהו שכ' ובשניהם אית בי' חדא לריעותא דכילה אין לה גג כו' פי' אבל השתא מכח קביעות שפיר פריך הש"ס דכיון דבכילה כשר אפילו אית בה חדא לריעותא דגבוה י"ט אמאי בנקליטין פסול בחדא לריעותא דגובה י"ט מכלל דנקליטין קביעי א"כ יפסלו נקליטין אפילו בחדא לריעותא דגג ולהוי כקינופת ומש"ה הוצרך הש"ס לחדש דקינופת הן קביעי טפי מנקליטין ונתקיימו דברי התוס' בלי הגהה וזה ברור בכוונתם בס"ד. ובזה נתיישב כל קושיות הלח"מ דמ"ש דנהי דאדחי הך סוגיא דנקליטין מהא דלקמן די"ט ע"ב אכתי מנ"ל לרבנו לדחות דקינופת שיש להן גו אסור אפי' אין גבוה י"ט. עם היות שהרמב"ן במלחמות נטה אחרי דרך זה בכוונת הרי"ף. מ"מ כיון דנדחה הך ברייתא לענין נקליטין גבוה י"ט כמ"ש הרשב"א בש"ש מדמשני רב יוסף דברייתא איפכא תני ולא אמר אנא דאמרי אפילו כרבנן דמכשירין בסוכה העשויה כעין צריף הואיל דקביעי וחשיב אהל עראי דומיא דנקליטין ושאני כילה דלא קביע. אלא ודאי דהאי סוגיא ס"ל דאין הקביעות מועיל כלל לעשות שיפוע אהלים כאהל וא"כ השתא ריעותא דגובה י"ט ישנים תחתיו כ"ש ריעותא דגג לחוד אינו אוסר דהרי הברייתא מודה דריעותא דגג קיל מריעותא דגובה י"ט. וכל מה שפלפל הלח"מ בענין דמ"ש סוכה דפסול בפחות מי"ט וקינופת שאין גבוהין עשרה חשיב אהל אין כאן סתירה לפמ"ש הרמב"ן במלחמות שאני סוכה דבפחות מי"ט אין ראוי לדירה אע"ג דחשיב אהל. מיהו הסוגיא דלקמן סוברת דאהל הפוסל סוכה צריך שיהיה גבוה י"ט ויש לה גג וכל האריכות שלו שלא לצורך. ומ"ש הלח"ם אדעת הגאונים י"ל לפמ"ש הרמב"ן במלחמות בשם הראשונים דמן הסוגיא שבדי"ט מוכח דלמ"ד גבי סוכה שהיא קבוע' דשיפוע אינו כאהל כ"ש דאין כילה אהל לפסול ולעולם אימא לך דשיפוע אהל קבוע פוסל ע"ש. מיהו סוברים הגאונים דנקליטין לא חשוב קבוע אלא קנופת שהן ארבעה אפילו אין להם גג וכמ"ש ותו לא מידי. פרק ו

ה"א קטן שא"צ לאמו שהוא כבן שש. גירסת המ"מ והכ"מ ולח"מ כבן חמש או כבן שש ובבתי כהונה בית ועד האריך דהא דמסקינן עירובין דפ"ב ע"ב הא דאיתא אבוה במתא כו' היינו אליבא דר' ינאי ור"ל אבל אליבא דר"א אין חילוק והלכה כרב אסי דקיי"ל כוותיה בכתובות דס"ה ע"ש. ולפי הגירסא כבן שש ניחא בפשיטות דפסק רבנו ממש כרב אסי עפ"ו מה' עירובין הכ"א ואי גרסינן כבן חמש או כבן שש צ"ל דמספקא ליה לרבנו אי עד ועד בכלל ובעירובין הלכה כדברי המקיל ועמ"ש פ"ג מה' ציצית ה"א

שם ה"ח מי שהיה ראשו ורובו עיין סוכה ד"ג ע"א ובתוס' ד"ה דאמר

שם הי"א גמר מלאכול ובהשגות עמ"ש ח"א

שם הי"ב כל זמן עיין בהשגות ומ"מ. ונ"ל דלישב לשון שהייה וגם אשהייה בלא אכילה צריך לברך לדעת הגאונים ומקרי עובר לעשייתן דכשבא לסוכה עדיין לא שהה. ומנהג רבותיו של רבנו לפי שפעולת הישיבה הוא סימן להתחלת שהייה מש"ה דקדוק מצוה הוא לברך קודם התחלת הישיבה דלאחר שישב מחזי כמברך אחר השהייה וקודם הכניסה א"א לברך דבעינן ברכה תכופה למצוה עט"ז סי' תרמ"ג

שם הי"ג וכן טומטום עכ"מ שדבריו מגומגמין ועמ"ש פ"ג מה' מילה בשם הר"י קונקו לחלק בין ספק חיוב לספק נפטר והוא סברא נכונה ומסכמת למ"ש פ"ג מה' מגילה ה"ה דבהך סברא יש נמי לחלק בין ספק קיים העשה ובין ספק לאו ספק אם הוא אסור לכן בדמאי ספק קיים העשה הוא ד"ת וספק טבל מד"ס והבן זה. ועפ"ד דלדרך הרמב"ן בדברים הטובלים דומיא דתרומה וחלה הוי הפרשת תרומה וחלה מצוה בפ"ע ונתינתה מצוה בפ"ע ולדרך רבנו חלק מן המצוה. דבהכי יש ליישב דעת הראב"ד דס"ל דמאי מד"ת דסובר כדעת הרמב"ן וה"ל ספק אם קיים העשה דנתינה. פרק ז

ה"ב הדס שוטה ע' השגות ומ"מ וכ"מ. ולדעתי רבנו איירי מהמין דמסתמא החלק יגיד על הכל ומקצתו עבות מעיד שכלו עבות ודעת הר"א שאם נשאר רובו ולא נשאר עבות פסול כמ"ש בתומת ישרים סי' רכ"ח