מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קה

אזלינן אלא בתר צל וחמה ממש שיהיו כי הדדי ותו שאין פירושם נכון דמה ראה התנא לשנות בדיבורו בין המביט למעלה בסמוך או למטה מרחוק וכי מזלזלינן בשיעורין להביט מרחוק ולטעות ע"כ. הרי דמשיג על ר"ת שבתוס' סוכה דכ"ב ע"ב ד"ה כזוזא ומפרש כמש"ר בפי' המשנה ראשונה דסוכה וכ' דר"פ עצמו מודה בסוכה דפרוץ כעומד אסור וכמש"ר בפי' המשנה המקרה סוכתו וכדלקמן הי"ט דבעינן שיהיה הסכך מרובה מאד מהאויר כיון דכזוזא מלעיל כו' נמצא בעינן שיהיה הסכך נגד האויר כערך איסתרא אל זוזא. ורבנו כ' כאן כל שהסכך כשר מרובה מפסול כשר משמע אפילו יתר קימעא שעדיין חמתה מרובה ובהכרח צ"ל כסברת הר"ן דיש חילוק בין אויר לסכך פסול דלא כמ"ש הכ"מ. דבהכי מיושב לדעת הראב"ד קושיית התוספות דודאי מודה ר"פ באויר דכזוזא מלעיל כו' והא דאר"פ פרוץ כעומד לענין שבת איתמר משא"כ בסכך דבעינן צלתה מרובה למטה פסול אויר מחצה. ובהכי אזדא תירוץ המ"מ ושפיר משיג הראב"ד אע"ג דהוא מודה דבעינן חמתה מועט מצלתה למטה מ"מ היינו דוקא באויר אבל כשמיעט האויר בסכך פסול חשיב פרוץ כעומד דכשר לר"פ דאפסקה הלכתא כוותי' עירובין די"ו וכמש"ר ה' שבת פי"ו אלא דסובר הראב"ד דאפשר לדינא שפיר קאמר דנהי דקיי"ל פרוץ כעומד מותר היינו אם יעיד אליהו שהוא פרוץ כעומד דאל"כ פסול כיון דקיי"ל פ"ט מה' רוצח ה"ח שאי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ע"ש. ולפ"ז צ"ל דהא דהסכים הראב"ד פי"ו מה' שבת למש"ר שם דפרוץ כעומד מותר דניחוש שעומד מרובה כיון שא"ת לצמצם משום דס"ל דדין פרוץ מרובה על העומד דאסור בשבת הוא מד"ס ושפיר מקילין בשא"א לצמצם בדין ספק מד"ס אבל הכא בשיעור הכשר סוכה ד"ת יש להחמיר דפרוץ כעומד אסור וזהו שכ' הראב"ד משום שא"א לצמצם וסיים אבל הטעם שכ' לא יבא על זה הדרך פי' מה שסיים רבנו מפני שהסכך פסול כפרוץ הוא נחשב דה"לל מפני שא"א לצמצם דאלו העיד אליהו שהוא מע"מ היה כשר. ואולם התחלת ההשגה לא ידעתי למה אמרו ואולי בסוכה גדולה אמרו כו' מגומגם לכאורה דאם משיג דקיי"ל כר"פ דפרוץ כעומד מותר מה זה לשון לא ידעתי למה ה"לל זה אינו ותו דהאיך יתיישב זה בסוכה גדולה. ואם כוונתו להשיג על מש"ר ואין במקום א' מן הסכך הפסול רוחב ג"ט דמשמע דאיירי בסוכה קטנה שפוסל בה סכך פסול בג"ט בין מן האמצע בין מן הצד דבסוכה גדולה אין סכך פסול פוסל בג"ט וזהו שכ' לא ידעתי למה אמרו אין הבנה למה דסיים ואולי בסוכה גדולה אמרו רבנו דהאיך יתכן דסכך פסול יפסול סוכה גדולה בג"ט. והנכון בכוונת הראב"ד דתיבת אמרו הראשון בחולם הרי"ש והשני במלאפום הרי"ש דהוקשה להראב"ד מש"ר ואין במקום א' סכך פסול ג"ט גם הוקשה לו מש"ר שסכך פסול כפרוץ הוא נחשב דהא קיי"ל כר"פ לזה נדמה לו דרבנו איירי בסוכה קטנה דמש"ה סכך פסול פוסל מג"ט ומש"ה נמי פרוץ כעומד פסול כדין האויר מה שא"כ בסוכה גדולה שאין דין הסכך פסול כדין האויר פרוץ כעומד מותר ולזה השיג לא ידעתי למה אמרו בחולם ר"ל למה אמר זה רבנו ואין במקום א' מסכך פסול ג"ט לאוקים מתני' בסוכה קטנה ואי כדי שלא תקשה מתני' אהלכתא דפרוץ כעומד מותר זה אינו דאולי אמרו חז"ל כן אפילו בסוכה גדולה והא דפרוץ כעומד אסור משום דא"א לצמצם וזהו שסיים ואולי בסוכה גדולה אמרו במלאפום ר"ל אולי אמרו חז"ל אפילו בגדולה אסור משום שא"א לצמצם. אך דהיה מקום לומר דאה"נ דרבנו מפרש מתני' אף בסוכה גדולה ומטעם א"א לצמצם והא דנקיט ואין בסכך פסול ג"ט אינו ר"ל דוקא בסוכה קטנה אלא מלתא דפסיקא נקיט דכשאין בסכך פסול ג"ט ואיכא רוב סכך כשר ה"ז כשר אף בסוכה קטנה ובפרוץ כעומד לעולם פסול דא"א לצמצם. לזה סיים הראב"ד דהטעם שכ' דסכך פסול כפרוץ לא יבא על זה הדרך וזה ברור בביאור ההשגה. וליישב דברי רבנו עיין תוספות סוכה דכ"ב ד"ה כזוזא שהקשו דר"פ גופא ס"ל פרוץ כעומד מותר דלא ס"ל כמ"ד א"א לצמצם ובתוספות סוכה דט"ו ד"ה פרוץ פסקו כמ"ד אפשר לצמצם בידי אדם ולא ניחא להו לחלק בין סכך פסול לאויר דנהי דסברת הר"ן נכונה בדאיכא רוב סכך כשר דבטל הפסול וממעט מ"מ היכא דאיכא מחצה אין סברא שיהיה הכשר סוכה ע"י הסכך פסול שבצדו כיון דד"ת בעינן רוב סכך כשר למעלה. לזה סובר רבנו דהן סוגייות חלוקות דהא דפריך לימא תהוי תיובתא דר"ה בריה דר"י דאמר פרוץ כעומד אסור קס"ד דר"ה לית ליה התירוץ כאן למעלה כאן למטה אלא דאף למטה חמתה כצילתה אסור כיון דקיי"ל א"א לצמצם דבהכי ניחא ליה הרומיא הא כי הדדי פסולה והתנן שחמתה מרובה מצלתה הא כי הדדי כשרה דכיון דא"א לצמצם אין במציאות כי הדדי ומתני' הוצרכה לומר רוב בצלתה ורוב בחמתה והיינו טעמא דר"ה דפרוץ כעומד אסור ואנן דקיי"ל שינוייא דכאן למעלה כדלקמן הי"ט בעינן רוב סכך כשר ופרוץ כעומד פסול בסוכה

שם הכ"א והוא שיהיה מכוון עכ"מ ולח"מ והנכון כמ"ש פי"ז מה' שבת הכ"ה דודאי היכא דאיכא חבוט יתר מג"ט בעינן שיהיה מכוון ממש דאין אומרים חבוט ולבוד אא"כ ליכא ג"ט במשך לבדו וליכא ג"ט בגובה לבדו אלא שבאלכסון המשך והגובה איכא יתר מג"ט בזה אמר רב אשי בעירובין ד"ט ע"א דאמרינן חבוט ולבוד ובזה מתורץ קושיית התוספות ד"ה שאין והבן זה

שם הכ"ב בד"א כו' עיין בהשגות שהרכין ראש לדברי רבנו וז"ל בתומת ישרים שמשיג על הרז"ה שפסק כר"ח ורבה בר ר"ה מדקיי"ל כוותייהו בנוי סוכה לעיל הי"ח. א"א טעה בזה כו' ואני תמה לדבריו דפסק כר"ח ורבה בסוכה ע"ג סוכה שנפסלת בהרחקת ד"ט ומאחר שאינה ראוייה לדירה מה לנו בקבלת כרים וכסתות ומעולם לא הסכים הרי"ף ע"ד שאלמלא כן לא היה שותק (פי' ודלא כגי' שברי"ף לפנינו דפסק כר"ח ורבה) כי כבר פסק הרי"ף כשמואל דכל שאין גובה המטה י"ט ואין לו גג לאו אהל הוא (עמש"ר הכ"ג) ועל זה ודאי סמך הרי"ף שהשמיט זה