מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קג

קנים וחלף מטמאין טומאת מת אע"ג שאין ראויין למדרס והביא ראיה ממש"ר פ"א מה' כלים הי"ג כל הכלים העשויים מן הגומא ומן הערכה ומן הקנים כו' ומן החלף כגון הכפיפות והטרסקלין והמחצלות והמפצות הכל בכלל כלי עץ כו' אינו ראיה כלל דהא מבואר פ"א מה' כלים ה"י דפשוטי כלי עץ אינו מקבל שום טומאה אלא מד"ס זולת טומאת מדרס מקבל ד"ת כל שעשוי למשכב ומרכב ע"ש. דלפ"ז ה"ק רבנו דהכפיפות וטרסקלין שהם כלי עץ של בית קיבול טמאין ד"ת והמחצלות והמפצות יש להן דין פשוטי כלי עץ שטמאין בכל הטומאות מד"ס אבל טמאין מדרס ד"ת כל שעשאן למשכב ומרכב ודלא כמ"ש הלח"ם דטמאין בשאר טומאות וטהורין מן המדרס. גם מ"ש הלח"ם וא"ת אכתי אמאי אינה מטמאה מדרס כו' וכמ"ש בפכ"ז שלשה מפצין הן ע"ש ה"ט. נראה כוונת הלח"ם לפמש"ר פכ"ג מה' כלים ה"א המפץ הוא המחצלת שאורגין אותו מן הסוף והחבלים והגומא וכיוצא ואינן בכלל כלים האמורים בתורה ואע"פכ הוא מתטמא מדרס ד"ת שהרי ריבה הכתוב כל המשכב וזה ראוי למשכב ועשוי לו וכן מתטמא במת ובשאר טומאות מד"ס כדין פשוטי כלי עץ וזה כלל גדול שכל המתטמא מדרס מתטמא בשאר טומאות ע"כ פי' שכל המתטמא מדרס ד"ת מתטמא מיהות מד"ס בשאר טומאות ועיין בפי' המשנה לרבנו פכ"ד דכלים מ"י שהאריך בביאור מפץ שהוא מחצלת ארוג וכפי הנראה שדקדק רבנו המחצלת שאורגין מן הסוף והחבלים והגמי דהיינו של שיפה וגמי שהן רכין הוא דכל שהוא אריג דהיינו מפץ אין מסככין בה אפילו היא גדולה משא"כ העשויין מקנה וחלף אע"ג שהיא ערוגה כל שהיא גדולה מסככין בה וכדר"י בר יוסי ור' דוסא. והנכון ביישוב דברי רבנו דלענין מדרס פסק כריב"י ור' דוסא דשל קנים וחלף אין טמאין מדרס אפילו ארוגה וקטנה ורבנו מפרש נמי כפרש"י והראב"ד וכמ"ש אלא דמ"מ לענין סכך פסק רבנו כסתם מתני' דאפילו של קנים כל שהוא קטנה סתמא לשכיבה ואין מסככין בה דאע"ג שטהורה ממדרס ד"ת עדיין מקבלת טומאה מד"ס כדין פשוטי כלי עץ וסובר רבנו דאין מסככין בדבר המקבל טומאה מד"ס ועיין תוס' סוכה די"ב ע"ב ד"ה בחצץ ושם בתוספות ד"ה בית קיבול דס"ל לרבנן דשאני סוכה דמחמירין בה טפי ומש"ה אין מסככין בחצים נקבות אע"ג דקי"ל בית קבול העשוי למלאות טהור עמש"ר פ"ב מה' כלים ה"ג ובמ"ל שם ותו לא מידי

שם ה"ח ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר ד"ט. הרא"ש תמה על רבנו מסוגי' דסוכה דט"ו בביטולי תקר' קמפלגי. ויש ליישב דקשה לפי' רש"י למה קיל טפי ביטול תקרה דאע"ג דאיהו גמיר ובקי בתולמ"ה כ"ע מי גמירי ובכל התורה קי"ל דגזרינן מפני הרואים שלא ידעו אם פקפק או לא. לכן מפרש רבנו דהמקשן פריך מדסתם במתני' ש"מ דאפילו ברחב ד' מיירי ומשני דמש"ה סתמה מתני' משום דלא איירי כלל לענין גזרת תקרה מד"ס דלענין זה שאני לן בין ד' לפתות מד' אלא איירי בביטול תקרה דפסול ד"ת משום תולמ"ה דר"י ס"ל דאף בפקפוק מותר ד"ת משום תולמ"ה ור"מ ס"ל דבפקפוק עדיין חשוב מן העשוי ופסול ד"ת. וע' די"ב סוגיא דהחוטט בגדיש דיש משניות דאיירי ד"ת ובזה מתורץ קושיית התוספות ד"ה ר"מ

שם ה"י ואין חבילה עיין בהשגות ומ"מ ולח"מ וכ"כ ה"ר מנוח דמה ענין חבילה לאגד

שם הי"א חבילות קטנות עכ"מ ולק"מ דה"ק קטנות באורך ר"ל שהן קצרות שעומדין להמכר בשוק ומ"מ לעולם דאיכא כ"ה וזה פשוט

שם הי"ב העושה כו' לשון הראב"ד א"א ראיתי ששנה בדבר זה ב"פ כו' כמו שהעתיק המ"ע לשונו לקמן הי"ד ועמ"מ ולח"ם. ואנכי הרואה בכוונת הראב"ד דרש"י פי' בשחבטן שהשפיל ענפיו למטה ועירבן ורבנו והראב"ד ס"ל דכה"ג לא חשיב ביטול ברוב כפרש"י כיון שהתערובת נודע וניכר שהרי הפסול מחובר ויכול להפרידו. וכן אף בתלוש אם עירב סכך פסול המקבל טומאה עם סכך כשר נמי מינכר איסורו שהרי מין אחר הוא וכבר העיר הר"ן סברא זו ונדחק בה ובתומת ישרים סי' רמ"א השיג הראב"ד על הרז"ה וז"ל א"א לא כמו שאמר זה שאם העליונה למעלה מכ' אע"ג שחמתה מרובה מצילתה התחתונה פסולה דפוסל את שתחתיו מן התחתון ונמצא אין צילתה מרובה מחמת הסכך כשר ורובה חמתה וסכך פסול והיינו דאשכחן דפריך באילן וגפן ודלעת והא קמצטרף סכך פסול ומשני כשחבטן ר"ל שעירב הכל והניח ע"ג סוכה שכל א' תופס מקומו ואין א' מונח על חברו וכיון שהסכך כשר רוב ביטל את הפסול ועיקר הגירסא מהו דתימא לגזור דלמא מצטרף כלומר דזימנין דהוי סכך עליון נגד התחתון וקמצטרף סכך פסול דמשום דלא משתמש בעליונה לא דייק ביה קמ"ל דלא גזרו וזהו העיקר עכ"ל. מובן מזה דזהו פי' האחר שהזכיר בהשגה ועיין תוספות סוכה ד"ט ע"ב בד"ה הא משם ר"ת. וסובר הראב"ד דאדרבה כל שהסכך מונח זה בצד זה לא שייך הא מצטרף סכך פסול ודוקא כשזה עומד ע"ג זה מבטל צל הפסול את צל הכשר והיינו דקאמר שחבטן מפני שעלי האילן כשהן נפרדים צלם מרובה וכשחבטן ר"ל שקיבץ עלי האילן ועירבן והניחן זה בצד זה עלי האילן בצד הסכך כשר בטל ברוב ודלא כדעת ר"ת דס"ל דלמעלה מעשרים לא חשיב סכך פסול וגורס מהו דתימא לצטרף סכך פסול כלומר דחשוב סכך פסול מה שלמעלה מעשרים אלא להראב"ד מה שלמעלה מעשרים הוי סכך פסול ואין התחתונה כשרה אא"כ חבטן זה בצד זה וגריס מהו דתימא לגזור דלמא מצטרף דזימנין דלאו אדעתיה הואיל דאין משתמש בעליונה ואינו משגיח בה ויהיה עומד זעג"ז ומצטרף חמתה עם זה שתחת העליון ויהיה רוב סוכה בפסול קמ"ל. והבין הראב"ד בכוונת רבנו מדכתב לקמן הי"ג עירב דבר כו' סיכך בזה לעצמו כו' וכ"כ לקמן הי"ו זה בצד זה כו' דעיקר החילוק לדעת רבנו דכל שהן מעורבין מצטרף סכך כשר לפסול ופסולה ואם אינם מעורבין אלא זה בצד זה כשר ושזהו פי' חבטן לדעת