מרכבת המשנה (חעלמא) - ב קב

שימאי דחייה בעלמא דדוחק הוא דא"כ לנקוט בברייתא דפנות שרובן פתחים וחלונות מותר ובלבד שהם כתיקונם ר"ל בשקפי ותקרה ותו דגוף לשון פתחים וחלונות דחוק דהל"ל שיש בהן פרצות מרובות ולא סמכינן אשינוייא ונשאר הסייעתא לדרב יוסף קיימת אפילו לדידן דקי"ל כסתם מתני' דמהני צה"פ ליתר מעשר מ"מ פרוץ מרובה גרע דלא מהני צה"פ דברייתא זו הלכה היא הובא בעירובין די"ו. והכלל דפסיקא לרבנו דאין צה"פ מתיר בפרוץ מרובה כמו שהוכיחו התוס' עירובין די"א ד"ה אלימא מדהצריכה מתני' בשיירא שלשה חבלי' והוכחה זו מפורשת בירושלמי כלאים וירושלמי עירובין אמנם ממשנה זו ליכא הוכחה אלא בפרצה יותר מעשר ופרוץ מרובה אלא מן ברייתא זו דדפנות שריבה בהן פתחים וחלונות דנקיט סתם משמע אפילו בפרצות פחות מעשר דמש"ה לא אוקים רב כהנא ביתר מעשר והוצרך לדחוק בפתחי שימאי. והא דפריך הש"ס לר' יוחנן אילימא בעשר בהא לימא בשבת לא מתרץ רבנו כתירוץ הריצב"א שבתוספות ד"ה אילימא הנ"ל. א"נ דודאי אף לר"ל דאמר כשם שהתירו לכלאים כך התירו לשבת בהכרח לא איירי בפרוץ מרובה על העומד מד' רוחות דהא סתם שדה יתר מעשר ומוכח ממתניתין דשיירא דלא מהני צה"פ א"ו דאיירי ר"ל מרוח א' ועלה פליג ר' יוחנן ואוסר אפילו מרוח א' ושפיר מוכח דר' יוחנן ס"ל כרב ברות א' ע' ריטב"א עירובין. גם י"ל דהוקשה לרבנו האיך ס"ד דר' יוחנן ס"ל כרב והאר"י הלכה כסתם משנה א"ו ה"ק דס"ל כרב בפרוץ מרובה ובעומד כפרוץ ס"ל כסתם משנה. והא דהשמיט רבנו מימרא דרבא דאמרינן מיגו אף מקילתא לחמירתא ראיתי שהרא"ש נתן טעם להרי"ף שהשמיטו משום דכיון דקי"ל דבעינן נמי צה"פ נמצא יש בסוכה ג' דפנות דחשיב רה"י ד"ת אף לשבת. ואין זה מספיק דאכתי הא ודאי דאסור לטלטל בשבת בסוכה בת ג' דפנות והד' פרוץ במלואו עד שיעשה פסין או פס ד"ט. וכ"ש לדרך רבנו דפרוץ מרובה כשר בסוכה דלא ה"ל להשמיט מיגו זה בשבת שבתוך החג. והנכון דדוקא בהנך תרי מימרי דרבא דמהני מיגו מחמירתא לקילתא הוא דקי"ל כוותיה דרבא אבל לומר מיגו מקילתא לחמירתא קי"ל כאביי דאע"ג דאביי ורבא הלכה כרבא זולת יע"ל קג"ם רבנו גריס כגירסת הרי"ף דגריס רבה בהנהו תלת מימרי ושפיר פסק כאביי לגביה רבה להחמיר בד"ת דפרוץ מרובה אינה מחיצה ד"ת וגם סתמא דברייתא מסייעה לאביי וזה ברור

שם הי"ג סוכה שאוירה גבוה כו' היתה גבוהה כו' יחשבו כגג עבה עיין עירובין ד"ג ע"ב דקי"ל כרבא דחלל סוכה וחלל מבוי תנן וע"ש בתוספות ד"ה חלל סוכה ושם בגמרא ע"א נעשית כצלתה מרובה מחמתה וזהו מש"ר יחשבו כגג עבה פי' דלא קלשינן לה

שם הי"ו ועושה אדם ע' בהשגות ודבריו תמוהין כמ"ש המ"מ ואולי הוקשה להראב"ד לשון וכן עושה בכלים. ועיין מ"ע ודבריו תמוהים. והנכון דתוספת אהל לא שייך באדם רק בכלים הוצרך רבנו לאשמעינן דשרי תוספת אהל עראי. פרק ה

ה"ד סיככה בפשתן ע' בהשגות ובמ"מ (ועמ"ש פ"ה מהט"מ הי"ב דלדעת רבנו אניצי פשתן מטמאין באהל ומ"מ י"ל דסובר רבנו כדעת תוספות סוכה די"ב ע"ב ד"ה באניצי דבעינן דבר המטמא בשאר טומאות ע"ש והנה רבנו בפי' המשנה מפרש כפי' התוס' דאונין של פשתן היינו טווי. ולענין קושיית הלח"מ נראה דבדדייק ולא נפיץ סובר רבנו דאין מסככין לכתחלה וכשר בדיעבד אבל דייק ונפיץ פסול בדיעבד

שם ה"ו מחצלת כו' ע' השגות ובמ"מ ולח"מ ולא זכיתי להבין דבשלמא לדרך רש"י וראב"ד שפיר ברישא דשל שיפה ושל גמי שהן רכין אין חילוק בין גדיל ואריג דאפי' גדיל אין מסככין בקטנה דראוייה לשכיבה ומ"מ מסככין בגדולה אפילו ארוגה דסתם גדולה לסיכוך כת"ק דר"א ומכ"ש דמסככין בגדולה דקנים וחלף אפילו ארוגה כיון דקשים הן אלא דבקטנה של קנים וחלף דקשים הן כל שהיא גדיל אין מסככין אא"כ ארוגה. משא"כ לדרך המ"מ האיך אפשר דבגדולה אריג של קנים וחלף קשים אין מסככין ובשיפה וגמי הרכין מסככין בכל גדולה אפילו אריג. וכה"ג יש לתמוה על הרא"ש שדבריו ביישוב דברי הרי"ף מתפרשים כדברי המ"מ. וכפי הנראה דהמ"מ מפרש דהך בבא דארוגה קאי גם ארישא ונקיט לה בסיפא לרבותא דאפילו בקנים וחלף הקשים נמי אין מסככין בגדולה שהיא ארוגה ומש"ה הוצרך לפרש גדולה דסיפא בחולם מלשון גדלות כיון דרישא נמי איירי בגדיל אלא דקמ"ל בסיפא דכל שהוא גדול דוקא מסככין בו אפילו בקנים וחלף הקשים משא"כ בקטנה אע"ג שאינה אריג דבהכי מיושב קושיית הלח"מ. ומ"מ אין זה מספיק דה"ל לכרוך מחצלת של שיפה וגמי וקנים וחלף קטנה אין מסככין גדולה מסככין. ארוגה אין מסככין וליכא למימר דהמ"מ מפרש בהפך דשיפה וגמי קשים וקנים וחלף הם רפים לגבייהו דמש"ה דוקא בקנים וחלף הרכין הוא דגדולה שהוא אריג אין מסככין בה משא"כ בשיפה וגמי הקשין אפילו אריג אין מסככין בגדולה. דזה אינו דבהדיא כ"ר פרק כ"ה מה' כלים הי"ג מחצלת הקש מתטמאה במדרס ושל קנים וחלף טהורין מפני שאינה ראוייה למדרס ושארי המחצלאות אם עשאה לשכיבה מקבלת טומאה עשאה לסכוך טהורה עשאה סתם גדולה סתמא לסיכוך קטנה סתמא לשכיבה ע"כ. מבואר מזה דשל קש שהיא רכה ממש טמאה אפילו סתם גדולה ושל קנים וחלף טהורין אפילו סתם קטנה ושארי המחצלאות דהיינו ודאי אפילו שיפה וגמי שהם קשין יותר מקש ורכין מקנים וחלף הוא דיש חילוק בין גדולה לקטנה. ומוכרח מזה דרבנו ג"כ מפרש כפרש"י והראב"ד דבקנים וחלף אפילו קטנה מסככין בה כל שהיא גדיל ולא אריג וכבר העיר בזה הלח"מ ומה שתירץ דמודה רבנו דשל