מרכבת המשנה (חעלמא) - א צט

דרבנן כדאמרינן דף ק"כ עשיי' הוא דאסור גרמי שרי מדאורייתא) וגם ה"ל אפשר ולא קמכוון דאסור דאפשר לפתוח הדלת בנחת משא"כ בהך דמנער את הטבלא דלא אפשר ולא קמכוון הילכך כיון דלא הוה פ"ר שרי לכתחילה ובזה תמצא יישוב לקושי' הרמ"ך דלקמן ה"ו והך דפתיחת דלת כנגד המדורה עמ"ש לעיל פ"ה הי"ז דבמתכוון איירי ובאינו מתכוון שרי כיון דלא הוה פ"ר ע"ש

ה"ו טלית וכו' עמ"ש לעיל ה"ד ועיין במ"מ ובשלטי גבורים כתב טעם להשמטת הרי"ף משום דקיי"ל דבגד שרייתו במים זהו כיבוסו ורצה להעמיס בדברי רבנו דהך דנותן מים מן הצד קאי על ס"ת לבד משום דבעור לא שייך כיבוס אמנם לשון רבנו ואם כבתה כבתה בלשון נקבה משמע דמוסב אטלית ולא אס"ת שסיים בה רבנו ואם כבה כבה בלשון זכר. ועיין לעיל פ"ט הי"א מיהו נתינת מים מן הצד לא חשיב שריי' עיין פ"ג מה' שביתת עשור ה"ו ואין שריי' לפי שעה אלא בזמן מרובה כשיעור כבוס ועוד דדשא"מ הוא ולא הוה פ"ר

ה"ח הוצאה והכנסה וכו' עיין בלח"מ ורבנו דחה זה מכח הא דאמרן בר"פ קמא דשבת אמר רב אשי תנא הוצאה הכנסה קרי לי' וגם רבינא מסיק דקתני יציאות ומפרש הכנסה לאלתר ואין דרך לשנות התולדה קודם האב וע"ש בתוספות ד"ה מי לא עסקינן ורבנו לא ס"ל כתירוץ הריב"א אלא דבאמת הדר בי' רב אשי ממה דס"ד מעיקרא אבות מאי ניהו יציאות אלא דאף הכנסה אב וסוגי' דהזורק נמי אזדא לפי הס"ד וכן משמע בירושלמי פ"ק דשבת מנין שהוצאה קרוי' מלאכה שנאמר אל יעשו עוד מלאכה ויכלא העם מהביא וגו' א"ר חייא אף הכנסה את ש"מ כשם שנמנעו העם מלהוציא מבתיהן וליתן לגזברים כך נמנעו הגזברים לקבל מידם להכניס ללשכה ע"כ. וכיון דהכנסה הוית במשכן חשיבא וכתיבא ה"ל אב. ומ"ש הלח"מ ביישוב דברי רב האי גאון אין לו מקום בלשונו דמעיקרא לא אסתפק להו וכו' וכוונתו פשוטה לפמ"ש הרשב"א בשבע שיטות דמאן דגריס היכא כתיבא גריס נמי וממאי דבשבת קאי כפי גירסת רש"י ובה"ג והא בהא תלי' ולפ"ז קושיי' רב האי הוא קושיית התוספות בד"ה וממאי וכו' ע"ש בש"ש

ה"י או המושיט וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך. איברא דברי הרמ"ך תמוהים דהושטה זו איננה הושטה הנזכרת ר"פ הזורק דהתם איירי במושיט מרה"י לרה"י דרך רה"ר והושטה הנזכרת פה היא במושיט מרה"י לרה"ר או איפכא דודאי אף כה"ג חייב מדקאמר במתניתין חומר במושיט מבזורק ולא אשכח חומר בזורק ממושיט ובתוספתא פ"ק דשבת מפורש א' המוציא מרה"י לר"ה וא' המכניס מר"ה לרה"י וא' המושיט וא' הזורק חייב. וענין ההושטה איננה כפי מה שגדר ה"ה שהוצאה מקרי כשהאדם המוציא מגביה החפץ והושטה מקרי כשמגררה ע"ג קרקע דההוא מגרר מקרי והזכירו רבנו לקמן פי"ג הי"א (ובכה"ג המגרר מרה"י לרה"י דרך רה"ר אפילו בדיוטא אחת פטור) אלא ענין המושיט שהוא עומד במקומו ומטלטל בידו החפץ מרשות לרשות הן בהגבהה והן בגרירה דומי' דמתניתין דריש פרק קמא דשבת מה שאין כן הוצאה שהאדם מהלך מרשות לרשות ונושא או גורר החפץ ומשום הכי לבן עזאי דסבירא לי' מהלך כעומד דמי המוציא והמכניס פטור ומושיט וזורק חייב. ועיין בלחם משנה ואין דבריו מוכרחים דהא מצינו בהושטה שהיא תולדה דהוצאה חיוב במושיט מרה"י לרה"י מה שאין באב וא"כ אימא נמי דלא בעינן שיושיט כל הקופה וגם מראה מקום ה"ה אינו מספיק דמגרר ויוצא לחוד והושטה לחוד כנ"ל אלא דהדין מוכח מהושטת הקרשים מעגלה לעגלה ואורך הקרשים י"א ורוחב העגלה ה"א ובין עגלה לעגלה ה"א שנמצא כל קרש הי' בולט ב"א וחצי לכל צד שכשהיה מושיט מעגלה לעגלה הרי נעקר כל הקרש מרה"י זה לרה"י שבצדו אמנם מר"ה שבינתים לא נעתק כלו ומש"ה אמרינן דהושטה חייב אף מרה"י לרה"י דרך ר"ה ואי ס"ד דחייבין על הושטה מרה"י לר"ה אפילו לא נעקר כלו דלמא ה"ל החיוב הואיל שנעתק מרה"י לר"ה שבינתיים או מחמת מה שנעתק מר"ה לרה"י. ועיין בירושלמי פכ"ג דקאמר התם ריב"ל בשם רבי יתר עליהן הושטה ולמה לא תנינתה עמהון כל המלאכות באחת וזו בשתים כל המלאכות יש להן תולדות וזו אין לה תולדות ע"כ פי' דהוקשה לי' דה"ל למתני הושטה מרה"י לרה"י דרך ר"ה לאב בפ"ע כיון שאיננה תולדה דהוצאה דכה"ג בהוצאה פטור ומשני דכל המלאכות באחת וכו' כדאמרן בירושלמי פ' הזורק ר' אחא בשם ר' מיישא בלבד ע"י שנים בכל אתר אתה אומר שנים שעשו פטורין והכא אתה אומר שנים שעשו חייבין. שנייא היא שכך היתה עבודת הלוים במשכן ע"כ. והאף שלא ראיתי לרבנו דין מחודש זה דהושטה דוקא ע"י שנים ואדרבה מפשטות לשונו משמע דבזה יכול וזה יכול שנים שעשו פטורין אפילו בהושטה ולא סמך רבנו על הירושלמי בזה הואיל ולא נזכר בבבלי מ"מ למדנו מהירושלמי דפי' ההושטה כדברי שהאדם עומד במקומו ודלא כמ"ש ה"ה והיינו מ"ש רבנו המושיט בידו

הי"א קופה וכו' עיין במ"מ. ויש לתמוה דלפי פסק רבנו דאגד כלי שמי' אגד קשה תיובתא דרב ביבי בר אביי מסיפא דברייתא דהגונב כיס בשבת דאמאי המגרר ויוצא פטור דכיון דאגד כלי שמי' אגד קדם לי' איסור גניבה לאיסור שבת וע"כ צריך לומר דאיירי בנסכא וליכא שנצין או דכריך עלייהו והאיך כתב רבנו פ"ג מה' גניבה דין הי' מגררו ויוצא סתם ולא הזכיר דאיירי בנסכא ודלית לי' שנצין (ודע דבמסכת כתובות דל"א פריך נמי אהך בבא דהי' מגרר ויוצא ה"ד אי שמגררו לר"ה איסור גניבה ליכא ואי לרה"י או לצידי ר"ה לרבנן דהלכתא כוותייהו איסור שבת ליכא. ומוקי לה רב אשי כגון שצירף ידו למטה מג' וקיבלה וגם זה לא הזכיר רבנו וצריך לומר דפסק כרבינא דמסיק התם דבר"ה נמי קנה לענין גניבה ע"ש בתוספות ד"ה ובר"ה נמי קנה וכו' והלכתא כרבינא לגבי' ר' אחא בכל התורה כלה ודלא כמ"ש שם המשנה למלך פ"ב מה' גניבה הי"ו ע"ש דודאי כפי מה