מרכבת המשנה (חעלמא) - א ק

שהוכחנו סובר רבנו דאע"ג דלא הוה קנין בר"ה בשום דוכתא מ"מ קנה לענין גניבה. וכ"כ הרשב"א בשבע שיטות דסוגיין דמסכת שבת אזדא אליבא דרבינא ודלא כפרש"י דאיירי בצירף ידו למטה מג' ע"ש) ואין לתרץ דבמסכת כתובות דל"א איתא תרתי לישנא אליבא דר' אבין דס"ל התם הזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור אע"ג דההיזק הי' קודם הנחה וליכא חיוב מיתה משום איסור שבת עד שעת הנחה מ"מ פטור דעקירה צורך הנחה היא וחשיב בת אחת וללישנא קמא דהתם הטעם משום דא"א להנקה בלא עקירה ולפ"ז ה"ה המעביר סכין ד"א בר"ה וקרע שיראין בהליכתו נמי פטור וללישנא בתרא הטעם משום דאי בעי לאהדורי לא מצי מהדר לה משא"כ במעביר דמצי מהדר חייב בתשלומין ע"ש. וא"כ הא דמותיב רב ביבי בסוגיין היינו ללישנא בתרא דבמעביר חייב וה"ה למגרר דמצי מהדר קדים איסור גניבה לאיסור שבת מקרי והוצרך לאוקים בנסכא ודלית לי' שנצין משא"כ ללישנא קמא דהתם משום דעקירה צורך הנחה היא קושיי' רב ביבי מעיקרא ליתא דאע"ג דאיסור גניבה קדים כיון דא"א להוציא כלו בלא הוצאת מקצתו פטור ורבנו פסק כלישנא קמא דהתם ולהכי העתיק הבבא כפשטה. דלפ"ז קשה דבמסכת כתובות מתיב רב ביבי אהך דר' אבין מרישא דברייתא דהגונב כיס בשבת חייב דאיסור גניבה קדים ואמאי נימא הגבהה צורך הוצאה היא דליכא למימר דאיירי בהגביה להצניע ונמלך להוציאו דכה"ג פטור לענין שבת כמ"ש רבנו לקמן פי"ג הי"ב. ומסיק דרישא איירי בעמד לפוש והוה מצי לאפלוגי בדידי' אלא מגרר איצטריכא לי' וע"ש בתוספות ד"ה מגרר וכו' דאין דבריהם מוכרחים להשיב על דברי רבנו די"ל דאה"נ לפי מה דמסיק מגרר ויוצא איצטריכא לי' שוב אין צורך לאוקי' כבן עזאי דמהלך כעומד דמי ושפיר מתוקמא כרבנן בעומד לפוש) ואיך כתב רבנו פי"ב מה' גניבה הי"ו בבא דרישא כפשטה ולא ביאר דאיירי דוקא בעמד לפוש. דאין לתרץ כמ"ש ה"ה שם דתיובתא דרב ביבי דהתם אזדא ללישנא קמא משא"כ ללישנא בתרא לק"מ כמ"ש התוספות התם בד"ה הכא נמי וכו' ורבנו פסק כלישנא בתרא. דהא לפמ"ש מוכרח דרבנו פסק כלישנא קמא. וא"כ רבנו שהעתיק רישא וסיפא דברייתא כפשטה קשה ממ"נ אי פסק כלישנא קמא הואיל דסתם סוגי' דכתובות אזדא אליבי' קשה רישא ואי פסק כלישנא בתרא מכח סתם סוגי' דשבת קשי' סיפא (בשלמא לרב ביבי לא קשה אע"ג דבמסכת שבת מותיב ללישנא בתרא ובמסכת כתובות ללישנא קמא דכן דרך האמוראים למידק דרך תפשוט כחד לישנא וזיל הכא קמדחי לי' וכו' או דמקשה דרך ממ"נ דקשה רישא וצ"ל כלישנא בתרא ותקשה סיפא וכן איפכא משא"כ על פסקי רבנו ודאי קשה ממ"נ) ודוחק לומר דרבנו פסק כלישנא קמא ולהכי פסק הסיפא כפשטה ובאמת מוקי' רישא בעמד לפוש והיינו מיש רבנו שם והגביהו שם ברה"י ואח"כ הוציא לר"ה דה"ל לרבנו לפרש (ועיין בתוספות ד"ה נימא הגבהה וכו' דיש לומר דרבנו ס"ל דבהגבהה כל דהו סגי לענין מכירה כנראה מלשונו בה' מכירה ומש"ה השמיט הך דעומד לפוש גם י"ל דסובר רבנו דהא דס"ד דבעל הש"ס דהגבהה צורך הוצאה היא אע"ג דאפשר בגרירה משום דס"ד דאיירי ברישא בכיס קטן ולפי מה דמסיק במיצעי כיון דאפשר בגרירה לא חשיב הגבהה צורך הנחה. אמנם היותר קרוב בכוונת רבנו) נ"ל ליישב דודאי רבנו פסק כלישנא קמא ודלא כמ"ש ה"ה פי"ב מה' גניבה והטעם הואיל דסתם סוגי' דכתובות אזדא ללישנא קמא. וגם הסוגי' דפ' הגוזל דקי"ו ע"א דגרסינן התם בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע חזרו לומר אף המנסך מעיקרא סברו כדר' אבין דאמר זרק חץ וקרע שיראין בהליכתו פטור שעקירה צורך הנחה היא ולבסוף סברו כרבי ירמיה דאמר משעת הגבהה קניא ונתחייב ממון ומתחייב בנפשו לא הוה עד שעת ניסוך ע"כ אלמא לפי מה דס"ד מעיקרא דהגבהה צורך ניסוך הוא פטור כדר' אבין אע"ג. דשאני ניסוך דאפשר לאהדורי משא"כ בזורק. וסובר רבנו דר' ירמיה לא פליג אדר' אבין כמ"ש ר"ת בתוספות כתובות ד"ה שעקירה צורך הנחה אלא טעמא דר' ירמיה דשאני זורק שא"א לעקירה בלא הנחה משא"כ בניסוך דאפשר לניסוך בלא הגבהה דלא כר"ת והא דקאמר מעיקרא סברו כדר' אבין היינו דאכתי לא הוה ס"ד כלל לחלק בהך סברא דאי אפשר להנחה בלא עקירה ואפשר לניסוך בלא הגבהה כמו דס"ד דהמקשה במסכת כתובות דל"א אהא דרב חסדא יאמר מודה ר' נחוניא בגונב חלבו של חברו מהך דר' אבין (ובהכי ניחא הא דפסק רבנו כר' אבין פ"ב מה גניבה הי"ו וגם פסק כר' ירמיה פ"ז מה' חובל ה"ו ע"ש וכן תראה בהלכות מאכלות אסורות דלית לי' לרבנו דהגבהה צורך ניסוך הוא א"ו אפשר לניסוך בלא הגבהה ע"ש ועיין בתוספות כתובות ד"ה ה"נ דהקשו דהא הגבהה נמי לאו צורך הוצאה ממש היא אף ללישנא קמא דהא אפשר להנקה בלא הגבהה דהיינו ע"י גרירה ותירצו בדוחק דמ"מ שם עקירה עלי' ולדרך רבנו נראה דסובר דרב ביבי במסכת כתובות לא ס"ד כלל לחלק בדר' אבין לא כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא אלא דכל שהוא לצורך חיוב מיתה מקרי התחלה אע"ג שאפשר לבא לידי חיוב מיתה בלעדה וכפי ס"ד דהמקשה במסכת כתובות לרב חסדא וכפי הסוגי' דפ' הגוזל דקאמר מעיקרא סברו כדר' אבין. ולפ"ז מלתא דר' אבין מתפרש בשלשה דרכים או שנאמר דכל צורך הנחה חייב אפילו אפשר להנחה להתקיים זולתה וגם מצי לאהדורי ולזה קשה קושיי' רב ביבי בכתובות וצריך לאוקי' בעמד לפוש וה"ה דה"מ לאוקי' כלישנא קמא אלא שרצה לדחות כי היכי דלא תפשוט כדרב חסדא דהא בל"ז מצי לשנויי כלישנא בתרא כמ"ש התוספות. וללישנא קמא לק"מ לא קושיי' רב ביבי דכתובות ולא קושיי' רב ביבי דשבת. וללישנא בתרא קשה קושיי' רב ביבי דשבת. אמנם רב ביבי אליבא דנפשי' לית לי' לא כלישנא קמא ולא כלישנא בתרא אלא תופש מילתא דר' אבין כפשוטו דאפילו אפשר להנחה להתקיים זולתו חשיב התחלה ולהכי הקשה בפשיטות במסכת שבת דס"ד דאיתותב ר' אבין מרישא דברייתא ושפיר קשה לי' בפשיטות מסיפא דברייתא. ולפ"ז רבנו ז"ל דפסק כלישנא קמא ניחא לי' הכל ושפיר פסק הברייתא כפשטה רישא וסיפא: