מרכבת המשנה (חעלמא) - א צח

דמלשון גמרא יומא מוכח דביה"כ אסור לחמם העששיות אלמא דצירוף דאורייתא דהא אין שבות במקדש א"ו שהחימום הוא תולדת מבעיר ומה שסיים ה"ה אע"פ שיש לדחות ר"ל דאפשר לומר דשבות שאפשר לעשותו מאתמול לא דחי שבת ועיין מ"ש אני בזה פ"ט ה"ח. ומ"ש הלח"מ עוד כתב ה"ה בסוף דבריו עיין בסמוך פ"ב

ה"ב אבל המכבה וכו' עיין בהשגות ובכ"מ בשם הרמ"ך וסברת ה"ה נכונה דכה"ג לא מקרי פ"ר כמ"ש ריש פ"א מה' שבת שהרי אפשר לכבות הגחלים בדברים קרים בלא מים באופן שלא יהי' צירוף וכל שאפשר בשום אופן לא הוה פ"ר כמו הך דמזלף בטפין דקין. עוד כתבנו שם דמלאכה שהיא שלא לצורך כלל לא מקרי פ"ר וכ"כ הערוך לענין פ"ר דלא ניחא לי'. ועיין מ"ש פ"ז מה"ש ה"ב שכל תולדה שלא עשאה לצורך האב אין עלי' שם מלאכה כלל ע"ש. ומה שמדמה לה ה"ה לקטימת קיסם להריח עיין בלח"מ שהקשה דהא בקיסם מותר לגמרי ודבריו תמוהים לכאורה דלרבנן דמתירין לקטום להריח לכתחלה ס"ל דבקטמו לחצות פטור אבל אסור. אמנם לפמ"ש לעיל פי"א ה"ז באריכות דאפילו אי הוה ס"ל לרבנן דקטמו לחצות חייב אפ"ה הי' מותר לקטום להריח דומי' דשובר את החבית אע"ג דלאו מוסתקי יש לקיים קושי' הלח"מ ע"ש ותבין. אמנם תירוץ הלח"מ תמוה דכל ענין הבערה וכבוי דמתכת משום צירוף נגע בי' ואם אין צירוף אין כיבוי מיהו יש לתרץ קושייתו דהך דשובר את החבית וקוטם להריח לא הוה פ"ר כלה האי משא"כ בכבוי גחלת דה"ל ממש כמו כבוי לצרף. ולפמ"ש לעיל ה"א טעמא אחרינא אית בי' דגזרינן גחלת מתכת אטו גחלת של עץ וכה"ג גזרו קטימת בשמים לחצות אטו קטימת קיסם לחצות כנ"ל פי"א ה"ז. ועיין פ"ד מהי"ט ה"ו שכתב רבנו דין ממתקין את החרדל בגחלת של מתכת והטעם דכל שאינו מתכוון לצרף אין עלי' שם מלאכה כנ"ל והא דלא גזרו אטו גחלת של עץ משום דגחלת של עץ גופא אינו אלא מדבריהם כמסקנת הסוגיא דהתם מידי דהוה כבשרא אגומרי אלא דרבנן אסרו משום דאפשר. ומ"ש הרמ"ך ובגמרא לא אמרו כי אם אסור ולא חייב וכו' נראה דמפרש אבל לצרף אסור במתכוון עיין בתוס' ד"ה ל"ש. ואין זה הכרע די"ל דהא דפריך ולצרף לכתחלה מי שרי דמשמע דאסור ניחא לי' דס"ד דה"ל משאצ"ל שמתכוון לצרף כדי שיתפשרו המים וס"ד דהמקשה דלצרף ממש קאמר וקמפרש לי' אלא אי איתמר וכו' ועוד יש דרכים אחרים שם ואין להאריך ומה שכתב רבנו והמסתפק עיין מ"ש לקמן ה"ד

ה"ד שגרם כיבוי מותר. ראיתי לרבנו בפי' המשנה דאין מדליקין בשמן שרפה וז"ל ואסור לנו למעט שום דבר מן השמן שבנר לפי שהוא מקרב זמן כיבויו ועיקר אצלנו אפילו גרם כיבוי אסור ע"כ נראה כוונתו דהמסתפק משמן שבנר משום גרם כיבוי נגע בי' (ודלא כדעת התוספות במס' ביצה לחלק בין המסתפק לגרם כיבוי דהמסתפק מקרי מכבה בשעת מעשה שתכף בשעת ההסתפקות מכחיש אור הנר שאינו מבהיק כבראשונה) וקיי"ל דגרם כיבוי אסור. וכ"כ בפ' כירה סוף הפ' וז"ל ואסור לתת מים אפילו בע"ש וכ"ש בשבת לפי שהוא ממהר כיבוי הניצוצות והעיקר גרם כיבוי אסור כאשר הודעתיך ע"כ. אמנם בפ' כל כתבי עלה דמתניתין דפורסין עור של גדי כתב וז"ל ור' יוסי סבר גרם כבוי אסור אפילו בשעת נפילת האש ואין הלכה כר' יוסי עכ"ל נראה מזה שהוא מחלק דגרם כיבוי בעלמא אסור ובשעת הדליקה מותר. ודברים הללו קשים להולמן דכיון דהמסתפק מן השמן שבנר חייב אלמא דגרם כיבוי דאורייתא וקיי"ל במשאצ"ל כר"י אמאי שרינן גרם כיבוי בשעת הדליקה. ותו דבסוף פ' כירה מסיק רב אשי אפילו תימא רבנן ושאני הכא מפני שמקרב את כיבויו ולפי דרכו של רבנו בפ' המשנה הל"ל שאני הכא דליכא פסידא דדליקה. ותו דבפ' כל כתבי נראה איפכא דבשעת הדליקה יש להחמיר טפי משום דאי שרית לי' אתי לכבויי. ואולם כפי הנראה מלשון רבנו פה דכל גרם כבוי שהוא גורם לכבות את הדבר הדולק וממהר ומקרב כבויו אסור הילכך אין נותנין מים תחת הנר לקבל ניצוצות הנ"ל פ"ה הי"ג שהרי הניצוצות עצמן שהם חלקי פתילה הניתזין מלוכלכין בשמן ודולקין מתכבין קודם זמנם במים ואע"פ שאיננו מכבה בידים אלא גורם שהמים יכבו אותו מ"מ שבות מיהו איכא ואסור מדבריהם. אבל המסתפק משמן שבנר שהרי הוא גורם שהפתילה הדולקת תמהר לכבות ובידים קעביד לי' חיובא נמי איכא. אך מניעת הדליקה מחלק שעדיין איננו בוער לא חשיב גרם כבוי ממש וגרם כיבוי כההוא שרי והיינו מ"ש רבנו כדי שלא תעבור הדליקה וכה"ג כל הנך הנזכרים פה כמו נתינת מים מן הצד שכלם למנוע שלא ידלקו ולאו משום פסידא דדליקה שרי דודאי בשעת הדליקה יש לחוש טפי דאי שרית לי' אתי לכבויי אלא הטעם משום דכל גרם כיבוי למנוע הדליקה שרי והיינו מ"ש רבנו בפי' המשנה דר' יוסי סבר דגרם כיבוי אסור אפילו בשעת נפילת האש ר"ל בשעת התחלת הדליקה דחשיב מניעת הדליקה מדבר שעדיין לא אחז בו האור. (ועיין בירושלמי ס"פ כירה דמוקי הך מתניתין דפ' כירה כר' יוסי ומשום גרם כיבוי משום דהירושלמי איננו מחלק בין מניעת הדליקה לכיבוי דבר הדולק אבל אנן קיי"ל כרב אשי דמוקי' כרבנן ומפני שמקרב את כבוייו של דבר הדולק כנ"ל) ואעפ"י שכשהכלי חרס מתבקעים יכבו אף הגחלת הדולקת וכן בנתינת מים על הצד שיזלו המים לצד הדולק ויכבו ממש מקרי דשא"מ שהרי אין כוונתו לכבות אלא שלא תעבור הדליקה ולא חשיב פ"ר גמור דאפשר שלא יתפשטו המים לצד הבעירה. וכ"ש לפמ"ש רפ"א דדמי להך דאפשר לזלף בטפין דקין ולא חשיב פ"ר כלל שהרי אפשר בעולם למנוע הדליקה מהחלק הבלתי דולק בלתי כבוי דבר הדולק ומש"ה נמי לא חשיב פ"ר הך דמנער את הטבלא דלקמן ה"ו שהרי אינו מתכוון להשליך הנר אלא להסירו מעל השלחן ואפשר בעולם להסיר הנר בלתי שפיכת השמן משא"כ נר שאחורי הדלת חשיב פ"ר כל שפותח כדרכו (ואפ"ה חיובא ליכא כדין פ"ר דחייב מדקאמר לייט עלה רב דמשמע מדבריהם וכ"כ רבנו פ"ה הי"ז לשון אסור משום דחשיב כבוי כלאחר יד וגרם כיבוי