מרכבת המשנה (חעלמא) - א צז

דהבונה דף ק"ו ע"א דקמשני לא צריכא דעביד בארעא דחברי' וכתבו שם התוספות דה"ל פ"ר ומשאצ"ל. משא"כ כר"י לא מתוקמא דכיון דהוה פ"ר אסור כיון דאליבא דר' יהודה אין חילוק בין משצ"ל ובין משאצ"ל. לזה הכריח הרב המגיד דע"כ מודה הראב"ד דצירוף דפ' כירה לא הוה פ"ר דהא מסקינן התם דשמואל ס"ל במשאצ"ל כר"י ובדשא"מ כר"ש ואפ"ה ס"ל התם דאפילו שיעור לצרף מותר ואי ס"ד דהוה פ"ר אמאי קשרי שמואל דאסר במשאצ"ל אלא ודאי דלא הוה פ"ר וקשה אמאי לא אוקמוה כר"י אלא ע"כ דצירוף דאוריי' ובזה נתבארו דברי ה"ה המשך מספיק. ובהכי ניחא מה שהקשה הלח"מ אבל קשה לזה שביומא וכו' אמאי לא קאמר דר"י מודה בזה הצירוף ע"כ. ואין זה קושי' דאע"ג דפליג אביי וס"ל צירוף דרבנן וכמ"ש ה"ה א"נ דצירוף עששיות לד"ה דרבנן וכמ"ש הרמב"ן מ"מ לא שרי לכתחלה לר' יהודה דה"ל אפשר ולא קמכוון כיון דאפשר כדרב ביבי בעששיות שלא הגיע לצירוף כמ"ש אני לעיל פ"א ה"ה ע"ש משא"כ צירוף דפ' כירה דמי לא איירי כגון שצריך להפשיר המים תכף וא"א לו להמתין עד שיצטנן המיחם וצריך נמי להפשיר מים הרבה עד שימלא הכלי כלה שפיר מתוקמה כר"י אי ס"ד דצירוף דרבנן. גם מה שהקשה הלח"מ וקשה דהרי הוא עצמו כתב למטה וכו' ואין לומר דהוה פ"ר וכו' אין זה קושי' כלל למבין דכוונת ה"ה להשיג על הראב"ד דס"ל בהדיא בהשגות דשייך פ"ר בצירוף וא"כ הי' מקום להראב"ד לומר דסוגי' דפ' כירה ס"ל צירוף דרבנן ואפ"ה לא מתוקמא כר"י משום דהוה פ"ר כנ"ל לזה הכריח ה"ה דע"כ יודה הראב"ד דצירוף דפ' כירה לא חשיב פ"ר אבל אין ה"נ דדעת רבנו דפ"ר שרי בצירוף כמ"ש ה"ה לקמן גם מה שהקשה הלח"מ ועוד קשה במ"ש שדעת רבנו כדעת הרמב"ן וכו' כבר בארנו דצירוף דבמסכת יומא ה"ל אפשר ולא קמכוון ולא מתוקמא כר"י. ומה שרצה הלח"מ להעמיס בכוונת ה"ה דבצירוף דבר שאינו כלי דומי' דגחלת מודה ר"י אבל בצירוף עששית ומיחם שהם כלים לא מודה ר"י עדיין לא יצא בזה ידי חובת קושיותיו דאכתי קשה מנ"ל לה"ה דסוגיא דפ' כירה מוכחת דצירוף דאורייתא דלמא אפילו צירוף כלים דרבנן אלא ודאי פסיקא לי' לה"ה דאי ס"ד דצירוף כלים דרבנן הי' מודה ר"י דמותר וא"כ כיון דס"ל לרבנו כהרמב"ן דצירוף עששיות דרבנן אמאי לא משני בגמרא יומא דמותר אפילו במדינה כפרש"י והרי המ"מ גורס ואין שבות במקדש. ותו דכיון דאשכחן עששיות דלאו כלים אמאי לא מוקי' במסכת יומא בהנך עששיות דלאו כלים. ותו דלפ"ד דמשום תיקון כלים נגעו בי' ה"ל לרבנו לסמוך מצרף תולדה למכה בפטיש דבענין הבערה וכבוי אין סברה לחלק בין כלים לגחלת אלא מחוורתא כמ"ש ביישוב דברי ה"ה. עוד כתב ה"ה ולזה יראה לי דעת רבנו נוטה במ"ש פ"ב מהי"כ וכו' נראה בכוונתו שרוצה להכריע דדעת רבנו כסברת הרמב"ן ואתיין דברי אביי אליבא דהלכתא מהך דפ"ב מהיה"כ והדברים קשים להולמן. ונראה שנתכוון ה"ה מדלא הזכיר רבנו בלשונו בהיה"כ והוא שלא יתכוון לצרפם אי ס"ד דהא דאמרן התם צירוף דרבנן היינו אליבא דאביי אבל אנן קיי"ל צירוף דאורייתא ואפ"ה שרי התם מחמת דה"ל דשא"מ אע"ג דהוה פ"ר דלא שייך פ"ר בצירוף ה"ל לרבנו לבאר והוא שלא יתכוון א"ו דלא שייך גבי עששיות צירוף כלל וכוונת צירוף וכדעת הרמב"ן ואע"פ שאין זה הכרע גמור דיש מקום לומר דמ"ש רבנו התם כדי להפג צינתן יש בכח הלשון הזה דוקא כדי להפיג צינתן ולא במתכוון לצרף אך שמ"מ לא הי' לי' לרבנו לסתום והואיל שאין זה הכרע גמור לזה כתב ה"ה לשון יראה לי דעת רבנו נוטה. ועיין שם בלח"מ פ"ב מהיה"כ שתמה שם על דברי רבנו שכתב הטעם דאין שבות במקדש דהוצרך אביי לטעם זה אליבא דר' יהודה דס"ל דשא"מ אסור מדבריהם בשבת כפמ"ש התו' בד"ה הני מילי משא"כ לר"ש אפי' במדינה מותר ונכנס שם בדוחק ליישב דברי רבנו דודאי ס"ל לרבנו דצירוף עששיות הוה פ"ר כפי הס"ד דתוספות בד"ה הני מילי משא"כ צירוף המיחם דפ' כירה לא הוה פ"ר ואביי רצה לתרץ דאפילו פ"ר שרי לר"י ולזה פריך מי אמר אביי הכי וכו' פי' וע"כ מודה אביי מיהות אליבא דר"י אפי' מקמיה דהדר בי' דפ"ר אסור. ולזה משני ה"מ בכל התורה כלה אבל הכא דאינו מתכוון ה"ל צירוף דרבנן אע"ג דהוה פ"ר וכסברת ה"ה דגבי צירוף לא שייך פ"ר. ותמה שם על הרב המגיד שכתב דצירוף עששיות ס"ל לרבנו דאפילו במתכוון ה"ל דרבנן דא"כ למה תלה אביי הדבר בשאינו מתכוון דאפילו מתכוון אין שבות במקדש והניח בצ"ע ע"ש. ותירוצו דחוק דאין סברא לומר דהמקשה והמתרץ פליגי בסברא זו אי פ"ר דצירוף מקרי פ"ר או לא כיון דפסיקא לי' לרבנו דלא חשיב פ"ר כמ"ש ה"ה ואי ס"ד דהמקשה סובר דחשיב פ"ר מנ"ל לרבנו דפ"ר דצירוף פטור דאימא המתרץ נמי ס"ל דפ"ר דצירוף חייב אלא דמשני דלא חשיב צירוף כסברת הרמב"ן. אמנם מה שנראה פשוט בכוונת רבנו שם דודאי אף המקשה ידע דצירוף עששיות לא הוה פ"ר כיון שאפשר בעולם להפשיר המים בלא צירוף כמ"ש ריש פ"א בביאור פסיק רישא אלא דהקשו לאביי דס"ל אליבא דר"י דדשא"מ אסור מן התורה וליכא לשנויי דמילה בצרעת ה"ל פ"ר דהא מקמי' דהדר בי' לא שאני לי' בין פ"ר או לאו. ולזה משני דצירוף עששיות דרבנן כפי' הרמב"ן ואין שבות במקדש ואף על גב דהסוגיא אזדא אליבא דר"י מ"מ אף לר"ש צריך לומר דאין שבות במקדש דהא שמואל דס"ל בדשא"מ כר"ש וקמתיר במיחם אפילו שיעור לצרף אפ"ה קאסר לכבות גחלת של מתכת אם לא בר"ה משום היזק רבים וע"כ היינו משום גזרה גחלת של מתכת אטו גחלת של עץ משא"כ במיחם דלא מיחלף בגחלת של עץ שרי דלענין צירוף ה"ל דשא"מ וא"כ גם עששיות מלובנות מחלפו בגחלת של עץ ומתורץ קושיית הלחם משנה כמ"ש לעיל ריש פ"א מה' שבת בביאור פ"ר ע"ש. גם מה שהניח הלח"מ בצ"ע דברי ה"ה דשם לק"מ דע"כ הוצרך אביי לאוקים באינו מתכוון דאי במתכוון הי' משליך העששיות אחת אחת לתוך המים דבענין אחר לא משכחת לי' מתכוון לשיטת הרמב"ן ומעיקרא בודאי ס"ד דשייך בעששיות צירוף מדאורייתא ולפי מה דמשני כסברת הרמב"ן ע"כ איירי במשליך כל העששיות בבת אחת דה"ל דשא"מ. עוד כתב ה"ה וממ"ש שהיו מחממין מעיה"כ וכו' ר"ל