מרכבת המשנה (חעלמא) - א צה

לתייגם ויש מפרשים דהך דרב ששת איירי בתייגינהו וי"מ הך דרב ששת איירי בכתב סתם דאין צריך תגין וברייתא איירי בס"ת תפילין ומזוזות דבעי זיוני ע"כ לשון הסמ"ג אמנם לדרך רבנו ניחא בפשיטות. ולפי מה שבארנו הך ברייתא דתני חייב לאו ד"ה היא אלא תליא בפלוגתא דאיתא בכריתות דף י"ט ע"ב הב"ע כגון שאבד מלקט מלבו שנתכוון ללקט תאנים ושכח וסבר ענבים בעינא והלכה ידו על התאנים דר"א סבר הרי נעשתה כוונתו ור' יהושע סבר הרי לא נעשתה כוונתו ומחשבתו אבל מתעסק דהיינו נתכוון ללקוט תאנים וליקט ענבים ד"ה פטור וא"כ הך ברייתא דמחייבי היכא דבעי זיוני דהיינו אבד מלקט מלבו אתיין לר' אלעזר משא"כ לר' יהושע אפילו בכה"ג פטור ואידך ברייתא דפטור ד"ה היא דה"ל מתעסק ולא מבעי' נתכוון לכתוב ח' וכתב תרי זיינין אלא אפילו נתכוון לכתוב ב' אותיות וכתב ב' אותיות אחרות פטור דומיא דנתכוון ללקט שחורות וליקט לבנות דפטור כמ"ש רבנו פ"א ה"ט דודאי אין לדמותו לנתכוון ללקט תאנה זו ולקט זו כמותה דחייב דהתם כיון דרוצה בזו רוצה נמי בזו כיון שאין הבדל ביניהם משא"כ בנדון דידן דאיכא בודאי קפידא וכשתי מינים הן. ולפמ"ש פ"א ה"י דאפילו ליקדם בשתי מינים פטור כ"ש אבד מלקט מלבו בשתי מינים נמצא פסק ההלכה דבין ליקדם ובין אבד מלקט מלבו ובין מתעסק במין א' חייב בשני מינים פטור וא"כ הך ברייתא דחייב הוה דלא כהלכתא דנדון דידן דמי לשני מינים כנ"ל ומש"ה השמיטה רבנו ופסק דבכל גוונא פטור דהך ברייתא אתאן לר' אליעזר ולית הלכתא כוותי'. איברא בנדון שהזכירו התוספות שהי' צריך לכתוב איזה שתי אותיות שיהיו ונתכוון לכתוב ח' וכתב שתי אותיות אחרות נמי יש לומר דפטור שהרי לא נעשתה כוונתו ומחשבתו דבהכרח בשעה שרצה לכתוב ח' הי' מכוון בדעתו אות ח' ונסתר תירוץ התוס' השני והדרא קושיית התוס' הב' לדוכתא אך דאפשר לומר דכיון שנתכוון לכתוב איזה שתי אותיות שיהיו חשיבי כמו מין א' וכאלו נתכוון ללקט תאנה זו וליקט זו דחייב. מיהו לדרך רבנו אין התחלה לקושי' השניי' שבתוספות כיון דלא מצריך תגין כנ"ל. אמנם ליישב קושיית התוס' הראשונה רואה אני דברי מהרש"א דבנתכוון לכתוב זיין א' וכתב ב' או נתכוון לזרוק ב' וזרק ד' אין רבותא דפטור שמעולם לא נתכוון לכתוב ב' זיינין ולזרוק ד' וכה"ג בנתכוון לכתוב ב' אותיות וכתב ב' אותיות אחרות נמי פשיטא דפטור מתורת מתעסק כנ"ל אלא דקמ"ל מתני' רבותא שהמתכוון לכתוב אות ח' שהרי נתכוון לכתוב ב' זיינין שכן דרך כתיבת הח' שכותבין ב' זיינין ואח"כ מושך חטוטרת המצרפן וסד"א דמקרי נתכוון לכתוב ב' זיינין קמ"ל דפטור הואיל ונתכוון לכתוב אות אחת שהוא דבר הפטור ולא אמרינן דכתיבת אות ח' מקרי מתכוון לדבר החייב הואיל שכותב מתחלה שני זיינין ועשיית החטוטרת אח"כ יהי' חשיב כאלו מוחק השני זיינין אחרי אשר כבר נעשה איסור כתיבת שתי אותיות וסד"א דכותב אות ח' לעולם חייב אם לא שכתבה באופן זה שכתב זיין אחת ועשה החטוטרת וחיבר לה הזיין השניי' אבל העושה ב' זיינין ואח"כ חטרינהו יהי' חייב וכל זה קמ"ל במשנתנו דמ"מ הואיל ואין כוונתו לשתי אותיות פטור ומתורץ קושיית התוס' הראשונה והנה לפמ"ש לעיל ה"י דקיי"ל דעל א"א דאאזרך פטור ח"כ הא דאמרן במתניתין נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זיינין פטור היינו אפילו אם נתכוון לכתוב בלשון תרגום דמלת זו בלשון תרגום כמלות נע ונד בלשון הקדש. ולהכי לא משני בעל הש"ס רומי' דמתניתין אברייתא דהך ברייתא דנקטה חייב כגון שנתכוון לכתוב מ' פתוחה וכתב כו או צ' וכתב י"נ או ט' וכתב נ"ו או ש' וכתב עו ומש"ה חייב כדין הכותב ב' אותיות בלתי דומות אעפ"י שאינם שם מובן דהא בבריי' נקיט ב' אותיות משא"כ במשנתנו שהם אותיות דומות דומיא דאא דאאזרך הילכך פטור. דזה אינו דע"כ טעמא דמתני' לאו מש"ה ואפי' בלשון תרגום כנ"ל נמי פטור משום תורת מתעסק דאל"כ מאי איריא נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זייני"ן אפי' נתכוון לכתוב ב' זייני"ן בלה"ק וכתבן נמי פטור אלא ודאי משום מתעסק נגע בי' ואפי' הי' כתוב אותיות גו והשלימן בב' זיינין עד שנעשה תיבת גוזז נמי פטור מתורת מתעסק

הי"ג המגיה אות א' וכו' לפמ"ש לעיל צ"ל שהוא בתוך הכתב דעל שני זיינין גרידא פטור כמו על א"א דאאזרך ופסק רבנו כאקומתא דרב ששת והוא ג"כ בתוספתא כתב אות א' ועשאו שתים חייב ואקומתא דרבא איירי בהגיה אות א' והשלימו לספר ולא חש רבנו להאריך דפשוט הוא דדין הגהה כדין הכתיבה

הי"ד קטן אוחז וכו' עיין בתוספתא ומבואר שם דה"ה א' שוגג וא' מזיד דהאוחז ביד וכותב הוא העיקר

הט"ו עלי ירקות בתוספתא

הי"ו הקורע על העור וכו' בתוספתא שבידינו נמי הגירסא הפוכה אלא שרבנו סמך על הירושלמי כמ"ש ה"ה מפני שגי' הירושלמי מסכים אל הסברא ישרה שקריעה שהיא רשימה בחיתוך בעומק הוה כתב המתקיים משא"כ ברשימה. ודע דבפ"ד מה' גיטין ה"ז פסק רבנו דלענין גט אף רשימה כשר ותמה עליו הרב המגיד אמנם נלענ"ד פשוט דסובר רבנו דכל דבר שהוא מחמת דיו שיהי' ניכר היטב שוה דין גט לדין שבת ועיין פ"ד מה' גיטין ה"א דגבי גט שיחור כשר בדיעבד אלמא דכתיבה מעלייתא היא ומש"ה חייב בשבת בשיחור כנ"ל הט"ו. אמנם כל דבר שהוא מחמת דבר הנכתב עליו שהוא אינו דבר המתקיים כמו המשרט על בשרו תבנית כתב או הרושם על העור דבשבת פטור מ"מ בגט כשר כיון דלא בעינן דבר המתקיים בגט ואפילו כתב על עלי ירקות כשר לפי מה דקיי"ל כר"א דעדי מסירה כרתי וע"כ הא דקאמר בתוספתא דעל עלי ירקות פסול וכן הא דאמר בירושלמי דרושם על העור פסול אתיין למ"ד עדי חתימה כרתי ובדליכא עדי מסירה. ומ"ש רבנו המעביר דיו וכו' בגיטין בעי מיניה ר"ל מר' יוחנן עדים שאינם יודעין לחתום מהו שיכתבו להם בסיקרא ויחתמו