מרכבת המשנה (חעלמא) - א צד

ב' אותיות אחרות דלא בעי תגין חייב אפילו נתכוון לאחת. ויש ליישב דרבנו איירי בכתב ב' זייני"ן בתגין שלהן וה"ה שאר ב' אותיות ושפיר כ' חייב. ועי"ל דרבנו איירי בנתכוון לכתוב אות ח' וצריך עוד לאות שהרי נתכוון לדבר איסור דהיינו ב' אותיות. ואין להקשות דא"כ דרבנו ל"ל כתירוץ התוספות הראשון בד"ה נתכוון אלא ס"ל דבנתכוון לדבר האסור חייב א"כ הדרא לדוכתא קושיי' התוספות הראשונה מאי איריא נתכוון לכתוב ח' אפילו נתכוון לכתוב ז' אחר פטור. וי"ל דרבנו מתרץ קושי' התוספות הראשונה בתירוץ התוספות השני דנקיט ח' לרבותא להורות דבכתב ב' אותיות אחרות דלא בעי זיון חייב אע"ג דהשתא מיהו לא נתכוון אלא לאחת משא"כ אלו הוה נקיט נתכוון לכתוב ז' אחד לא הוה דייקינן מינה דוקא כתב ב' זיינין הא כתב ב' אותיות אחרות חייב משום דה"א דיוק אחר ולגופי' איצטריך דוקא נתכוון לכתוב ז' א' פטור הא נתכוון לכתוב ב' זיינין חייב אע"ג דבעי זיון הא נתכוון לכתוב א' וכתב ב' אחרות דלא בעי זיון לעולם פטור. לכך נקיט נתכוון לכתוב ח' להורות הדיוק דכתב ב' אותיות אחרות חייב בהנך דלא בעי זיוני ותמצית כוונת רבנו דבנתכוון לדבר איסור שצריך לאיזה שתי אותיות שיהיו אעפ"י שלא נתכוון השתא אלא לאחת וכתב שתים חייב אפילו ב' זייני"ן דבעי זיון דזיון לא מעכב אמנם כשלא נתכוון רק לאות אחת אעפ"י שכתב מאות ח' ב' זיינין פטור כיון דבעי זיוני לא נגמרו האותיות ולא נעשה מחשבתו. ואין להקשות דא"כ למה משני בגמרא הא דבעי זיוני וכו' יתרץ הא בנתכוון לדבר האסור והא בלא נתכוון אלא לאות אחת. וי"ל דע"כ צריך הגמרא לחלק בין בעי זיוני דאל"כ תקשה קושי' התוספות הנ"ל דמאי אירי' נתכוון לכתוב ח' אפילו זיי"ן א' נמי וצ"ל דבא להורות הדיוק דבכתב ב' אותיות דלא בעי זיון חייב. תדע דבנעשה מחשבתו לא בעי זיון מדקאמר רב ששת כגון שנטלו לגגו של ח' ועשאו ב' זיינין חייב תיפוק לי' דבעי זיון אלא ודאי היכא דנעשית מחשבתו ובנתכוון לאיסור חייב בלא זיון ועל ה"ה יש לתמוה שלא הרגיש בכל זה ע"כ לשון הטל אורות בקיצור נמרץ. והנה לא אטריח א"ע בסתירת דבריו מיני' ובי' לפי שראיתי שהוא מגדול הפורח באויר וגירסא זו לא תתכן בשום פנים. דמה שרצה להעמיס מענין אותיות דבעי זיוני הן לענין עיכוב והן לענין לכתחלה היינו לשיטת רש"י ותוס' דמפרשי' מימרא דרבא במנחות דכ"ט ע"ב שבעה אותיות צריכין ג' ג' זיונין ואלו הן שעטנז גץ לענין ס"ת שלעולם צריכין האותיות הללו תגין ורבנו דעת אחרת עמו דמפרש למימרא הנ"ל אשתי פרשיות שבמזוזה שיש בהן שבעה מיני אותיות שצריכין ג' תגין עיין פ"ה מה' תפילין ומזוזה וס"ת ה"ג דמנה שם נו"ן דנפשך וב' זייני"ן דמזוזת וג' של דגנך ואלו השלש אותיות אין להם אלא גג אחד ומשמע דדוקא הנך אבל שארי נוני"ן וגמין וזיינין לא בעי תגין ודברי רבנו לקוחים מדברי הגאון בעל שימושא רבא הביאו בהגהת מיי' פ"ב מהלכות תפילין אמר רבא כל אלפי ביתא תגין וכו' והי' לו איזה גירסא בגמרא שאיננה לפנינו. והובא ג"כ בטוא"ח סי' ל"ח ע"ש שהרגיש הטור ולא הי' לו להזכיר שעטנז גץ וכו' ועיין בב"י שם ודבריו אינם מספיקים והאמת עד לעצמו הלא תראה שבפ"ז מה' ס"ת ע"ש ה"ח לא הזכיר רבנו כלל תגין דשעטנ"ז ג"ץ וכן פ"ב מה' תפילין לא הזכיר תגין דשעטנז גץ לא גדולים ולא קטנים אלא שרבנו מפרש לה אמזוזה גרידא כפירוש השימושא רבא ובהכרח הא דבעי זיוני הנזכר בסוגיין מפרש רבנו באופן אחר כדלקמן כיון שדעת רבנו דאין מתייגין הזייני"ן כלל בס"ת ותפילין זולת קצתן במזוזה ע"ד הסוד. גם מה שרצה להעמיס בלשון רבנו שמ"ש והמתכוון לכתוב ח' דהיינו שהוא צריך לכתוב ב' אותיות איזה שיהיו דה"ל כוונה לדבר האיסור אלא שעתה הוא מתכוון לכתוב אות ח' הוא דחוק להעמיס בלשון פוסק אעפ"י שהתוספות העמיסו כן בלשון המשנה שדרכה לסתום. ותו דמ"ש דרבנו פסק כר"א באחת על האריג ואות א' סמוך לכתב הרי כ' רבנו לעיל ה"ט כתב אות א' להשלים הספר חייב דמשמע דוקא להשלים הספר כתירוץ הש"ס להשלים שאני ובביאור פסק רבנו לעיל פ"ט הי"ח בין שהי' מקצת הבגד ארוג וארג על הארוג שיעורו ב' חוטין כרבנן דר"א וגם שם כ' דאם ארג חוט אחד והשלים בו הבגד חייב דלהשלים שאני דמהיכי תיתי יפסוק רבנו כיחידאה. וכן מ"ש דרבנו פסק בכתב ע"ג כתב כר' יהודה הרי בהדי' כ' רבנו לקמן הי"ו העביר דיו ע"ג דיו פטור ובפ"א מה' תפילין פסק בהדיא דלא כר' יהודה ובפ"ג מה' גירושין ה"ד כתב וכל גט שכתבו שלא לשמה אעפ"י שהעביר עליו קולמוס לשמה אינו גט ע"ש בכ"מ הרי מבואר דפסק כר' חסדא וכרבנן. הרי נראה בעליל דגירסת חייב ט"ס הוא וכדאי הוא ה"ה לסמוך עליו אפילו שלא בשעת הדחק דנראה מדבריו דלא גריס לה. וראיתי בעל שער אפרים שאלה פ' שנתקשה ג"כ בתיבת חייב ועלה בדעתו לומר דרבנו הי' גורס במשנתנו חייב מדלא כיילינהו עם פטורי הנזכרים לעיל מיני' במתניתין ואני תמה דהאיך יפרש כל הסוגיא דמוכחת דגרסינן בשלשתן במשנתנו פטור. ואולם לקושי' הטל אורות דהאיך כתב רבנו וכן כיוצא בזה ובגמרא מסיק דבשאר אותיות דלא בעי זיוני חייב וכה"ג נתעורר בעל שער אפרים דלמה השמיט רבנו הך ברייתא דנתכוון לכתוב א' וכתב ב' חייב. נ"ל פשוט וברור דרבנו מפרש הא דמשני בגמרא הא דבעי זיוני כפשוטו דהך ברייתא דתניא חייב דבעי זיוני ר"ל שהוא צריך לכתוב שני זייני"ן ואע"ג דנקיט נתכוון לכתוב א' וכתב ב' מתפרש דומיא דברייתא הנזכרת בסוגיין הרי שהי' צריך לכתוב את השם ונתכוון לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דל"ת וכו' שכוונתו לכתוב יהודה הי' בטעות כה"ג מתפרשא ברייתא שהי' צריך לשני זייני"ן ונתכוין בטעות לכתוב אות ח' וטעה ולא הטיל חטוטרות של ח' שעלתה בידו שני זייני"ן חייב ומשנתנו בהי' צריך לכתוב ח' ולא בעי זיוני וזה הפשט ברור לדעת רבנו דלא מתפרש בתגין כנ"ל ותירוצא דרב ששת כגון שנטלי' לגגו של חי"ת ועשאו ב' זייני"ן מסייע לפי' רבנו ולדרך רש"י קשה דדוחק לפרש דאיירי בתייגינהו עיין בסמ"ג ה' גיטין שהרגיש בזה ונדחק ליישב דהא דקאמר הא דבעי זיוני היינו שרוצה הסופר לתייגם והא דלא בעי זיוני שאין רוצה הסופר לתייגם והך דרב ששת בשאינו רוצה הסופר