מרכבת המשנה (חעלמא) - א צג

דנקיט ת"ק דמתניתין בין משתי שמות היינו נמי דוקא בשיש לו מובן כמו דן גד דודאי דוחק לפרש המשנה לצדדין בין משם א' היינו דוקא ביש לו מובן ובין משתי שמות היינו אפילו באין להן מובן וא"כ האיך פסק רבנו לעיל ה"ט דמשתי שמות לעולם חייב דמשמע אפילו אין להן מובן דלא כת"ק דמתניתין. ותו קשה דמלשון רבנו בפי' המשנה נראה דר"י דמתניתין לא פליג את"ק דמתניתין אלא אדר' יוסי הוא דהשיב סתירה לדבריו יעויין בלשונו ותורף פירושו דר' יוסי פליג את"ק דמחייב על שתי אותיות משום כותב ואיהו ס"ל דהא דגמירא לן בסדר המשנה קדמונית דפ' כלל גדול שהיתה שגורה בפי התנאים דהכותב שתי אותיות חייב היינו משום רושם ולא משום כותב ונ"מ היכא דכתב אגרת ואח"כ כתב שתי אותיות דחייב שתים לר' יוסי משום כותב ומשום רושם והיינו הא דקאמר ר' יוסי לא חייבו ב' אותיות אלא משום רושם (ופרש"י דחוק דמפרש דר' יוסי מחמיר דאפילו רשם ב' רושמות חייב דאין לשון ר' יוסי סובל פירושו) ולזה השיב לו ר' יהודה דהא מצינו שם קטן משם גדול ובכה"ג בודאי מודית לי דקמחייב משום כותב דאטו מי שבדעתו לארוג בגד שלם אינו חייב עד שיארוג כל הבגד ובהא ודאי מודה ר יוסי דחייב מי שיארוג ב' חוטין (דלא פליג ר' יוסי בהא אלא ר"ש בברייתא דק"מ ע"ב) וכיון דע"כ כה"ג חייב משום כותב א"כ הא דקיי"ל הכותב שתי אותיות בהכרח משום כותב נגע בי' ולא משום רושם. ולפ"ז קשה מנ"ל לבעל הש"ס לדקדק דבשתי אותיות משם א' לא מחייב ר' יהודה מדלא נקיט ר' יהודא בלשונו שש מששך דכיון דר' יהודה לאו אמלתי' דת"ק קאי ולא בא לסתור אלא דברי ר' יוסי דאיירי בשתי שמות דומי' די"א וי"ב שעל הקרשים ע"ש בפי' המשנה. ונ"ל ליישב דרבנו מפרש הא דקאמר במשנתנו בין משם אחד ובין משתי שמות. דלא כפרש"י שר"ל ממין אות א' או ממין ב' אותיות. אלא הכי פירושו בין שהשתי אותיות הן שם א' כמשמעו כמו גד דן והן שהם משתי שמות ראשי תיבות שאין להם מובן וכן מסתבר דנקיט במתניתין דרך לא זו אף זו משא"כ לפי פרש"י ה"ל זו ואצ"ל זו. וכן משמעות ירושלמי הנ"ל דנקיט והן שם חייב וכו' ב' אותיות מ"מ אעפ"י שאינם שם וכו' הרי דפירוש שם כמשמעו שיש להם מובן והכוונה הזו מבוארת בלשון רבנו שכתב הכותב אות כפולה פעמים והוא שם א' הרי שפירו' והוא שם א' כמשמעו ואין ר"ל אות כפולה שהרי כבר כתב אות כפולה פעמים ולפ"ז לא איירי ת"ק דמתניתין כלל בשתי אותיות הדומות אלא משתי אותיות ממש ובין שהם שם א' או לא חייב ופסק רבנו כוותי' לעיל ה"ט. ולענין שתי אותיות הדומות פסק רבנו כרבי' דר"י דאין הלכה כתלמיד במקום הרב כיון דאין הכרע מדברי ת"ק דמתניתין דפליג עלי' דר"ג רבי' דר"י ולענין אא דאאזרך ריהטא דסוגיין דת"ק דברייתא פוטר ובזה נתיישב פסק רבנו. אמנם פשוט הוא דרש"י ז"ל הוכרח לפרש לשון משם א' שבמשנתנו ממין א' מהא דפריך בגמרא אלא ר' יהודה שתי אותיות והן שני שמות הוא דמחייב שתי אותיות והן שם א' לא מחייב דלפי פירוש רבנו נהפוך הוא דהא נח מנחור הן שם אחד. וליישב הלשון הזה לדרך רבנו נראה דר' יהודה דמתניתין היינו ת"ק דמתניתין כנ"ל ומדקאמר בין משם א' בין משתי שמות רצה בעל הש"ס לדקדק על דרך מה שמדקדק בירושלמי אדרבנן דברייתא דהתם וה"ק אלא ר"י שתי אותיות בלתי דומות אעפ"י שהן שתי שמות הוא דמחייב משא"כ בשתי אותיות דומות אפילו הן שם א' לא מחייב ואעפ"י שהעיקר חסר מן הספר דהל"ל שתי אותיות שוין והן שם א' לא מחייב מ"מ הענין מתנוצץ כברק דכוונת הש"ס היא זאת מסכמת עם הירושלמי הנ"ל (ויש מן המדקדקים שתמהו על הרבוי אותיות בשני סימני הרבים ואולי לדעתי אותות הוא רבוי אות א' כפולה ואותיות הוא ב' אותיות בלתי דומות וכן בירושלמי נראה שזהו ההבדל ביניהם אלא שהמדפיסים ערבבו הענין שם ע"ש ולפ"ז צ"ל דהגירסא בסוגיין אלא ר"י ב' אותיות וכו' ב' אותות והן שם א' וכו' והמדפיסים קלקלו המכוון ובהכרח צריך לגרוס בחלוקה שני' אותות אף לפי פרש"י ושפיר יש לפרש כנ"ל) ודע דעל א"א דאאזרך פטור אע"ג דדעתו להוסיף ולכתוב אאזרך מ"מ הא אכתי לא עביד מידי אבל כתב שתי אותיות בלתי דומות כמו י"ג מיגדל אעפ"י שאין להם מובן חייב כנ"ל וכן משמעות לשון רבנו פ"א הי"ד שכ' שם משיכתוב שתי אותיות חייב דמשמע אפילו אינם שם א' מדלא ביאר מיהו היינו דוקא אם דעתו להוסיף דאם אין דעתו להוסיף בהכרח אינו חייב אא"כ יש לו צורך באותיות הללו או שיובנו בר"ת או סימניות כמו י"א וי"ט שכ' רבנו בפי' המשנה או בכה"ג שכתבו התו' דצריך לשתי אותיות איזה שיהיו עיין לקמן הי"א כגון שהוא סופר ורוצה להראות נוי כתיבתו הוא דחייב משא"כ שלא לצורך כלל בכלל מתעסק הוא כמ"ש לעיל רפ"א

הי"א הכותב אות א' וכו'. דע דבד"ו עם הכ"מ הגירסא בדברי רבנו וכן כיוצא בזה בשאר אותיות חייב הכותב אות א' בארץ וכו' אמנם בדפוסים חדשים השמיטו תיבת חייב וזו הנוסחא נראה שהיתה לפני הרב המגיד שהביא ראי' לדברי רבנו ממתניתין ולא הרגיש בקושי' כלל. אמנם בס' טל אורות ראה הנוסחא חייב ונתקשה בה והאריך מאד ואנכי אעתיק תמצית דבריו בקיצור וז"ל וקשה לי ע"ז דהא במשנה פ' הבונה איתא בהדי' נתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זייני"ן פטור בשלמא הכותב אות א' סמוך לכתב וכתב ע"ג כתב י"ל דרבנו פסק כיחידאי באות א' סמוך לכתב כר"א דמחייב א' על האריג ולחומרא ובכתב ע"ג כתב כר' יהודא ועיין בתוספות ד"ה אמר רב חסדא דשפיר פסק רבנו או כר' יהודה לדעת ר' חסדא או כדברי הכל לדעת ר' אחא ב"י וכוונת רבנו כשמתקן בכתב האחרון כמו בגט חייב. אלא במתכוון לכתוב ח' וכתב ב' זייני"ן דליכא מאן דפליג אמתניתין ודאי קשה. ואין לומר שיש ט"ס בדברי רבנו וצ"ל פטור במקום חייב בשלשתן זה אינו דהא כ' רבנו נתכוון לכתוב ח' וכו' וכן כל כיוצא בזה דמשמע ה"ה שארי אותיות ולאו דוקא ב' זייני"ן ובגמרא מסקינן דנתכוון לכתוב אות א' ועלו בידו שתים חייב בדלא בעי זיוני ועיין בתוספות ד"ה נתכוון שהעלו דנקיט ח' לרבותא דדוקא כ' ב' זייני"ן הא