מרכבת המשנה (חעלמא) - א צב

לחצות אטו קטימה לחצות ואפילו ביד אסור מדאורייתא משום תיקון כלי דלא מצינו בשום מלאכה חילוק בין ביד ובין בכלי זולת בגזיזה שא"א לעשות בשלמות ביד משא"כ בנדון דידן כיון דזהו שלמות המלאכה כשקוטמו ביד בודאי מחייבו רבנן דלא גרע מעושה כלי גרוע ביד ולא נחלקו רבנן אלא באבוס קשין דאף אחרי שנתקשו לדעת רבנן תורת אוכלי בהמה עליהן מדאורייתא ואין בהן משום תיקון כלי הילכך גזרו נטילה אטו קטימה ביד. והנה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש כלהו פסקו בסתמא דין שובר אדם את החבית אפילו דלאו במוסתקי והיינו משום דאע"ג דאליבא דר"א מוכרח לפי המסקנא מדגזר קטימת בשמי' קשין להריח אטו לחצות ה"ה דגזרינן שבירת חבית לאכול גרוגרת אטו שבירה לתקן מנא משא"כ לרבנן אע"ג דמש"ה התירו קטימת בשמים קשים להריח הואיל דס"ל דקטימת בשמים קשין לחצות הוא מדבריהם מ"מ אין הכרע דאפשר אפילו אלו הי' סוברים דקטימת בשמים קשין לחצות דאורייתא אפ"ה היו מתירין קטימה להריח (והר"ן בפ' המביא כתב דטעמייהו דרבנן גבי שבירת חבית משום דשובר לתקן מנא הוא נמי מדרבנן ע"ש אמנם מ"ש אני יותר נכון) ולפ"ז סברת רבנן הפוכה מסברת ר"א דר"א גזר קטימה להריח אטו קטימה לחצות ולא גזר נטילה לחצות אטו קטימה לחצות. ורבנן גזרו נטילה לחצות אטו קטימה לחצות אע"ג דלא היו גוזרים קטימה להריח אטו קטימה לחצות עיין פכ"ג ה"ב. וכה"ג נמי גזרו רבנן קטימה לחצות דאבוס קשים אטו קטימה לחצות דקיסם משום דלרבנן מסתבר לגזור טפי לחצות אטו לחצות אפילו נטילה לחצות אטו קטימה לחצות משא"כ שבירת החבית לאכול גרוגרת שהוא דומי' דקטימה להריח לא גזרו אטו שבירת חבית לתקן מנא שהוא דומי' דקטימת קיסם לחצות ור"א ס"ל איפכא דטפי יש לגזור קטומה אטו קטימה דהיינו קטימה להריח אטו קטימה לחצות אע"ג דלא גזר נטילה לחצות אטו קטימה לחצות. והוכרח רבנו לקמן פכ"ג ה"ב לפסוק הך דשובר את החבי' כפשטא אפילו דלאו מוסתקי ולהשוות פלוגתא בסברות הפוכות בין ר"א ורבנן משום דבברייתא בפ' חבית דף קמ"ו תניא רשב"ג מביא אדם חבית של יין ומתיז ראשה בסייף דלא שייך לאוקים במוסתקי דחבית רעועה אין דרך להתיזה בסייף. ועו' תניא התם חותלו' של גרוגרו' ותמרים מתיר ומפקיע וחותך וכן קיי"ל בכל התורה כלה כר"ש דדשא"מ מותר ולא גזרינן שמא יתכוון. איברא לפי מה שנראה מדברי רבנו פ"ד מהי"ט הי"א שפסק שם בהדיא דלא ניתנו עצים אלא להסקה ע"ש ואפ"ה פסק שם פ"ב מהי"ט הי"ג והי"ד דרטיבא אסור ויבשתא שרי ועיין מ"ש אני שם בס"ד משום דסובר מה לי לצלו' בו מה לי לצלו' בגחלתו ולפ"ז אין צורך לדחוק כנ"ל דמש"ה אסרו רבנן נטילת קיסם לחצות אטו קטימה לחצות אלא דודאי כיון דלא גזרו רבנן שבירת חבית דהיינו דומי' דקטימה להריח אטו קטימה לחצות כ"ש דלא גזרו נטילה אטו קטימה אלא משום מוקצה נגעו בי' וכפרש"י דשפיר ה"ל מלתא דרבנן אליבא דהלכתא ודלא כמ"ש התוספות בד"ה וחכ"א הנ"ל. ומש"ה השמיט רבנו דין איסור נטילת קיסם לחצות דבין בשבת ובין בי"ט פשוט לאיסור מתורת מוקצה ובזה נתבארו דברי רבנו בשלמות

ה"ח נקיט בשבת דבי"ט הוה מוקצה)

ה"ט הכותב וכו' בתוספתא פי"ב הכותב אות א' גדולה אע"פ שיש במקומה כדי לכתוב ב' אותיות פטור המוחק אות א' גדולה כדי לכתוב ב' אותיות חייב זה חומר במוחק שאין בכותב ובכותב שאין במוחק הכותב לקלקל חייב והמוחק לקלקל פטור נפלה דיו ע"ג ספר ומחקה שעוה ע"ג פנקס ומחקה אם יש במקומה כדי לכתוב ב' אותיות חייב והמוחק לקלקל פטור. אין לך שחייב אלא המוחק ע"מ לכתוב והמוחק ע"מ לתקן כ"ש ה"ז חיוב ע"כ. ואע"ג דקיי"ל כל המקלקלין פטורים אפי"ה הכותב לקלקל חייב כפמש"ר שאין חיובו על מקום הכתב וכו' דמלאכת הכתיבה הוא הכתב והקלקול בעור וכה"ג לא משכחת תיקון במבעיר אלא בצריך לאפרו שהוא מתקן העצים שיעשו אפר וכה"ג החובל וצריך לכלבו שהוא מתקן בהוצאת הדם משא"כ אפילו המבעיר עצים לקדרתו חשיב מקלקל כפרש"י שמקלקל העצים ומתקן המאכל שבקדרה וה"ה בנדון דידן איפכא שמתקן הכתב ומקלקל העור לא חשיב מלאכת קלקול וזהו מה שנתכוון רבנו לתרץ במ"ש שאין חיובו וכו'

ה"י הכותב אות כפולה וכו' עיין במ"מ ודבריו ברורים דודאי כוונת רבנו דאינו חייב אלא דוקא באות כפולה שיש לה משמעות ומש"ה האריך רבנו וכתב כל הנהו זוגות שבאלפא ביתא שיש להן משמעות והוסיף דד סס שלא נזכרו בגמרא (ומזה יש לדקדק דמן ווי העמודים לא יאמר בנפרד וו כמו שתאמר מן עבי שחקים עב אלא הנפרד ויו כמו מן ערי עיר) אמנם מסתימות לשון רבנו לעיל ה"ט הכותב ב' אותיות חייב משמע דבשתי אותיות נפרדות חייב אפילו אין להם משמעות כמו מי שכתב דרך משל עין אלף שאין להם שום מובן. וכן מבואר בירושלמי פ' הבונה וז"ל תני בשם ר' יהודא כתב שני אותיות שוים והן שם חייב כגון שש תת גג רר חח ורבנן אמרי שתי אותיות בכל מקום. אשכחת אמר קלת וחמרת על דר"י קלת וחמרת על דרבנן. קלת על דר"י כתב שתי אותיות שוים והן שם על דעתי' דר"י חייב ע"ד דרבנן פטור. קלת על דרבנן שתי אותיות מ"מ אעפ"י שאינם שם ע"ד דרבנן חייב ע"ד דר"י פטור ע"כ. ולפ"ז קשה דהאיך אחז רבנו חומרא דר"י וחומרא דרבנן. ועיין בתוספות ד"ה אא דאאזרך וכו' שכתבו דת"ק דברייתא דהיינו ר' יהודא דמתניתין קפטר בשתי אותיות משם א' ומיהו מ"מ פסק רבנו כר' יהודא דברייתא לענין שש תת גג וכו' דחייב הואיל דת"ק דמתניתין סבר כוותי' ומיהו קשה דהא ת"ק דמתניתין מחויב אפילו באא דאאזרך כמו שפרש"י במתניתין בין משם א' שתיהן אלפין והי' לו לרבנו לפסוק כמותו. ואין לומר דרבנו מפרש דברי ת"ק דמתניתין בין משם א' כשיש לו מובן כמו שש תת גג וכו' ויהי' ת"ק דמתניתין ר"י דברייתא דא"כ דומי' דידי' הא