מרכבת המשנה (חעלמא) - א צא

מהעץ הננסר חייב משום מחתך ואפשר דבצריך לגיזה ולעורות חייב שתים דומי' דזימר וצריך לעצים. ומש"ר אחר מיתה ר"ל דמחיים אינו חייב משום מוחק דאין הפשט ומחיקה מחיים ומיהו לאתר מיתה חיוב אף משום גוזז ואם מוחק כשיעור קמיע ואין בגיזתו כדי רוחב הסיט כפול חייב רק משום מוחק וכן להפך

ה"ו המפרק וכו' כבר בארנו לעיל פ"ז ה"ו ובכמה מקומות דרבנו למד מן הירושלמי דכל אב יש לו תולדה ובכל מקום אשר מצא תולדה מפורש' בבבלי וירושלמי ותוספת' כתבה ובמקום שלא מצא מפורש המציא מדעתו הרחבה תולדה דומה לאב במקצת ולא דמיון גמור שיהי' אב כמותו. ודע דביש ספרים גרסינן במיי' המפרק מן העור כדי לעשות קמיע חייב ובדפוס ויניצה עם הכ"מ ל"ג לה וכן מסתבר לכאורה למחוק בבא זו דכיון שמפרק דוכסוסטוס מן העור והקלף בדין הוא שיהי' שיעורו כדי לכתוב עליו מזוזה כדין דוכסוסטוס או כדי לכתוב עליו שמע כדין קלף. ויש לקיים הגירסא כשנאמר דודאי שיעור קמיע קטן משיעור מזוזה ושמע וכיון דקלף ודוכסוסטוס חזי נמי לקמיע הילכך חייב המפרק על שיעורא זוטא ואע"ג דלענין הוצאה אינו חייב על קלף ודוכסוסטוס אלא על שיעורא רבא דמזוזה ושמע היינו כהא דאמר אביי דף ע"ח דכל מילתא דלא שכיחא ושכיחא אזלו בי' רבנן בתר שכיח אפילו לקולא וכל זה לענין הוצאה משא"כ העושה מלאכה בידים דאחשבי' ועינינו רואות דקטרא הילכך חייב אשיעור קטן ע"ל פ"ט ה"א ופ"ק הי"ו לענין שיעור בישול סמנים וגיבול פי כור דאע"פ דקיי"ל דאין אדם טורח לגבל פי כור ולצבוע דוגמא לאירא לענין הוצאה מ"מ במלאכת בישול וגיבול חייב על השיעור הקטן דכיון שעינינו רואות שעושה המלאכה אחשבי' לשיעורא א"כ ה"ה הכא בנדון דידן דקחזינן דפירק כדי שיעור קמיע חייב בשיעורא זוטא. ומש"ר הדורס על העור עיין בסמוך ובפ"ג מהי"ט. ומש"ר המרככו בידו ומושכו ומשוה אותו בירושלמי מה עיבוד הי' במשכן שהי' משרטטין בעורו' מה משרטטין לון מסרגלין לון ומשמע לרבנו דאין זה שרטוט ממש שהוא מלאכה בפ"ע אלא סרגול זה הוא השואה שהזכיר רבנו

ה"ז והוא שיתכוון עיין בהגהות מיי'. ומש"ר וכן המגרד עיין במ"מ ועיין מש"ל פ"י הי"ו דהמגרד בכלים דווקא הוא דחייב משום מכה בפטיש ע"ש ומש"ר הנוטל קיסם וכו' עיין במ"מ ובלח"מ. וכדי ליישב דברי רבנו נ"ל דודאי רבנו עשה יסוד מוסד בפשט סוגיין מהתוספתא פ"ג דביצה דגרסינן התם רא"א נוטל אדם קיסם לחצות בו שניו וחכ"א לא יטול אלא מן האבוס של בהמה ובלבד שלא יקטמנו לחצות בו שניו ואם קטמו בשבת חייב חטאת בי"ט סופג מ' ע"כ. עיין באשרי שכ' שמהתוספתא הזאת מוכח דבאבוס של בהמה איכא חיוב חטאת לר"א לכן מפרש רבנו האי ושוין שלא יקטמנו דקאי על אבוס של בהמה ודלא כפרש"י. ומה שדחה הרא"ש פירוש זה מדנקיט ולפתוח את הדלת דלא שייך באבוס של בהמה אין זה דחיי' אלא לפי מה שהבין הרא"ש דאבוס של בהמה שבתוספתא היינו לחין (ובכלי כי היכי דלא תקשה לר"י דסבר אוכלי בהמה אין בהם משום תיקון כלי דמילתא דר"י ביד) אמנם דעת רבנו נראה לפי המסקנא דסוגיין דג' חלוקים יש בדבר בקיסם של עץ לחצות בו שניו אפילו ביד מודים רבנן דחייב. ובאבוס של בהמה דקשין הוא דפליגי ר"א ורבנן וה"ה בעצי בשמים קשין דלר"א בקטמו לחצות בו שניו חייב ולרבנן פטור אבל אסור. ומינה דבקיסם של אבוס ובשמים לחין לר"א פטור אבל אסור בקוטמו לחצות בו שניו ולרבנן מותר. וחות דרבא בקוטמו להריח בקשין לר"א פטור אבל אסור ולרבנן מותר לכתחלה ואתאן מלתא דר"י בכלהו כרבנן דאוכלי בהמה לחין מותר אפילו לקטום לחצות וקשין שרי להריח ואסור לחצות. וקיסם חייב חטאת לחצות ונתבארו פסקי רבנו. וכיון דהאי ושוין דברייתא איירי באבוס קשין אין זה תימה שיהי' חזי לפתוח את הדלת דהא משכחת לי' עצי בשמים דחזי לקתתי דנרגי וחציני וכ"ש דחזי לפתוח הדלת דהיינו לבבא דאקלידא הנזכר פ"י הי"ו ע"ש וגירסת הבה"ג לככא דאקלידא דהיינו שן המפתח דודאי אבוס קשה חזי לזה ובהא רווחא שמעתתא דרבנן ס"ל דאבוס קשה כיון דמ"מ שם אוכלין עליו וחזי נמי לרכוכי אין בו משום תיקון כלי מדאורייתא. ועיין בשבת דף קמ"ו ע"ב האי טרפא דאסא אסור מ"ט אר"י גזרה משום מרזב רב אשי אמר גזרה שמא יקטום מאי בינייהו א"ב דקטים ומנח. ופרש"י שמא יקטום ומתקן מנא כדתני' לחצות בו שניו חייב חטאת והוא דבר תימא לאוקים מלתא דר' אשי אליבא דר"א (וכבר הרגיש בזה הר"ן פ' המביא ותירץ בדוחק) ולדעת רבנו ניחא דבקיסם אפילו לרבנן חייב חטאת (ועיין בדברי רבנו פכ"ג ה"ג שכ' אסור לסתום נקב החבית בצרור קטן או בקיסם והר"ן בפ' חבית הבין מדברי רבנו דפסק כר' ירמי' דאפילו קטום ומנח אסור ולא ירדתי לסוף דעתו. ומה שנ"ל ברור בכונת רבנו דמפרש איפכא איכא בינייהו דקטים העלה ומנח ורוצה לסתום בגבעול גרידא דמשום מרזב ליכא ומשום שמא יקטום איכא דאכתי חיישינן שמא יקטום מן הגבעול עצמו וא"כ שפיר פסק רבנו כרב אשי) ותו דכיון דס"ל לחכמים דאסור ליטול קיסם של עץ לחצות בו שניו אלמא דגזרינן נטילה אטו קטימה מכלל דבקטימה חייב חטאת עיין בתוס' במשנתנו ד"ה וחכ"א דהשיגו על פרש"י דטעם איסור נטיל' עצים משום מוקצה אלא היינו משום גזרה שמא יקטום וכ"נ מלשון רבנו בפ' המשנה. וראיתי לבעל מגיני שלמה שהרבה להשיב על דברי התוספות הללו עד שכתב עליהם דבעלי תוספות דמסכת ביצה הם תוספות מלוקטים יעוין שם באורך. ואין אני רואה קושי בדבריהם לפי דרכנו הנ"ל דרבנן ס"ל להחמיר בנטילת קיסם לחצות אטו קטימה לחצות דאיכא חיוב חטאת משא"כ נטילת האבוס לחצות לא גזרינן אטו קטימה דאבוס לחצות כיון דאיהו גופא פטור אבל אסור. ור"א אע"ג דמחמיר וס"ל דאף בקשין חייב חטאת מ"מ מקיל לענין זה דלא גזר נטילה לחצות אטו קטימה לחצות אע"ג דגזר ר"א קטימה להריח אטו קטימה לחצות דקטימה בקטימה מחליף טפי ואין זה דבר תימא דאע"ג דרבנן מקילין בקשין מ"מ ס"ל דכל היכי דאסור מדאורייתא גזרינן נטילה