מרכבת המשנה (חעלמא) - א ט

משנה שאינה צריכה שניתי. וחוץ לגדרי יצאתי. בצאתי מבית הספר חפשי. תשתוחח עלי נפשי. ולבבי הומה. בפרפראות לחכמה. ואבא אילימה. ושם שתים עשרה עינות מים ושבעים תמרים. בחכמת המספר שלמים ושברים. וחכמת האלגיברה. יפה וברה. ומופתי ההנדסה. בדוק ומנוסה. ואבן בוחן ואבן פנה. בחכמת הגיא"ומטריה והתכונה. לרוץ אורח כגבור. בסוד העיבור. ופתח התקוה. בחשבונות ומדידה של מצוה. ונגעתי באצבע קטנה חכמת הטבע ומה שאחר הטבע. לחצוב עמודי שבע. ובין העמודים שמתי לי מהלכים. בס' מורה נבוכים. והצבתי לי ציון. במלאכת הדקדוק וההגיון. לרקחות ולטבחות. למהר לדבר צחות. ולקטתי בין העמרים:

דרכי המשקל והשירים:

על המשקוף ועל שתי המזוזות. תורי זהב עם חרוזות. וחבלים נפלו לי בנעימים. לנקד על פה פסקי הטעמים:

ועשיתי הגהות על מחברת שערי זמרה. אשר בעל בנין שלמה חיברה:

מה שתפשתי עליו במקומות רבים. ותחת ידי המה בכתובים:

גם המחבר ההוא לא ביאר בשערים. זולת טעמי א"ך ספרים ואנכי הוספתי עליו חלק שני לגמרה ולהשלימה. וקראתי את שמו שערי נעימה:

פותחת וחותמת בנגינות ספרי אמת. באלה היה עסקי. למלאות חשקי:

וזמני לבלה. בשנה שאינה לא יום ולא לילה:

ואולם לא פטרתי את העיקר בטפלה. ושיעורין תמידין כסדרן לא מנעתי. ועתים לתורה קבעתי. למשוך בשרי ביין לבי תרתי. כי דרשתי וחקרתי:

הבל יפצה פי. המטילים בלמוד החכמות שמץ דופי:

כאשר ירדוף הקורא. באתרא דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורא. לגמור והדר לסבור סברא:

זה דרכם כסל למו כי אין בפיהם מענה. וננעלו לפניהם שערי בינה:

ויעבירו קול במחנה. סורו ממנה:

כמאמר החכם השנאה אשר מצד הקנאה אין לה תקנה. וזבובי מות שמן רוקח יבאיש. בנפשו דבר האיש:

כי איך לבני עמנו אורה לא תזרח וחמתה שקעה. ומקרא עומד וצווח חצבה עמודיה שבע':

למה זה ימוש מפיכם. והיא חכמתכם ובינתכם:

לעיני העמים. ושיבח הכתוב את אבי החכמים. וידבר אל העצים ואל האבנים. ומי יהיה במושב זקנים:

בעיבור חדש ועיבור שנה. מהרה יבנה:

. ומי יציין התחומין ומגרשי הערים. לקדר בהרים:

ואומדן המכות וחולה ביום הכפורים. אם מקור החכמות לא נודעו בשערים:

ועיין בס' נובלות חכמה. שהאריך שמה:

שכל גדולי הקדמונים רוב בנין ורוב מנין. היה להם בכל החכמות קנין. לראות את הענין:

אשר נתן אלקים לאדם לענות בו. לאכול מפריו ולשבוע מטובו:

ומי שראה את החדש יבא ויעד. בבית הועד:

שמלאכת ההגיון. בלמוד הש"ס לוטש הרעיון:

לרבים כתופת. ללמד דרכי ההיקש והמופת:

עמוד והתבונן בס' כריתות להר"ש מקינון. בכמה כללי הש"ס האיר העיון. ע"פ מלאכת הגיון:

ובעל קרבן אהרן בס' המדות. הוסיף עשר ידות:

ובהקישים הגיוניים גמר אומר. דרכי הקל וחומר:

ודקדוק הלשון. ראש וראשון:

בלעדו לא ירים איש את ידו. ולא יצליח בלימודו להבין תכלית כוונת מחבר ולעמוד על סוף דעתו. כמ"ש הרש"ל להרמ"א בתשובתו:

ושונאיו ילבשו בשת. במדות אשר התורה בהן נדרשת. היכא דאסמכוה אקרא. והוא מקורה לא הערה:

ומקהה ביה קיוהא. והוא כהה:

מלבד עולת החובה בתפלות ותחנונים וקריאת התורה. מצות ד' ברה. לדבר בשפה ברורה:

ולמוד התכונה. מחזק כח המצייר בשכל הנקנה:

ויתנבא במחנה. תא ואחוי לך שיננא:

לעלות במעלות הסולם. ראשו מגיע השמימה ולבו פתוח כפתחו של אולם. מי הקשה אליו וישולם:

ומופתי המדידה. כסלת וסמידא:

דבר ארצה לא ניתך. והמופת חותך:

פועל צדק והולך תמים. גדר מזה וגדר מזה במשעול הכרמים:

ימין ושמאל אין לנטות. פוקח עורים ועינים תרוטות:

והאלגיברה והחשבונות. מאמצים הדמיונות:

מלבד פתח התקוה. לשער המקוה:

ותשב בפתח עינים. במסכת כלאים. ושיעור בית סאתים. שבעים אמה ושיריים. ורביעית אצבעים על אצבעים. ומשקל מנה ומאתים. ותחומין אלפים. וקיצי הראייה בירושלים. וכאלה רבות. מדות קצובות:

תילתא בגודש. חולין שנעשו על טהרת הקדש:

ואין כוונתי ח"ו להטיל מום בקדשים. להיות קובל על הפרושים:

אשר תורת ד' בפיהם. ובה יבלו כל ימיהם:

וחכמות תרומיות אין להם עסק בהם:

כי זך וישר פעלם. לא אטה לארץ מולם:

במים אדירים צולל. ובזאת יתהלל המתהלל:

אך אני כועס על המלגלג. תנא ופלג:

המה פרשו רשת. כי ירא לגשת:

הרחק כמטחוי קשת:

ויען ויאמר אתה הראית לדעת. והנה היא מגרעת:

אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני. רגל גאוה אל תשיבני. לו חכמו ישכילו את זאת. ויחזו את מחזות:

יעידון ויגידון כי לו יאתה. כוורדא סומקא לסוסיא חיורתא:

ולבב בבוב ילבב. שפתי ישנים דובב:

בקשרי המלחמה קשת לתומו מושך. כיתרון האור מן החשך:

קולע במסלה. אל הנקודה שבתוך העגולה:

ולא יחטא. וכלפי צדק מטה:

יוצא ביד רמה. מלומד מלחמה:

ידיו רב לו. ורב חילו:

כאיל ינגח קדמה וימה. אל מקום אשר הרוח ללכת שמה:

כי פתחי מבואות החכמה לפניו מפולשות. עושה חדשות ורעיוניו לטושות:

ברק חרבו שנונה ושחוזה במשחזת. כשלהבת בגחלת נאחזת:

צופה אחרית דבר מראשיתו. הזהר שלא תכווה בגחלתו:

ובקושטא קאמינא. עדות נאמנה:

מה שיעשה המשולל אחר יגיעה עצומה. וחיפוש בנרות ועבודה תמה:

יום או יומים. בר לבב יוסיף אומין לתושיה כפלים. מהבקר ועד הצהרים:

ואשוב אל כוונתי. אשר החילותי:

אחרי בלותי היתה לי עדנה. שלפתי חרבי מתערה ונדנה. כי עתה אורו עיני כי כגרגיר חרדל מעט הדבש טעמתי. ובעשר נסיונות יד שכלי נסיתי:

ובכור המבחן בחנתי ומה שעלה במצודתי. חמותי ראיתי:

כי לפעמים כוונתי לדעת הגדולים. כמראה האופנים. גדולי הראשונים:

כעל כל הון שמחתי.. ובעשתנותי בטחתי:

פורה דרכתי. ועל משענתי הלכתי:

עלץ לבי בגבירתנית. אהרונית עירנית:

אבע"א גמרא. אבע"א סברא. ואף חכמתי עמדה לי. להוציא מכח אל הפועל שכלי:

מנת כוסי וגורלי. זה חלקי מכל עמלי. כאפרוח שנתפתחו עיניו. וישא אל הים פניו:

והנה ים התלמוד סוער מלא על כל גדותיו. ותארכנה פארותיו:

וכל אשר חפץ לקרבה אל המלאכה. וילן בעומקו של הלכה:

ישוטטו לבקש את דבר ד' אנה ואנה. אתייא הנה הנה:

עד המקצוע ועד הפנה:

ונסב לכם הגבול אשר גבלו הראשונים. הציבו ציונים:

לדעת ולתור ובקש חכמה. לדעת את מקומה:

דרך כבושה וכבשו אבני קלע. בכל תושיה יתגלע. כפטיש יפוצץ סלע:

אבות ותולדות. וולדי וולדות. עשר ידות:

והרוצה לברר וללבן עלה אחת. היא כפורחת:

עלתה נצה הפשילו אשכלותה **(אשכלותיה)** ענפים. חלוני שקופים:

ונושא אחד מפוזר ומפורד בכל קצוות הש"ס הקרובים והרחוקים. פרקי פרקים וחלקי חלקים:

וכל המוסיף לבדוק עד מקום שידו מגעת. נפרץ החזון ותרבה הדעת:

ויתרבו הענינים. אופנים בתוך אופנים:

עניים במקום זה ועשירים במקום אחר. ולבי סחרחר:

והיה את אשר תבחר:

נעוץ סופו בתחלתו כשלשלת. שרשת גבלת:

מעשה עבות. אחת אל אחת משולבות:

וכמה נושאים מתחלפים. בנשואה אחד משתתפים. וכאיל ידלג ויפסח על שתי סעיפים. ולמרחוק כל עלה נודף. ומאו"ת **(ומאות)** מונחות ע"ג הדף:

הגדול לאלף והקטן אחד למאה. הנסה דבר אליך תלאה. ואמרתם הנה מתלאה: