מרכבת המשנה (חעלמא) - א ח

וביניהם המלחמה עזה. לא ראי זה כראי זה. הצד השוה שבהן להחליף עשרת. מסוכסכת ואוגרת. ותהי האמת נעדרת. כי בחפזי כל האדם כוזב. שורש וענף לא יעזב. ואת לבבם הטו. להוציא המקרא מידי פשוטו. ולשאול שלא כהלכה בין הפרקים. לא ידעו מוצאי ומבואי הש"ס והפוסקים. אשכלות מרורות. כי לא ידעו סדר הדורות. אשר אין לו חומה לצמיתות. ספר הליכות עולם וספר כריתות. ודוחה באמת הבנין. להשיב שלא כענין. אופזים **(אולי צ"ל אוחזים)** בו וקופזים. ובהלכה מהנדזים. ויביאו את המטוה עבותות ופתיל. עקש ופתלתול. וכל המוסיף לגרוע ה"ז משובח. הוא יברך ברכת הזבח. והיה כאשר ישבו למולו. בעלי תריסין אשר כבוד חכמים ינחלו. ויורו המורים באצבע צרדה מבוא השערים. ודרכי הפשט הישרים. לסתור בנינו ולהנהיגו בדרך סלולה. כי טובה חכמה עם נחלה. ויקיפוהו חבילות תשובות כי כסלי לחוגיא. לא זה הדרך ולא זו הסוגיא. יפתח פיהו לקלל ולבזות. ויענה עזות. הלא תענה. בלא דעת ותבונה. חלושה קול ענות. ממושכלות הראשונות. וכל זה מובן. לתינוקות של בית רבן. ואולם אנכי עשיתי את תבנית האולם בנוי לתלפיות. כתפוחי זהב במשכיות. ואת תבנית ההיכל. על אדני השכל. לחיך הטועם. אמרי נועם. והרים אני עוקר. יהי אמת או שקר. יעבור עלי מה. לא יבצר ממני כל מזמה. לעשות כוונים. במ"ט פנים. ולהרבות עצמה לאין אונים. וכלים מכלים שונים. עלה כלו קמשונים. ולשנות הכוונה. מקור הבינה והתבונה. להמציא המצאה. חכמה נפלאה תא ואחוה לך חורפי. את יגיע כפי. אני הגבר:

חובר חבר. כנשרים אעלה אבר. לתבן את הבר. ועלינו מוטל החיוב. להפך איוב לאויב. השמים מר למתוק ומתוק למר:

אם המר ימד. זך וישר פעלו. ושערי התירוצים בפניו לא ננעלו. וכל מגמתו ומחשבתו. להראות אח בית נכותו. כפרים עם נרדים. מעשה חידודים. יעשנה קורדום לחתוך בה. להרבות את הון ביתו באהבה. לעטרת תפארת. על גפי מרומי קרת. לאמר חזו כמה מחדרין **(אולי צ"ל מחדדין)** שמעתתא. עין לא ראתה. מחריפי דפומבדיתא. מבריח מן הקצה אל הקצה. תורה חדשה מאתו תצא והלל נרצה:

והכת השלישית מן השלשה הכי נכבד. זבדני אותי אלקים זבד. לפלס מעגלי צדק. ולהחזיק כל בדק. ונליזת המעגל וגלגל הנוטה. בשפתיו לא יבטא. קולע אל השערה ולא יחטא. כל תופשי משוט. תעלומות דרכי הפשוט. והנוטה מדרכי הפירוש. כלה גרש יגרש. לא תצא החוצה. פיגול הוא לא ירצה. כי לא יבקש תואנה. לזוז מדרכי הכוונה. וכל מגמתם להבין דברי חכמים וחידותם. להעמיד משפטי הדת על תלה ואיננו יוצא המרכז הנקודה שבתוך העגולה. כנפה מוציאה את הקמח וקולטת את הסלת. למצוא דרך ישכון אור נפשו בוחלת. וישם את פניו. לדבר דבר דבור על אופניו. במדה במשקל ובמשורה. וכל דמיונות כוזבות הלאה זורה. יתארהו בשרד כבמחוגה. ועג עוגה. היכא דשדי ביה נרגא. ובאהבתה ישנה. מבחרות ועד שיבה. ללחום מלחמת חובה. אמרי יושר נמרץ. לעמוד בפרץ. לישב ולתרץ. לקיים דברי חכמים:

כאבנים מפולמים. שבעתים מזוקקים. מנופת צוף מתוקים. דבש וחלב תחת לשונו. ישא עצות מרחוק ואותו השיב על כנו. צרור וחתום. לא עממוהו כל סתום. לפניו אין נסתר. וירא כי טוב פתר. ישא כליו תליו וקשתו כגבור מזויין. ומצרף לכסף בכור העיון. יחפור בדקר. והחריצות שקר. בעיניו לא יכון ודרשת וחקרת היטב והנה אמת נכון. דודאיו בתנו ריח. מעשה רוקח. החזק הוא או הרפה. אמרותיו צרופה. מנופה בשלש עשרה נפה. עיניו מטייפין בים התלמוד והפוסקים. בהיר בשחקים. כאדם גדול בענקים. משנתו רב ונקי. חריף ובקי. מתון ומסיק שמעתתא. אליבא דהלכתא. לחפש האמת ממטמונים. פז ואדרכמונים. כאחד מגדולי הראשונים. ממרחק יביא לחמו כפלח הרמון מלא חכמה. שור סיני בכמה. אוצר בלום תשובתו בצדה. וכך היא המדה. אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. ולאיש אשר אלה לו הכל יודוך. עת לעקור ועת לטעות. בשיקול הדעת. בקושיות והויות. בנויות לתלפיות. להכריע במאזני צדק. היטב הדק. והיה את אשר יבחר. יבקע אורו כשחר. כזה ראה וחדש. חומר בקדש. וכטל אמרתך תזל. על קושיית אדם קשה כברזל. מי כהחכם יודע פשר. איזה מהן יכשר. מני שים טעם. לאחד קראתי נועם. ולאחד קראתי חובלים. הבל הבלים. ומיום עמדי על דעתי. על ברכי אבי הרב המנוח ז"ל נתגדלתי. ובנתיב הישר הדריכני תמיד. ובלימודי הייתי מתמיד. ומאהלו של, תורה לא משתי. לא התמהמתי וחשתי. לא הוצאתי זמני לבטלה. ולא עבר עלי חצות לילה. צללתי במים אדירים. ומלאתי לי ארבעה טורים. בלמוד הש"ס והפוסקים. והדברים עתיקים. ומחשבותי משוטטות ועיני מטייפין. לפנים מן הצופין. וקנאה לבשתי. וכללי סוגיות הש"ס חפשתי. למצוא דרך ישכון אור העיון האמתי. ועל משכבי סליקו רעיוני מי יורה לי דעה. להבין שמועה. ותפעם רוחי בקרבי. ושמתי על לבי. מי יאיר לי מעיר. איזה דרך ואיזה עיר. במעגלי צדק ינחני. ועל מי מנוחות ינהלני. ובנתיב הישר ידריכני. כי כחות הנפשיות. על פרשת דרכים. במסלה נבוכים. מי יראני את מקומי. כי אין אדם רואה נגעי עצמו. והבחירה חפשית בכף דמיונו. לכל אשר יחפוץ יטנו. וכח המדמה מכבה אור השכל. יפתנו ויוכל. נטה קו. בחבלי שוא. יריע אף יצריח. מסית ומדיח. בכזבים והזיות. וחרולי טעיות. להרכיב הרכבות. ודמיונות כוזבות. אל תדמה בנפשך להמלט ההרה. על במתי הסברא. כי ה"צל ת"ציל והש"ג תשיג. כי שיח לו או סיג. מקוצר המשיג ועומק המושג. ופן תוקשי בדרכי ההיקש. בהתנשא אם נבלת. הצל לא הצלת:

רשת פרשת. ותפשת מועט לא תפשת. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת לכלל הוראה והכרעה. לבחור בטובה ולמאוס ברעה. והנך בשדה העיון תועה. ובהיותי בזאת המחשבה עומד ומשתאה. בערב היא באה. ואשתומם כשעה. שעיפי ישיבוני. הם הרהיבוני. וידברו על מחשבת לבי. אל תראי ואל תעצבי. ותלבב את הבריה. אף היא תשיב אמריה. הלא מצאתי תרופה. אם לא תדעי לך היפה. רעי את גדיותיך על משכבות הרועים. כמסמרות נטועים. ובינות בספרים. המה התיירים. לתור לפניך הדרך הנכונה. קברניטין דספינה. בלב ים התלמוד. והשען על העמוד. ללכת בדרכיהם. ונודעו עקבותיהם. את כל דבריהם להכיל. אז תצליח דרכיך ואז תשכיל. ובשמעי את הקול מדבר. כנשרים נשאתי אבר. וכאש בקרבי תוקד. ועל דלתות ספרי גדולי הראשונים הייתי שוקד. כאיש אשר עיניו מראות טח. ועל משענת הבריא ילך בטח. ונשאתי על שפתי ספר הנימוקי וחדושי הר"ן. כנשוא נם בראש הרים ותורן. ועל הגבעות הרמות. ספר המאור והמלחמות. והיושבים בשבת תחכמוני. מפרשי המיימוני ולחשוף מים מגבא. חדושי הרשב"א והריטב"א. המה המורים אשר הורוני. וההרגל נעשה טבע שני. כי איש אשר אלה לו עיניו פקוחות. כי שת חכמה בטוחות. ובתוך יבתר. בין שני חלקי הסותר. לעשות פירוד בין הדבקים דברים אחרים. ולהרכיב דברים נפרדים. ונפלאותיו במצולה. ויגל מעל פי הבי"אור את האבן הגדולה