מרכבת המשנה (חעלמא) - א י

והמה נבוכים במסלה. כאשר בתחלה: כאשר גם לי קרה. במס' עירובין בסוגי' דברירה: הביאני העיון חדריו. והראני מבוא שעריו: כביום סגריר דלף טורד. הייתי מטפס ועולה ומטפס ויורד: שלמונים רודף. מדף לדף: וממסכת למסכת. אל הצינוק ואל המהפכת. כאלה וכאלון אשר בשלכת: פועל צדק והולך תמים. שלשה שבועיים ימים: ולרוות צמאוננו. יגענו ולא הונח לנו: וכלכל נלאיתי. ותהי יציאתי כביאתי: ועוד זאת שנית. הלכתי קדורנים: גרש ירחים. במסכת יומא בסוגי' דב"ח נדחים: ויראתי ראשי להרים. ברוב דברים: ואת אשר לא צרפתי. לאמר לחכמה אחותי. אחרי גווי השלכתי: ואחרי יגיעה רבה. לא מסיקנא מינה אלא כדמסיק תעלה מבי כרבא: רעדה ופלצות אחזוני. מבליגיתי על יגוני: זו תורה וזו שכרה. ואגרא דשמעתתא סברא ובעצבות לב רוח נכאה. שואה ומשואה: רוח מבינתי יענני. וכליותי יעצוני: הלא כפעמון ורמון. מאמר ההמון: סדר הפרנסה חצי ההוצאה. ומי אוהב בהמון לא תבואה: למה זה קודר הלכת. ועל במתי עב דרכת: לעדור במעדר ההרים. ולא סדרים: שמע בקולי איעצך. ויהי אלהים עמך: בדרך המלך תלך. מחזיק בפלך: ברכות וסדרים. ורוח תשים בין העדרים: ונתתי עין עיוני במס' שבת. נפש משיבת: כהרהרים התלויים בשערה. ושקולה היא כנגד כל התורה

מגיד מקדם אשר לא נעשו אומר עצתי תקום. וארא מרחוק את המקום:

ואומר מה נורא וסביביו מאד נשערה:

ואת אשר יגורתי יבא לי. דנפישי מילי. כמעט נטיו רגלי:

ויד ד' היתה עלי לאמר אל נא תעביר עין עיונך על סדר המסכת מרישא לסיפא. מדף לדף לבררה וללבנה ולצרפה:

כי הנה הארץ רחבת ידים. והדרך דרך נשר בשמים:

כנפיו פרודות. אגודות אגודות:

ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. אבות ותולדות ולאוין וענפים לשרשים. והרבה דרכים מפולשים:

כי דרך הש"ס קצרה וארוכה. ישוטט המעיין לבקש את דבר ד' זו הלכה:

קום לך אל הר המור. את דרך עץ החיים לשמור:

והלכת בדרכיו איזה דרך ישרה. אשר יבור לו האדם ארוכה וקצרה:

דרך הנשר הגדול בעל הכנפים ארך האבר. אבי כל בני עבר:

ואב המון. רבינו משה בר מיימון:

אשר עליו נאמר ממשה ועד משה. לכל היד החזקה ולכל המו"רה הגדול אשר עשה:

במים אדירים צלל. ובכיילא רבה כלל:

בבלי וירושלמי ותוספתא. ברייתא ומכילתא:

ספרי וספרא. אחת מהנה לא נעדרה:

חופש כל חדרי בטן. לא הניח דבר גדול ודבר קטן:

הכל אסף וליקט וקיבץ. ובין המשפתים רבץ:

איזן ותיקן וסידר. וריוח שם בין עדר לעדר:

ויצר אותם בחרט. כלל ופרט:

ומעל פני המצוה. הסיר את המסוה:

כי קרן אורו. קרנו הודו יבהיקו לאיש די מחסורו:

כי את מקורה הערה. בשפה ברורה:

הלא תראה כאשר ירוץ הקורא. כחץ למטרה:

במשנה מס' פרה. ודרכו נסתרה:

מני ים עמוקה. אמרתי אחכמה והיא רחוקה:

ובדעת לא צלולה. ימשש כעור באפלה:

ממך דבר כי יפלא. עפר מעיניך מי יגלה:

לפקוח עינים עורות. והיו למאורות:

לקוח את ספר משנה תורה. הלכות פרה:

ויקרא הצופה. מרישא לסיפא:

מספר שנותיה. מראיתה ומומיה:

ואשר לא עבד בה וחקותיה:

וטומאת מתעסקיה:

ומעלה יתרה. ומעשה שרפת הפרה:

והזייה כנגד בית הבדים. וטומאת בגדים:

ומילוי וקדוש בכלי קיים. ומים חיים:

ופסול המלאכה קודם קידושיה. והשכר לאחריה:

וטומאת מי נדה וכוונה. ותערובת יפסלנה:

והזאת שלישי ושביעי באזוב וגבעולים. וחיבורי אדם וכלים:

וטומאת מי חטאת מבלתי טהורים. וטומאתה לטמא אחרים:

וכאשר תגמור. כל האמור:

כבודו כאור נוגה עליך יזרח. לרוץ כגבור אורח. אז תלך בטח. והמקור נפתח:

זוחלין ואשבורן. להבין הדברים לאישורן. הנה הוא זורה הגרן:

ובורר ומרקד בנפה וכברה. ליהודים היתה אורה:

ומשנתך בפיך סדורה. ערוכה בכל ושמורה:

וכיוצא בזה. אתה תחזה:

בסדר זרעים קדשים וטהרות. אשר אין הנושאים בפיך שגורות:

הוא המוציא אסירים בכושרות. לפניך הדרך להורות:

וכל בקי בספריו. אשר ערב לבו לגשת חדריו. בית מקדש מלך ובית ממלכה סתריו:

כי כל ענין מיושב במקומו. ברוך טעמו:

שפתי חכמים דובבת. כמ"ש הרב המגיד בפתיחה להלכות שבת:

כי יותר ויותר שהיה רבנו חכם בדיני התורה ודבריו צוף דבש אמרי נועם. עוד אזן וחקר ולמד דעת את העם:

בהפלגת סדורו בספריו. ותמה שם על הרשב"א שלא ידע מבוא שעריו:

והאריך שם בנתינת טעמים מתוקים. על סדר הפרקים:

ואני אומר זהו מקצת שבחו. כי פי שנים ברוחו:

והאמת מתנוצץ כברק. שאף בכל פרק ופרק כל הקודם זכה. וכל הלכה:

נצר מטעה. להלכה שאחריה הצעה:

כפטורי ציצים ותימורות. מן הקלות אל החמורות:

אותו הושיב על כנו. והאב קודם לבנו:

ודומה בדומה. ואפילו מאן דלא דרש סמוכי' בעלמא:

במשנ"ה תור"ה דרש. דתנא והדר מפרש:

ועל החפץ אל תתמה. בא ואראה לך דוגמא:

אחד ממאה דמיונות. בפ"ח ה"ט מה' מעשה הקרבנות:

בדין ניתז על בגד טמא. לשתות מימיו בצמא:

נאספו כל העדרים שמה:

ודרכם נסתרה דחוק ואתי מרחוק. עד שלבסוף הודה הרי"ק שיותר טוב למחוק:

ואנכי קיימתי דברי חכמים וחידותם. סמוכים לעד הראה אותותם:

והנני מגלה לך סוד. לאושין ויסוד שבכל מקום אשר המשיגים על דברי רבנו בבזה שלחו ידם. להלום פעם בכשיל וכליפות **(וכילפות)** ומגל יד וקורדם בקראך שתים ושלש דלתות אחור וקדם. תמצא תשובתם בצדם:

שטעמו ונימוקו עמו. וממרחק יביא לחמו:

ואת אשר בקצוות הש"ס מפוזרים ומפורדים. היו בידו לאחדים:

וגדושה הסאה. סמוך ונראה. על הפאה:

תזל אמרתו כטל וכרביבים. ורחוקים נעשו קרובים:

וכל המעמיק בכוונתו לעמוד על בוריו. ידע נאמנה כי שלא בכוונה לא הטיף טפת דיו:

עמ"ש פכ"ג מה' שבת ה"ט ופכ"ו הי"ד ובכמה מקומות. ותראה צחות לשון רבנו בשלמות:

דדייק בלישנא טובא. צוהר תעשה לתיבה. כי רבה:

ובחסר ויתיר. אוסר ומתיר:

מי יספר כל תהלתו. כי אין חקר לתבונתו:

לו יהיו כל האגמים קולמסין. ובני אדם לבלברין **(לבלרין)** ילאו לכתוב אפם קצהו. שמץ מנהו. בקצה מטהו:

כי זה משה האיש יצא חפשי. למעלה משכל האנושי:

הגבה למעלה למעלה. ולו דומיה תהלה ובהיותי אחוז בחבלי עבותות האהבה. כי גאה גאה על כל גאון וגובה:

מתקו רגבי נחלתו בפי כמרקחת. ואש החבה מתלקחת:

אל יופי הסדור למצוא חשבון אחת לאחת. את כל ונוכחת:

התאבקתי בעפר מרגלותיו:

על דרך המיי' ונתיבותיו. בפרקיו והלכותיו:

וקדורנית אחורנית הלכתי. וכאשר הלכה אחת מהלכות המיי' התחלתי:

בסוגי' מקום מוצא הדין עיינתי:

אינהו וכל אביזרייהו. וכל הנוגע באפם קצהו:

ודאית לי' גידודי. כל דמישך שייכי אהדדי:

עד שנתבררה ונתלבנה זו ההלכה. כלבונה זכה:

אז שמתי עין עיוני בהלכה שאחריה. את מוצאיה ומבואיה. ועל כל גדותיה:

וככה גמרתי כסדר כל ה' שבת בעיון נמרץ. והחזון נפרץ:

אח"כ נפשי אותה. נכספה וגם כלתה:

להעביר עין עיוני על ה' עירובין והש"ע והי"ט כדי להשלים כל דיני שביתה. ולא שלותי ולא שקטתי. עד אשר הוצאתי מכח אל הפועל מחשבתי. ונדרי