מרכבת המשנה (חעלמא) - א פו

להיות חלול בין הציר לחור האדן שיסוב הדלת על ציריו וכן נראה מלשון רבנו בפי' המשנה סוף עירובין ואם נשמט מכף שלה וכו' לפי שהוא צריך לחיזוק יותר בלי ספק ע"ש. ובזה תבין ההבדל בין ציר התחתון לעליון דכיון שהדלת מכבדת למטה אפילו אין הציר קבוע בחוזק בדלת יכולה הדלת להתקיים משא"כ ציר העליון אם נשמט מהדלת תשמט הדלת ויצא הציר מנקב המשקוף ואיכא למיחש טפי לתקיעה בשגם יש חלל קצת בין הדלת למשקוף כדי שיוכלו לסלק הדלת ע"י הגבהה למעלה ועיקר חיזוק הדלת ע"י ציר העליון. והיינו טעמא דאין נוטלין ואין מחזירין דלתות לול ותריסי חניות המחוברים לקרקע דכיון שבשעת סילוק התריסין דרך הצירים להשמט מהנקבים שבדלתות גזרה שמא יתקע להותיר הצירים כדי לנעול לשמרו והא דלא נקיט גזרה שמא יסתור ויפרק הצירים התקועים משום דקיי"ל דשא"מ מותר ופרצה דחוקה מותר לכנוס לה בשבת אע"פ שמשיר צרורות כיון דלא הוה פ"ר אלא מש"ה אסור ליטול דחיישינן שמא יחזיר הצירי' כדי לנועלו לשמרו ויתקע במתכוון (ורש"י ז"ל נשמר מקושי' זו ומפרש גזרה שמא יתקע וה"ל מכה בפטיש דהוקשה לי' דאי משום בונה ה"ל לאסור ליטול משום גזרה שיפרק תקוע דה"ל סותר ולדרכנו לק"מ דלא גזרינן אטו סותר דה"ל דשא"מ) ומש"ה בדלתות הקבועי' בקרקע אסרו תחלתו משום סופו על דרך הא דאמרן במסכת ביצה דתריסין התירו סופו משום תחלתו והיינו ביש להם ציר באמצע דלא שייך שמא יתקע עיין בט"ז סימן תקט"ז שיש כעין בליטה בדלת והציר בגוף המשקוף דלא שייך בי' נשמט הציר אלא דאפ"ה הי' בדין לאסור החזרה משום גזרה אטו ציר מן הצד אלא דהתירו סופו משום תחלתו. כה"ג בדלתות חנויות שיש להם ציר מן הצד ובדלתות הלול אסרו תחלתו משום סופו שמא יתקע משא"כ בדלתות שידה תיבה ומגדול דה"ל כחנויות שבבית כיון דאפשר לטלטלן למקום המשומר הילכך לא אסרו אלא החזרה גרידא משום שמא יתקע אבל לא אסרו תחלתו משום סופו ובזה מתורץ קושיית ה"ה והלח"מ הנ"ל ונתבארו כל פסקי רבנו

הי"ו המנפח בכלי זכוכית וכו' אע"ג דהעושה כלי אדמה חייב משום בונה שאני המנפח בכלי זכוכית דכבר הי' לו תואר בית קבול קודם הנפיחה. ומ"ש רבנו והמגרד כ"ש היינו שמגרד כלים והיינו הא דבפ' במה טו מנין דף נ' חוץ מכלי כסף בגרתקון ומ"ש רבנו בין בעץ וכו' קאי על העושה נקב גרידא אבל המגרד חתיכת עץ חייב משום טוחן בצריך לנסורת או משום מחתך כדלקמן פי"א ה"ז ועמ"ש לעיל פ"ח הט"ו ולעיל פ"ז ה"ה. ומ"ש רבנו והעושה נקב וכו' עמ"ש לעיל הי"ד באריכות גם יש ליישב הסוגיא באופן אחר דודאי דברי רבנו נראין לכאורה כסותרים זא"ז שכתב והעושה נקב כ"ש וכו' ואח"כ כתב וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אלמא דבעינן שיעורא כדאמרן בשבת דקמ"ו זימנין דלא תקני' מעיקרא ואתי לארווחי בי' וכבר העירותי על זה לעיל. לכן נ"ל לפרש דהעושה נקב שאינו עשוי למלאות אלא נשאר פתוח הוא דבעינן שיהי' להכניס ולהוציא אבל העושה נקב העשוי למלאות חייב בכ"ש ולאו מתורת פתח אלא דכיון שהוא תיקון כלי והרי הוא צריך לנקב לתחוב בו איזה דבר ה"ל גמר מלאכה וחייב משום מכה בפטיש והיינו קודח דמתני' דהוא משום מכה בפטיש אליבא דרב דלא פליג רב אלא בנקב הלול העשוי להאיר דחייב משום בונה אפילו אין בו להכניס ולהוציא ומש"ה שיעורא דמתניתין בכ"ש דחזי אליבא דרב לבבא דאקלידא כדמסיק במנחות. והיינו הא דפריך בעל הש"ס תנן הקודח כ"ש חייב משום מכה בפטיש ובנקב העשוי למלאות דחזי לבבא דאקלידא בשלמא לרב דס"ל דעייל שופתא בקופינא חייב משום בונה וה"ה התוקע יתד בנקב מש"ה חייב הקודח כ"ש דה"ל קדיחת הנקב גמר מלאכת מכה בפטיש והכנסת היתד בנקב ה"ל מלאכה אחרת דהיינו מלאכת בונה והיינו דקאמר משום דמחזי כחר חורתא לבנינא שהעושה נקב כדי לבנות בתוכו ה"ל הנקב תולדת מכה בפטיש והכנסת הבנין בתוכו מלאכה אחרת שהיא מלאכת הבנין. אלא לשמואל כיון דס"ל שופתא בקופינא ה"ל תולדת מכה בפטיש א"כ קדיחת הנקב ותחיבת היתד ה"ל מלאכה א' ולא ה"ל קדיחת הנקב גמר מלאכה. ולזה משני דבזע' ברמצא דפרזלא ושבקי' בגווי' דה"ל גמר מלאכה ורבנו פסק כרב דה"ל הקדיחה גרידא כדי למלאות תולדת מכה בפטיש ומתורץ נמי קושיית הכ"מ דלעיל הי"ד

הי"ז המפיס שחין עיין במ"מ ובכ"מ בשם הרמ"ך. ועיין בתוספות שבת ד"ג ד"ה הצד נחש וכו' הקשה בה"ג וכו' ותירץ ר"ת דשמואל אליבא דר"ש קאמר וכו' ולי' לא סבירא לי' ע"ש וז"ל בה"ג פכ"ד דשבת כופין קערה על הנר וכו' ועל עקרב שלא תשוך א"ר יהודה מעשה בא לפני ריב"ז בערב ואמר חוששני מחטאת והא דאמרינן בכל דוכתא ר"י היא דאמר משאצ"ל חייב עלה לא אשכחן לה עיקרא אלא מהא וממאי דכי פליגי ת"ק ור"י בהא מתניתין במשאצ"ל פליגי דאמרינן בפ' ח' שרצים איכא דמתני לה אהא הצד נחש וכו' מאן תנא אמר ר"י אמר רב ר"ש היא דאמר משאצ"ל פטור עלה ובסוף פ' האורג קפשטינן לה לההיא ממאי דפטור ומותר מהא ועל עקרב שלא תשוך וכו' אלמא דכי פליגי במתניתין במשאצ"ל פליגי דת"ק דאמר כופין משאצ"ל פטור ור"י מחייב ומעשה נמי לפני ריב"ז ואסר. א"ה קשי' דשמואל אדשמואל הכא קאמר וממאי דפטור ומותר דתנן כופין וכו' אלמא במשאצ"ל ס"ל כר"ש דשרי והא קיי"ל דשמואל במלאכה שאצ"ל כר"י ס"ל דאסר דבפ' כירה אמר ר' ששת וכו' בדשא"מ ס"ל כר"ש ובמשאצ"ל כר"י. אמרי לעולם כר"י ס"ל מיהו במידי דאית בי' היזק אמר בהא בודאי לא מודינא לר"י גבי גחלת של מתכות וכו' שלא יזוקו בה רבי' ה"נ וכו' נחש שלא יזוקו בי' רבי' דאלת"ה מכדי ר"י מחייב משאצ"ל ל"ש גחלת של מתכות ל"ש של עץ כהדדי נינהו וכו' מ"ש דשרי של מתכות ואסר של עץ וכו' אלא וכו' גחלת של עץ לית בי' היזק רבי' מ"ט כמה דלא כביא אית בי' סומקי וקחזו לי' רבי' ולא אתו לאתזוקי בי' וכו' ע"ש ולכאורה קשה דאכתי האיך קאמר שמואל דהמפיס מורסא מותר דאתיי' נמי כר"ש דס"ל משאצ"ל פטור