מרכבת המשנה (חעלמא) - א פה

לפרש על דרך הא דאיתא במנחות דף נ"ז דקשקיל וטרי התם בהניח בשר ע"ג גחלים ונצלה בו כגרוגרת בשנים ושלשה מקומות אי מצטרף ומייתי ראיי' מהא דתנן הקודח כ"ש חייב ה"ד אילימא במקום א' כ"ש למאי חזי אלא לאו בב' וג' מקומות דחזי לצירוף. וקמדחה לעולם במקום א' דחזי לבבא דאקלידא ופרש"י לשון של מפתח שראשו חד ותוחבן בחור התיבה ופותח ונועל ע"ש (ועיין בשבת דפ"ט ע"ב אבל עצים דחזי לבבא דאקלידא אפילו כ"ש קמ"ל ורש"י גריס ככא דאקלידא ופי' שן של מפתח אמנם בערוך ערך קלד גריס בתרווייהו בבא דאקלידא) וכפי הנראה דהיינו שן של המנעול שעליו יסוב המפתח וע"כ לדרך רש"י איירי בדשבקי' בגווי' הלשון של מפתח כיון דרש"י מפרש קודח דמשנתנו בנקב העשוי למלאות דלא חשיב גמר מלאכה עד שימלאנה. (וקשה דלפי מה דס"ד התם לאוקים בקודח בב' וג' מקומות דאכתי לא ה"ל גמר מלאכה ולרב אפילו בנקב א' סגי דמחזי כמאן דחר חורתא) ולפ"ז נראה דגם הא דמשני בסוגיין דבזע' ברמצא דפרזלא ושבקי' בגווי' היינו הך דבבא דאקלידא שקדח במסמר והניחו שם לשן המפתח משא"כ אי לא שבקי' בגווה לא חזי להכניס ולהוציא. אבל בקודח בב' וג' מקומות ס"ד התם דחשיב נקב העשוי להכניס ולהוציא הואיל וחזי ע"י צירוף וכל זה לשמואל אבל לרב נקב כל שהוא מחזי חזי כמאן דחר חורתא לבנינא ולהכי נקיט במתניתין כ"ש הואיל דמשכחת חיובא בקודח כ"ש היכא שכוונתו להאיר ואפ"ה סידר רבנו הקדוש קודח בתר מכה בפטיש הואיל דזהו עיקר התולדה היכא דלא שייך בנין:

ודע דאליבא דרב היכא דבזעה ברמצא דפרזלא ושבקה בגווי' נמי חיוב משום בונה דומיא דשופתא בקופינא והתוקע מסמר בעץ הנ"ל הי"ג ולזה השמיט רבנו מסקנא זו דאזדא אליבא דשמואל. וביאר דהיכא דחר חורתא להאיר בכ"ש סגי ומשום מכה בפטיש סגי בכ"ש באופן שיהי' להכניס ולהוציא ומתורץ קושיית הכ"מ ועיון לקמן הי"ו ביאור הסוגיא באופן יותר מרווח. שם המחזיר דלת של בור וכו' עיין לקמן פכ"ב מהלכות שבת הכ"ה מה שהקשה שם ה"ה ובלח"מ שם. ובב"ח א"ח חתר ליישב בסי' ש"ח דהרי"ף ורבנו מפרשים דלפי מסקנת רבא בר"פ כל הכלים הדר בי' ממאי דס"ד מעיקרא דבלול של תרנגולים המחובר לקרקע חשיב בנין וסתירה דודאי לא שייך בנין וסתירה בהוצאת הציר מן החור וחזרתו אא"כ תוקע הציר בחוזק או המפרק ציר התקוע בחוזק. הילכך בלול דשייך בנין וסתירה היכא שתקוע בחוזק גזרינן שלא יטול שמא תקוע בחוזק ולא יחזיר שמא יתקע משא"כ בשידה תיבה ומגדל דאפילו תוקע אינו אלא מדרבנן כיון דאין בנין וסתירה בכלים:

מותר ליטול כיון דאין סתירה ואפ"ה אסור להחזיר גזירה שמא יתקע ומחזי כמאן דעשה כלי מחדש וא"כ הא דקאמר רבא גזרה שמא יתקע קאי בין אלול ובין אשידה תיבה ומגדל ע"כ. ואין דבריו מספיקים דבודאי התוקע אפילו בתלוש חייב כמ"ש רבנו. ותו דהא בבור ודות ויציע מחייב רבנו משום בונה אפילו לא תקע הואיל דמחברי לארעא ועיין בט"ז סי' ש"ח ס"ט דרצה לחלק בין כלי שחברו אח"כ והוא דחוק ע"ש. ומה שנלענ"ד דהרי"ף ורבנו לשיטתייהו אזלו דס"ל דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי עיין במסכת חולין דף ט"ז ובאשרי שם תמה על הרי"ף דהא תלוש ולבסוף חברו הוה איבעיא דלא אפשטא לרבא ע"ש ואחר ההסתכלות בסוגיא דהתם לק"מ דהנה כל יסוד הבעיא דרבא סובב על ההצעה שהציע שם רבא דתלוש ולבסוף חיברו לענין עכו"ם ה"ל כתלוש ולענין הכשר זרעים תנאי היא ואיכא למ"ד דהוה כמחובר הילכך מספקא לי' אליבי' דהאי תנא לענין שחיטה אם נדמה לעכו"ם או להכשר זרעים. אמנם לרב פפא דמסיק התם הא בכותל מערה וכו' דאף להכשר זרעים דכ"ע דה"ל כתלוש א"כ אזדא לי' איבעיא דרבא וקיי"ל בכל תורה כלה דתלוש ולבסוף חיברו לאו כמחובר דמי ועיין פי"ב מהט"א דפסק רבנו כר"פ ומש"ה פסקו בשחיטה דכתלוש דמי. המורם מזה דדלת הלול המחובר לקרקע חשיב כתלוש וא"כ לא חשיב בנין אם לא היכא דתקע והא דאמרן בר"פ כל הכלים קסבר יש בנין בקרקע דברי יחיד הם אבל המסקנא מדרבנן הוא ומשום גזרה שמא יתקע. והא דמחייב רבנו בהחזרת דלת בור ודות ויציע כפי הברייתא דבערובין דק"ב שבור ודות הן חפירה בקרקע ודלתיהן למעלה כעין כיסוי כדתניא כיסוי בור ודות. וכן היציע פתחו מלמעלה עיין במסכת ב"ב ר"פ המוכר את הבית דיש תרי גוונא יציע ברקא ואפתא ע"ש בפי' הרי"ף ורבנו דמפרשים אפתא גג הקמור שע"ג הבית ואין פתחו מן הצד אלא שיש כמין ארובה בתקרה שבבית שהוא קרקע של אפתא. ואע"ג דפסקו התם דהמוכר את הבית מכר את האפתא ויציע דמתניתין היינו ברקא. מ"מ לא יפלא לפרש יציע דברייתא דהכא אפתא כתרגומו שפתחו כעין כיסוי לבית דומי' דבור ודות מש"ה חייב דה"ל עושה אהל קבוע אע"פ שלא תקע ואין אהל אלא מלמעלה דמש"ה אסור לנטות אהל ארעי מלמעלה גזרה אטו אהל קבע משא"כ אהל עראי מן הצד שרי הילכך בפתח הלול דמן הצד אינו חייב אא"כ תקע ולהכי נקיט בברייתא חיובא דוקא בדלתי בור ודות ויציע. ועיין בפ"ק דביצה בסוגי' דמסלקין את התריסין דמפרש רש"י דהחנויות הן כמין ארגז שאינו מחובר לקרקע והא דקאמר התם ואפילו בתים נמי ר"ל חנויות שבבתים ואחריו נמשך הטא"ח סי' תקט"ז משום דלשיטתייהו אזלו דיש בנין בהחזרת דלת המחובר לקרקע. אמנם מלשון רבנו בפי' המשנה משמע דמפרש בדלתי חניות ממש המחוברים לקרקע ובדלתי בתים ממש שכ' שם תריסין הם הנסרים שנועלין בהן פתחי החניות וכו' ואפילו הם לנעול בית שבתוך החצר וכו' ע"ש. ולפ"ז הא דאמרו בגמרא התם מ"ד טעמייהו דב"ה משום דאין בנין בכלים וכו' ואפילו בתים נמי וכו' היינו דאף דלתות הבית חשיבי כלים כדין תלוש ולבסוף חברו וכ"כ רבנו לקמן פכ"ה ה"ו דלתות הבית אע"פ שהן כלים וכו' ע"ש במ"מ. וענין גזרת שמא יתקע עיין בערוך ערך ציר שכתב מחזירין ציר התחתון במקדש וכו' פי' ציר נוקבן הדלת וקובעי' בו עץ חד כדי להכניסו באדן לחזור לכאן ולכאן ואם יצא מן הדלת מחזירין אותו בשבת ע"כ. נראה כוונתו שנשמט הציר ממקום חבורו בדלת ולהכי חיישינן שמא יתקע בחוזק ודלא כפי' רש"י שנשמט מחור האסקופה דאין שייך לתקוע הציר באסקופה שהרי צרי'