מרכבת המשנה (חעלמא) - א פד

דמו טפי לבונה אלא מחמת שהם גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש אם התרו בו משמי' וה"ה לכל המלאכות שהם גמר מלאכה אם לא התרו בי' משום אב שלה אלא משום מכה בפטיש חייב וזה נכלל במש"ר לקמן הי"ו והיינו הא דאמר רבה ור"ז כל מידי דאית בי' גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש. דזה אינו דכיון דמסתת דדמי נמי לבונה אינו חייב משום בונה הואיל דדמי טפי למכה בפטיש א"כ ה"ה לכל מלאכת גמר מלאכה דיש לה אב אין לחייבה משום מכה בפטיש כלל וכמשמעות הירושלמי הנ"ל דכל שיש לה סמוכין אין לחייבה משום מכה בפטיש. לכן נ"ל דרבנו סובר דאף רב מודה דקודח דמתניתין ה"ל משום מכה בפטיש ולא נחלקו אלא בעושה נקב בלול של תרנגולים דדמי לבונה הילכך מחייב לי' רב משום בונה דכל היכא דאשכחן מסמוך סמכין משא"כ העושה נקב במקום דלא שייך בנין חייב משום מכה בפטיש אפילו לרב. דודאי הא דפריך בגמרא והאנן תנן המסתת והמכה בפטיש אין כוונתו דכיון דתנן תרתי אלמא דמסתת לאו היינו מכה בפטיש דזה אינו דא"כ אף לרב תקשה הא דתנן הבונה והמסתת אלא ודאי דנקיט האב והתולדה ע"ד דתני החורש והמנכש וכו' אלא דהקושי' מסדר המשנה מדהקדים המסתת למכה בפטיש ואין דרך לבאר התולדה קודם לאב. ולפ"ז בהכרח נמי מה שאיחרה מתניתין הקודח למכה בפטיש דה"ל משום מכה בפטיש לא משום בונה וכבר הרגישו התוספות בזה בד"ה העושה נקב וכו' ורבנו סובר דמודה רב בקודח דה"ל מכה בפטיש אלא דפליג בנקב לול לחודא וכ"כ רבנו בפי' המשנה ע"ש. ודלא כפרש"י דמפרש דקודח דמתניתין היינו נקב העשוי למלאות דלא שייך ביה מכה בפטיש שאינו גמר מלאכה ונוקב היינו נקב שאינו עשוי למלאות ולדעת רבנו אין הבדל ביניהם וקודח דמתניתין היינו שנוקב במקדח והנוקב בקוץ או בסכין קרוי נוקב. והא דפריך בגמרא ת"ש הקודח וכו' נ"ל לפרש לדרך רבנו דלא כפרש"י דדחוק לפרש"י לשון בשלמא לרב מחזי כמאן דחר חורת' וכו' וגם התוספות נדחקו בזה. ועיין בתוספות ד"ה לול וכו'. נראה מדבריהם דס"ל דשמואל לית לי' הא דאמר רבה דף קמ"ו דנקב הלול חשיב פתח להכניס ולהוציא וס"ל לשמואל דפתח העשוי להכניס ולהוציא הוה תולדה דבונה שכן עושים בבנין פתח גמור להכניס ולהוציא ולצאת ולבא משא"כ משום מכה בפטיש חייב אפילו בפתח שאין עשוי להכניס ולהוציא כל מידי דאית בי' גמר מלאכה דומי' דנקב הלול משא"כ פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא וגם איננו גמר מלאכה פטור לשמואל הילכך בנקב החבית דלקמן דף קמ"ו דלא הוה גמר מלאכה אינו חייב אלא דאסור משום גזרת נקב הלול. ולא נהירא דכיון דס"ל לשמואל דנקב הלול אינו עשוי להכניס ולהוציא ואפ"ה חשיב גמר מלאכה חייב משום מכה בפטיש א"כ גם נקב החבית חשיב גמר מלאכה ותיקון כלי דלא גרע מהצר צורה והמגרד כל שהוא ותו דרב דס"ל דנקב הלול משום בונה ואיהו לא בעי פתח להכניס ולהוציא מדחייב בשופתא משום בונה כמ"ש התו' בד"ה בשלמא וא"כ מלתא דרבה דקמ"ו דלא כמאן. אמנם דעת רבנו נראה איפכא דמשום בונה לא בעינן נקב העשוי להכניס ולהוציא וכן משמע קצת לשון הגמרא בהא קאמר רב משום דדמי לבנין דעבדי' לאוירא ולא נקיט דעביד לעיולי אוירא ולאפוקי הבלא כמ"ש לקמן דקמ"ו וכן משמעות לשון רבנו שכתב כדי שיכנס להן האורה ולא כתב לשון כדי שיכנס האורה ויצא ההבל כמ"ש לקמן רפכ"ג והיינו משום דפתח קטן העשוי להכניס אורה לחוד חשיב בונה כמאן דחר חורתא לבנינא. אמנם משום מכה בפטיש בעינן שיהא הנקב גדול להוציא ההבל דאז מקרי גמר מלאכה והיינו הא דאמרן בדף קמ"ו דיש אומרים דאין מוסיפין משום דזימנין דלא תקנ' מעיקרא ואתי לארווחי בי' ע"ש המורם מזה דהעושה נקב כשיעור להכניס ולהוציא חייב משום מכה בפטיש בלול של תרנגולים והיינו הא דכתיב **(דכתב.)** רבנו לקמן רפכ"ג והא ודאי דחייב משום בונה אלא דה"ק רבנו דאם עשה נקב גדול כזה חייב אף משום מכה בפטיש אם התרו בי' א"נ דה"ק רפכ"ג דכל נקב העשוי להכניס ולהוציא דומיא דנקב הלול חייב משום מכה בפטיש משא"כ בנקב הלול דחייב משום בונה. אמנם העושה נקב קטן להכניס אורה לבד חייב משום בונה ולא משום מכה מפטיש:

והיינו דפליגי רב ושמואל בעושה נקב קטן בלול דחייב לרב ולשמואל פטור עד שיהי' נקב גדול להכניס ולהוציא כיון דלית לי' משום בונה. אמנם הא ודאי דלא מחייב רב משום בונה אלא בנקב הלול דעביד לאוירא דמחזי כמאן דחר חורתא לבנינא להאיר משא"כ העושה נקב בעץ או במתכת אין ענין למלאכת בונה ואינו חייב אלא משום מכה בפטיש כמש"ר לקמן הי"ו מיהו בעינן שיהי' בנקב כדי להכניס ולהוציא כמש"ר לקמן הי"ו ומש"ר שם העושה נקב כל שהוא לאו דוקא כ"ש ממש דהא בעינן כשיעור להכניס ולהוציא כדאמרו בגמרא דקמ"ו זימנין דלא תקני' מעיקרא ואתי לארווחי בי'. א"נ דבדעתו להוסיף אפ"ה חייב משיעשה כל שהו והוא שיהי' אותו המעט כשיעור להכניס ולהוציא ובגמרא דף ק"ג ע"ב הקודח כ"ש המגרד כ"ש המעבד כ"ש הצר בכלי צורה כ"ש ר"ש אומר עד שיקדח ויגרד ויעבד ויצור כלה וע"ש בתוספות דלשון כ"ש לאו דוקא דהא ודאי במעבד איכא שיעורא כדי לעשות קמיע אלא דנקיט כ"ש לאפוקי מדר"ש דס"ל דבעינן שישלם כל מלאכת תיקון אשר במחשבתו ויקדח כל הצורך קמ"ל דאפילו קדח מקצתו חייב והוא שיהי' המקצת כשיעור דהיינו כדי להכניס ולהוציא. ובהכי ניחא דאף רב מודה דקודח דמתניתין משום מכה בפטיש והיינו בשארי קדיחה דלאו בלול כגון בעצים ובכלים דאע"ג דיש בנין בכלים היינו דווקא בעשיית הכלים אבל אין בנין וסתירה בכלים אחר היותם עיין סברא זו בבעל המאור ולהכי סידר רבנו הקדוש לקודח בתר מכה בפטיש ואפילו בבנין כל שאינו עושה נקב להאיר אלא להכניס ולהוציא חייב משום מכה בפטיש ובזה נתבארו כל פסקי רבנו ואין בהם סתירה והא דקאמר רבה דבעינן פתח העשוי להכניס ולהוציא אתי' אליבא דכ"ע ומשום מכה בפטיש דלא פליג רב אלא בנקב הלול גרידא לחייב משום בונה ואפילו אינו עשוי אלא להכניס אוירא דהיינו אורה גרידא. והמשך הסוגיא ת"ש הקודח וכו' יש