מרכבת המשנה (חעלמא) - א פב

ה"ג וקושרין לפני הבהמה או ברגלה. נראה דרבנו מפרש דברי ראב"י בשני אופנים או שקושר החבל לפני בהמה או שקושר צד א' באבוס וצד אחד ברגלה דהא ליכא למיחש שמא יתיר א' ויניח השני דומי' דכל הנך תרתי אסיריית' דפתחי חלוק ונודות יין. ומש"ה לא מפרש רבנו כפרש"י דטעם איסור חבל דעלמא משום איסור קשירה אלא משום מוקצה גרידא וגריס כגירסת הרי"ף הכא בחבל גרדי דאמר שמואל כלי קיואי וכו' משא"כ בחבל דעלמא שהוא מוקצה בעינן שיהא קשור צד א' מבע"י בפרה או באבוס דה"ל ייחוד ועיין בתוספות ד"ה התם חבל וכו' ולדרך רבנו ניחא דבנדון דידן דלא שייך משום קושר אלא משום מוקצה לא שייך למגזר שיהי' חבל דגרדי מוקצה משום גזרה אטו חבל דעלמא. אלא דלעיל דמשום קושר נגעו בי' שפיר שייך לצדד דגזרינן חבל דגרדי אע"פ שהוא חשוב ולא מבטל לי' ולא הוה קשר של קיימא. אטו חבל דעלמא דמבטל לי' והוה קשר של קיימא ואפילו בחבל דעלמא שייחדינהו מאתמול אסור משום דכיון דמבטל לי' ה"ל קשר של קיימא בדלי קבוע משא"כ בנדון דידן דקשר פרה באבוס דלא שייך קשירה אלא מוקצה ובזה מתורץ קושיית הרמ"ך והלח"מ

ה"ד בכרמלית וכו' נראה דדקדק רבנו להורות דדוקא בכרמלית משא"כ בנפסקה בר"ה לא יקשור בגמי ולא משום איסור קשירה נגע בי' דלא שייך קשירה בגמי דמנתיק וכמ"ש הראב"ד בהשגות לעיל ה"ג אלא דלהכי אסור בר"ה דכיון דמינתק גזרה דלמא מנתיק ונפל ואתי לאתויי ולהכי נקיט בגמרא כרמלית. וגם להורות דוקא בכרמלית דלא מינטר לי' וגנאי לו לילך יחף לביתו משא"כ בבית ובחצר אסור לו לכרוך עליו גמי לצאת בו לר"ה או לכרמלית וחצר שאינו מעורבת משום הך גזרה דלמא מנתיק ונפיל ואתי לאתויי ולהכי לא התיר רב יוסף לאביי לקשור בגמי בחצר המעורבת לצאת בו לר"ה משום דכיון דמינטר אסור לצאת בו דלמא נפל ואתי לאתויי והדר פריך מדקאמר שבקי' אלמא דמוקצה הוה והא מנא הוא וכו' ובזה מתורץ קושיית ה"ה הא דהשמיט רבנו דין איסור הקשירה בגמי בר"ה ובחצר והדבר פשוט משום דכיון דלאו משום איסור קשירה נגע בי' אלא משום גזרה דלמא מנתיק ואתי לאתויי אין כאן מקומו אלא לקמן פי"ט ה"ה ושם נלמד מדברי רבנו ע"ש וע"ש ה"ח דכל שאסרו חכמים לצאת בו לר"ה אסור אפילו בחצר שאינה מעורבת ושאני בנדון דידן דהותר בכרמלית דומי' דכבול ופאה נכרית ודומי' דמי שהחשיך אבל בר"ה דאורייתא או בחצר דמינטר אסור כנ"ל ובהכי ניחא מה שנדחק הרמ"ך והלח"מ. ואולי דין נשמטה לו רצועה וכו' נמי היינו בכרמלית שמאחר שנשמט רצועות התפירה מושכם ומחזירם למקומן עד שילך לביתו ע"י הדחק ולא חשיב תפירה כיון שאינו עושה נקבים חדשים ואינו קושר והוא בתוספתא ממש כלשון רבנו והעתיקה בש"ע סי' שי"ז ובחנם תמה הט"ז שם ועיין לקמן ה"ט (ונקיט בשבת דבי"ט בעינן מוכן

) ה"ה לפיכך החבל שנפסק וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך והן הן דברי התוספות במסכת פסחים די"א ע"א ד"ה כורך עליו פונדא וכו' ולדרך רבנו נראה דבמתניתין איירי בקושר הדלי במשיחה ארוכה עד פי הבאר דמסתמא לא מבטל לי' מחמת שהוא דק ולא חזי לשאוב בו תדיר בדלי קבוע הילכך לא ה"ל קשר של קיימא ושרי. משא"כ במשיחה קצרה לקשור ראשי החבל דמבטל לי' אסור לקשור ועניבה שרי ואורחא דמלתא נקיט רבנו דעונבים במשיחה משום שבחבל עב א"א להדק ולקשור ראשי החבל שנפסק גם נראה דרבנו מפרש עניבה דרבנן ע"י פסיקיא דאין תקנה לענוב שני קצוות החבל עצמו דאז יתקצר החבל ע"י העניבה ולא יגיע עד המים משא"כ ע"י פסיקיא אין החבל מתקצר כלה האי ובזה אין צורך למ"ש הלח"מ. ומלשון ה"ה שכתב ומעשה העניבה ידוע נראה לכאורה שנתכוון דא"א לענוב החבל לבדו דאם יענוב שני הקצוות ה"ל קשר ואם יקשרם וע"ג הקשר עניבה נמי ה"ל קשר ובהכרח צריך לפסיקיא אמנם היותר נכון כמ"ש

ה"ו נימת כנור וכו' עיין מ"ש לעיל פ"ט ה"ח באריכות ולפמ"ש שם ה"ל קשירת נימא מלאכה שאפשר לעשותו מע"ש אפילו בנפסק הנימא בשבת דשם קשירה ראוי' מאתמול ולהכי לא משני בעל הש"ס דהא דתניא עונבה בנפסקה מע"ש. ולפ"ז בהכרח אין היתר לקשירה אלא משום דאין שבות במקדש וקשירת נימא בתחלה דאסור משום דה"ל קשר של קיימא דאורייתא. ולפ"ז יש לפרש הא דמשני כאן באמצע כאן מן הצד דקשירה מן הצד היינו קשירה בתחלה שבמשנתנו שהיא בראש היתד דה"ל קשר של קיימא שיניחנו כך משא"כ קשירה באמצע שהוא רק לפי שעה ואח"כ יחליפנו ובזה אין צורך למ"ש ה"ה דרבנו פסק כלישנא קמא

ה"ח הפותל חבלים וכו' עיין במ"ע שהראה מקום מוצא בירושלמי פ' ואלו קשרים וליתא שם אלא דין חותלות של תמרים מתיר ומפקיע וחותך הנ"ל ה"ג והוא בבבלי דף קמ"ז ופרש"י מפקיע סותר שרשרות החבל. ונראה דכיון שהפקיעה חשוב התרה ש"מ דהפתילה חשיב קשירה. ודע דקליעה ה"ל תולדה דאורג ואין קליעה פחות מג' נימין ופתילה תולדה דקושר ודלא כבאורי הסמ"ג שכתב דשיעור קליעה שני חוטין

ה"ט והוא שקשר וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך והובא בטור ובש"ע ואני אומר דאין ענין לקשירה זו דתפירה למלאכת קושר שכל עיקרה שהוא קושר ומחבר שני דברים נפרדים ועיין בירושלמי פ' כלל גדול נראה משם דלא שייך קשירה בתפירה אא"כ קשר שני צדדי החוטין להדדי אבל הקושר צד א' מכאן וצד א' מכאן אין זה מלאכת קשירה. ולפי זה הא דאמרן פ' כלל גדול האי מאן דעביד חלתא וחייטי' לפומי' וכו' היינו נמי דוקא בקושר שני צדדי חוט להדדי. ומ"ש רבנו והמותח וכו' עיין במ"מ ועיין לעיל ה"ד וכפי הנראה מלשון רבנו שכוונתו כדרך החייטין