מרכבת המשנה (חעלמא) - א פא

הי"א המכבס וכו' פי' אפילו לא כסכס וסחט דבגד שרייתו הוא כיבוסו כדמסיק בפ' דם חטאת משא"כ בעור כדמסיק התם אלא אמר רבא כל כבוס דל"ל כסכוס לא שמיה כבוס ועיין בלח"מ פ"ח מהמעה"ק ה"א ולקמן פכ"ב הי"ח. ומש"ר ה"ז תולדת מלבן משום דליבון לא דמי לצביעה שהצובע נותן צבע חדש ומלבן מסיר הלכלוך ומחזירו לצבע הישן ועיין במ"מ ולח"מ וכ"מ ובתוספות שבת דף קי"א בד"ה הא מסוכרייתא. ומש"ר שהסחיטה וכו' כמו שההגסה וכו' הדמיון הוא שאע"פ שזולת ההגסה היה התבשיל מתבשל אלא שע"י ההגסה ממהר להתבשל כה"ג הסחיטה ממהרת הניגוב והליבון. ומ"ש רבנו ואין סחיטה בשער עיין במ"מ שכ' ומיהו איסורא איכא וכן מוכח מהא דקאמר רב אשי אפילו תימא יש סחיטה בשער והיינו ע"כ מדבריהם דאי מדאורייתא אין כאן שנוי ופסק רבנו כרב אשי

הי"ב והמנפץ את הגידין עיין בסמ"ג שכתב שהוציא רבנו דין זה דרך דמיון מהא דאמרינן בירושלמי ההן דנפיס סיב הוצין גומא חייב משום מנפס

הי"ד העושה עין הצבע וכו' עיין במ"מ וכבר בארתי היטב לעיל פ"ח הי"ו ובזה תבין מה שאחז הראב"ד בהשגתו כרשינין והראב"ד לשטתו דס"ל יש גיבול בדיו מפרש התוספתא משום לש. ולענין קושית הראב"ד מבישול סמנים י"ל דמשכחת לי' מבשל עפצים לעשות צבע שחור שכל זמן שלא נתן לתוכו קנקנתום אינו חייב משום צובע כמו שבארתי לעיל פ"ט ה"א באריכות

הט"ו עיין לקמן הי"ט. העושה את הלבד בירושלמי ההן דעביד חבלין ההן דעבד ממזור חייב משום טוה ועיין בתשובות הרלב"ח שכ"א שהאריך ביישוב דברי רבנו ותמה על הראב"ד וכ' שם דאינו חייב משום אורג דאין אריגה אלא אחר טוייה והסכת מסכה משא"כ בלבדין ע"ש ותו דאריג' היא הכנסת וקליעת חוטין משא"כ בלבד ועיין בסוף מס' ב"ק מאי ארוג תיכי וכו' מאי בגדים נמטי ע"ש

הי"ו העושה שני בתי נירין וכו' עיין במ"מ ולח"מ והאמת יורה דרכו שהשיטות חלוקות דלפרש"י עשיית הנירין הוא הכנה לאריגה ולהכי הקדים התנא מיסך לבתי נירין משא"כ לדרך רבנו כנ"ל פ"ז ה"א וענין הנירין לדרך רבנו הוא אריגה מלאה נקבים משא"כ מלאכת האריגה שמחבר ומרכיב חוטים תכופי' זה לזה ועיין בתי"ט שהאריך ולא הרגיש בשינוי הזה. ולדרך רבנו צריך לפרש הא דר"פ האורג מאי בנירין אמר אביי תרתי בבתי נירא וחדא בנירא דה"ק דלא בעינן שיעשה שני בתים בשני נירין עד שיהיו ד' בתים אלא שני בתים סגי ועיין בלשון רבנו פ' כלל גדול ובמסכת כלים שנראה שהאורגין מכניסין החוטים בבתי נירין ומש"ה הקדים נמי רבנו בתי נירין למיסך. ומש"ר או סבכא או שסרג מטה וכו' בירושלמי פ' כלל גדול ע"ש

הי"ח המיסך וכו' שיעור המיסך נלמד משיעור אריגה עיין בתוספתא רפ"ט דמדמה להו לענין המיסך ג' חוטין בתחלה והיינו אליבא דר"א ע"ש

הי"ט וכן הקולע וכו' המפרשים לא הראו מקומו ובירושלמי ס"פ המצניע הקולע ג' נימין באדם חייב משום אריג ועיין בשבת דס"ד שכן עני קולע ג' נימין וכו' ובפרש"י שם (ומסוגי' דשם נלמד נמי דין טווי' בנוצה ושער הנ"ל הט"ו) ועיין בתוספות דצ"ד ע"ב ד"ה וכי דרך אריגה וכו' ואין קליעה פחות מג' נימין

ה"כ הבוצע וכו' עיין בהשגות ומ"מ ואני תמה על הראב"ד דכיון דקחזינן דמלאכות קנין נמנו לשנים אורג ותופר אע"פ ששניהם משותפים במלאכת הקבוץ א"כ ה"ה להעדר שלהם הסותר והבוצע בדין הוא שימנו שנים אע"פ שנשתתפו בענין הפרוד. והענין מה שפירש הראב"ד עיין בירושלמי פ' כלל גדול דמשמע דהחותך חוטין מן הארוג ה"ל תולדת מחתך ע"ש. ומש"ר והסותר את הקליעה עיין לעיל הי"ט ובתוספות ר"פ במה אשה: סליק פ"ט מה"ש פרק י מה"ש

ה"א קשר הגמלים היינו קיטרא דקטרי בזממא גופא ודאיסטרידא גופא ועיין בלח"מ לקמן ה"ב ולפענ"ד נראה דרבנו מפרש דקיטרא דזממא גופא היינו מה שמכניס בחוטם הבהמה טס של ברזל וקושרו קשר אמיץ וחזק כמעשה אומן והוא ג"כ קשר של קיימא. ובאותו קשר קושר ג"כ קשר של אומן את הרסן שהוא קיטרא דקטרי בזממא ואינו קשר של קיימא. ולפ"ז מש"ר לקמן וכן כל כיוצא באלו הקשרים לצדדין קתני דכל הקשרים שהן מעשה הדיוט דומיא דקשר רצועה וחבל ודלי אע"פ שהן של קיימא או קשרים שהן שאינו של קיימא דומיא דקשר הרסן אע"פ שהן מעשה אומן. בשני מיני קשרים אלו פטור אבל אסור ואינו חייב אא"כ בקשר אומן של קיימא ובזה מתורץ קושיית הלח"מ. וענין קשר אומן הוא קשר שאינו יכול להנתק אפילו בכח בין שעשאו אומן בין שעשאו הדיוט וקשר שיכול להנתק בכח אפילו עשאו אומן פטור ואין מקום לתמיהת הרמ"ך וקשר שאינו יכול להנתק בכח אפילו יכול להתירו באחת מידיו חשיב קשר דלית הלכתא כר"מ

ה"ב נפסק החבל וקשרו וכו' בברייתא חבל דלי שנפסק לא יהא קושרו אלא עונבו ובדלי קבוע מיירי כמ"ש ה"ה לקמן ה"ג ואפ"ה אינו אסור אלא לכתחלה וליכא חיובא שאינו קשר אומן וכה"ג חבל דלי כמבואר לעיל ה"ב. ונפסקה רצועה נלמד מעובדא דר' ירמי' עיין בהרי"ף: