מרכבת המשנה (חעלמא) - א פ

לא גזרינן אטו כלי ובזה מתורץ כל קושיות הנ"ל ומש"ה לא חילק רבנו בין ע"י עצמו לע"י אחר כיון דקיי"ל אין שבות במקדש וברייתא מתוקמא כר"א וחוץ למקדש ופסק כסתמא דמתניתין ועיין בלשון רבנו בפ' המשנה דפסחים דפסק כמ"ד הא ביד והא בכלי וכל הנך דמתניתין הם מדאורייתא לרבנן הרכבתו והבאתו אבל שבות שאפשר לעשותו מאתמול שרי במקדש לרבנן ור"א פליג וס"ל דהנך כלהו משום שבות ע"ש בלשונו וקשה דהא חתיכת יבלת בהמה בכלי ע"כ הוה מלאכה כמו שמבואר בסוגי' דערובין דמותיב רב יוסף אקומת' זו. וכפי הנראה שרבנו נמשך אחר הירושלמי וז"ל הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום לא אמר אלא חוץ לירושלים אבל חוץ לעזרה מותר (פי' דמחוץ לירושלים מדאורייתא אסור משום הוצאה מרה"י לר"ה אבל חוץ לעזרה דה"ל רק שבות דטלטול וטורח שרי) חתיכ' יבלת תמן תנינן חותכין יבלת במקדש ריב"ל בשם בר פדא מפני קלקול פייסות אר"י והן שהפיסו. ר"ל אמר כאן בלחה כאן ביבשה ריב"ח אמר כאן ביד כאן בכלי ואתיי' דר"ל כבר קפרא דאמר אפילו אין צריך לדם ודריב"ח כר"י דאמר והוא שיהי' צריך לדם (פי' הירושלמי סובר דאין שבות במקדש כלל והא דאסרו רבנן בלחה ביד דלית בה משום גוזז טעמייהו משום דה"ל מלאכת חובל ואפילו אינו צריך לדמו משא"כ ריב"ח דס"ל דבעינן חובל וצריך לדמו אין כאן מלאכת חובל לזה צריך לאוקי' בכלי דה"ל גוזז) ופריך חתיכת יבלתו בכלי שבות (פי' לר"א פריך דהאיך קאמר משום שבות דבשלמא הרכבתו והבאתו י"ל דפליג ר"א וס"ל שהן משום שבות וכדר' נתן וכרבנן דר"ע כמו שמפורש בירושלמי לפני זה וכמש"ר בפי' המשנה דבהא פליגי ר"א ורבנן אלא חתיכ' יבלתו היאך קאמר ר"א שהוא שבות וקושי' זו היא מה דמותיב ר' יוסף בסוגיין הנ"ל) וקושי' זו דוקא לריב"ח משא"כ לר"ל י"ל נמי דבהא פליגי ר"א ורבנן דלר"א החובל ואין צריך לדמו פטור) ומשני א"ר אבהו לא תני ריב"ח אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא (פי' דריב"ח לא גריס בפלוגתא דר"א ורבנן חתיכת יבלתו ולאו למימרא דלא גריס לה במתניתין כלל דהא מעיקרא רמי מתניתין אהדדי ועלה משני ריב"ח כאן ביד כאן בכלי אלא דלא גריס לה בהך בבא דפליג עלה ר"א אלא ה"ג ריב"ח במשנתינו צלייתו והדחת קרביו וחתיכת יבלתו אין דוחין הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום אין דוחין ר"א אומר דוחין) מן בגין דו סבר בכלי הא אין לא סבר בכלי שבות (פי' דמש"ה קאמר ר' אבהו דריב"ח ל"ג חתיכת יבלתו הואיל דאוקי' מתניתין בכלי אבל אלו הי' מוקי' ביד ה"א דשפיר קאמר ר"א דה"ל שבות דס"ל לר"א דחובל ואין צריך לדמו פטור ואי משום גוזז אין גזיזה ביד ואע"ג דר"א מחייב על נטילת צפורן ביד) לא כן א"ר אבהו בשם ריב"ח מה פליגין בשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן והדין אחר כזבח דמי (פי' דבמסכת שבת מוקי' ריב"ח פלוגתא דר"א ורבנן בנטלן לעצמו אבל לחברו ד"ה פטור וכה"ג מוקי ר"א בן פדת בפ' המצניע ומדמה חתיכת יבלת לבהמתו לנטילת צפרני' לחברו) א"ר יוסי שנייא היא הכא דכתיב זבח (פי' דמדחה ר"י דאפילו תימא דמתניתין דפסחים ביד אפ"ה בהכרח לא קרי לי' ר"א שבות וצריך להגיה המשנה א"נ דהא דקאמר ר"א אלו שהן משום שבות לא קאי אחתיכת יבלת אלא אשארי דאע"ג דאדם הנוטל לחברו אינו יכול לתקן שפיר ומאוסין הן דחס עלי' שלא יצטער משא"כ בבהמה מתקן היטב. ולשון דכתיב זבח הוא מגומגם כאלו מקרא הוא דורש אבל הכונה ברורה דה"ק שאני הכא דאיירי בזבח) היוצא מזה לפי מסקנת הירושלמי דע"כ ר"א בל"ז לא קאי אחתיכת יבלתו ומתורץ קושי' ר"י ולהכי תראה בבבלי פ' אלו דברים דמוקים לפי המסקנא הא ביד והא בכלי ולא חש לקושי' רב יוסף ופסק רבנו כהך מ"ד דהא ביד והא בכלי דאין שבות במקדש כלל וביד בכל גוונא מותר ובכלי דה"ל אב מלאכה וכן הרכבתו דחייב מדאורייתא כמ"ש רבנו פי"ח מה"ש הי"ו ודלא כמ"ש הלח"מ דהרכבתו שבות וכן הבאתו מחוץ לתחום יש לפרש בתחומין די"ב מיל כיון שסיים רבנו ואין שבות במקדש כלל. א"נ י"ל דרבנו פסק כר' יוסף הילכך הבאתו מחוץ לתחום דה"ל שבות במקדש במדינה אסור וה"ה לחתיכת יבלת ביד חוץ למקדש דאסור ואפילו הרכבתו מירושלים לעזרה דה"ל שבות נמי אסור דשבות מקדש במדינה אסור כל שאפשר לעשותו מע"ש. וכן הבאת סכין בין קרני הכבש הוא שבות מקדש במדינה הוצרך רבנו ליתן טעם דמחמר כלאחר יד והקדש פסחו בשבת דמותר אף לכתחלה כמבואר פכ"ג מה"ש הי"ד אפילו לא שכח מע"ש לזה הוצרך רבנו לטעם זמנו קבוע ובזה מתורץ כל מה שהקשה הלח"מ פ"א מהק"פ. ועיין פ"ו מהק"פ ה"ו והלא איסור הזיי' וכו' וכפי מ"ש לעיל ה"ל הזיית טמא שחל ז' שלו בשבת מלאכה שאפשר לעשותו מע"ש כיון דמין הזיי' ראוי מאתמול ואפ"ה לא כ' רבנו משום דה"ל שבות מקדש במדינה. משום דנהי דהטמא אינו יכול לכנוס לעזרה אכתי אפשר שיעמוד הטמא בהר הבית והמזה בעזרה לזה הוצרך ליתן טעם מפני שביום וכו' אינו זמן הקרבן ע"ש והא דלא תירצו בגמרא אידי ואידי בלחה ביד ושאני יבלת דבהמה דפסחים דגזרינן אטו כלי דאסור מדאורייתא. יש לחלק בין גזרה דיבלת דאדם בכלי אטו צפורן בכלי ובין גזרה ביד אטו בכלי, א"נ דמתניתין דערובין מתפרשא בין ביבלת דאדם ובין ביבלת דבהמה ולפ"ז ניחא טפי ביישוב הסוגיא הנ"ל. גם י"ל דכלה סוגיין אזלא דלא כרשב"א דס"ל בצפורן שפירשה רובה אף בכלי ליכא חיוב חטאת והילכך ס"ד דבחתיכת יבלת אדם בכלי איכא חיוב חטאת וגזר יד אטו כלי משא"כ לדידן דקיי"ל כרשב"א ע"כ הא דנקיט בברייתא חברו חותכו אבל איהו לא אתי' כר"א ומשום דכל היכא דאפשר לשנויי משנינן א"נ דלרבותא נקט דאפילו חברו שרי עיין בתוספות ד"ה שעלתה לו ודלא כמהרש"א אלא דכיון דאין שבות במקדש כלל אפילו ע"י חברו שרי אפילו היכא שיכול ליטלנו בעצמו. ודע שאין בלשון רבנו הכרע בחתיכת צפורן ע"י חברו בכלי אם חיים חטאת או לא וכמו שהעירותי על זה לעיל

ה"י שהוא אורך ד"ט עמ"ש לעיל ה"ז: