מרכבת המשנה (חעלמא) - א ז

הקדמת הרב המחבר

ידוע הוא ומפורסם היות עדת הלומדים. לשלשה כתות נפרדים. הכת האחת הממלאים כרסם בבשרא דתורא. לגמור גמרא ולא למסבר סברא. ומשנתו בפיו סדורה. סחור סחור במהרה. ובשעה א' גומר כמה דפים. רץ כצבי וכצפרים עפים. ונרפים המה נרפים. כי הכל בסקירה אחת סוקר. אין חקר. ובין טוב לרע לא יבקר. ולבו בל עמו. אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומו. וכספוג סופג הכל יחד. ומי ישיבנו והוא באחד. כי דבר המלך בפיו נחוץ. מן השפה ולחוץ. כברזל קהה. גמרא גמור זמורתא תהא. ויש מהם אשר לבבו נמשך אחרי דברי אגדה חוד חדה. ובורח מחרב חדה. ומלתו על לשונו קרא בגרון אל תחשוך. בספר האלשיך. דברי אלהים חיים יקרים מפנינים והוא אחד ממ"ט פנים. כל חדרי בטן חופש. דבד השוה לכל נפש. בעל לב רחב ובעל לב קצר. מזימה לא יבצר. ולו שם ושארית. בספר שני לוחות הכרית. ואת אשר בעומקו של הלכה ילון. בעיניו לבוז ולקלון. והוא עוין. לבעלי העיון. ומרגלא בפומי' למה זה תיגעון לריק זמן ארוך. וה"שלחן לפני ערוך. ועליו המפ"ה פרוסה. לדעת את המעשה. ותכלית הלימוד העבודה. לבונה קודם לחידודה. חכמת אנשים מלומדה. וכגבר חלציו יאזור. חזור חזור ואל תצטרך לבלזור. ונפשו עליו תאבל. מה לי ולך בפלפול וחריפות של הבל. לקשור נימא בנימא וחבל בחבל. מי מדד בשעלו. אין יתרון לאדם בכל עמלו. כי אם ממטמונים תחפשנו. עליו אין להוסיף ואין לגרוע ממנו. ואם תגביה כנשר קנך על פני השמים. כבר חלו בה ידים. רבותינו בעלי התוס' נ"ע ושארי מחברים קדמונים. אשר הראו לכל צד פנים. המה המחוקקים במשענת שבט הסופר. כל אמרי שפר. ונטעו אורן. ולא הניחו לך כדי חגירת הצפורן. והכל מלא וגדוש. בכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש. וידעו כי ערומים הם. יכסו קלונם בנכליהם. יעטו קנאה כגבר. לדבר דבר. ולשונו יגביר. הן גם ידי מצאה כביר. כמוך כמוני. ואת הצפוני. ארחיק בתכלית השנאה שנאתיה. אתי היתה והשולכתיה. והדחתיה אל ארץ ציה. כי להג הרבה יגיעת בשר הוא. והמנהג מנהג יהוא. ולמה זה רעיוני אבלבל. אם קבלה נקבל. ואם לד"ין יש תשוב"ה. הלא היא כתובה. בספר הישר. הותר הקשר. וכל דרך איש ישר בעיניו. אשר יצוה אחריו את בניו. ויש מהם אשר מתקדש ומתטהר. בלמוד כתבי האר"י והזוהר. אף כי בנגלות ידיו לו אסורות. יש לו עסק בנסתרות בחמש פרצופין ועשר ספירות. ואיך מלאו לבו לעלות במעלות הסולמות ראשו בשמים בעולם הנשמות. לפענח נעלמות. והוא נבער ממזמות. ודמיונו מלא גשמות. ובשלשה ראשונות. ידמה דמיונות. עיין בס' שומר אמונים. דברים יקרים מפנינים. ואיך בכתר עליון ותלת רישין דלא אתיידיע לשאול הקשית. ולא תתבונן במה שהורשת. וכבר נתעורר בזה בשו"ת חוות יאיר שאלה ר"י. נוהם כארי דרשהו משם באריכות. ישא ברכות. ויש מהם ריק מכל מדע קטן הוא ודל. לא בסו"ד ולא בגפ"ת השתדל. ערום יערים. וקול נהי ירים. מדלג על ההרים ובתפלות ותחנונים. בשיר ורננים. וקולות וניגונים. מחליף עשרת מונים. ומעשיו משונים. עוטה לבנים. והכנף פתיל תכלת כאון בן פלת. (עיין בשו"ת פנים מאירות חב' **(ח"ב)** שאלה קנ"ב) והאנחות שוברות חצי גופו של אדם. ומוליכים ומביאים בידם. וינוע כנוע עצי היער. הסמר שער (עיין שאלה קי"ג בשו"ת מנחם עזריה. דמנקיט חומרא דשבע בעייא) וכיוצא בזה דברים אשר לא שערום אבותינו. בעינינו ראינו ואלה הם סגולות זמננו. ואף כי לא קרא ולא שנה. חכים יתקרי ורבי יכונה. וכל המוסיף בתנועות והויות. משובח ומפואר בפיות. טף ונשים. ויחלץ חושים. בפני דלי השכל ורשים. המה יגידו מקצת שבחו בפניו. הי חסיד הי עניו. מה נורא מעשיהם. מתלמידיו של אברהם. בנגלה ובנסתר כחד מבני עליה. ודין גליא רזיא. ואין איש שם על לבו. כי בקרבו טמון ארבו. ונורא ללילות. הוא יודע אם לעקל אם לעקלקלות כי רבים מהם אשר רוח סערה עושה דברו. בין אדם לחברו. וכל העולם כלו לא בחשבו בעיניו למאומה. מנגח צפונה וימה. לאמר אני ואפסי עוד. אשורי לא ימעוד. אנכי הרואה באספקלריא המאירה בעיון תפלה ורוח טהרה. ואשר לא יעשה כמעשיך. אין דומה לך ואפס בלתך. כי אותך משח אלקים שמן ששון מחבריך. אשר יבחר באחד שעריך. ודמים תרתי משמע לך מותרים. בחדרי חדרים. עשה מה שבכחך כי יכול תוכל. כירק עשב נתתי לך את הכל. וכל אשר אתה רואה לך הוא קח ממנו. כי לא נבראו אלא לשמשנו. בנפשו ובמאודו ובהונו. כי יתן בכיס עינו. ועתה שלח נא ידך וגע במאודו. או באפם קצה כבודו. בהפך למשחית הודו. אם לא על פניך יברכך בחימה שפוכה. טובם כחדק וישר ממסוכה. ולא על הכלל כלו ח"ו יצאתי. כי אדם אחד מאלף מצאתי. אשר מחשבתו רצויה. בלי שום פנייה, המה השרידים אשר ד' קורא. את פניהם אני ירא. יחולו ברכות על ראשיהם. ותהי אחריתי כמוהם. רחמנא בעי לבא. ודלוגם עלי אהבה:

הכת השנייה הפך כת הראשונה. אשר לבבו פונה. לנטוע ענפים ולעקור שרשים. ולזה יקרא חכם חרשים. המחדש חדשים. ובפיו מענה. אין סדר למשנה. ודלתות השקידה. איננו מן המדה. ואין מעלה ונשיאות. כי אם בחריפות ולא בבקיאות. ויפטירו בלעגי שפה. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. ופרשה זו נדרשת יפה. ונפשו בטוב תלין לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלין. ובבית הוועד במקהלות. יתן קולי קולות. כי לו יאתה. לדרוש וי"ו דכתיב אאופתא. דולה חספא ולא משכח מרגינתא. ויקח חרש להתגד"ר בו ולהראות יפיה לעיני העמים. לטהר את השרץ בקן טעמים. להתפאר ולהתקלס. ומעגלי הצדק לא יפלס. הודה ולא בוש:

כי הוא יכאיב ויחבוש. בן מביש. מפיל אבני אלגביש. על קורי עכביש. ויעש לו בתים בנין רעוע על יסוד נופל. כעצת אחיתופל. שוא ותפל. ובלימוד החילוק. את השוים יחלוק. לכל צד מראה פנים. ומעורר מדנים. על דאבן הראשה. כי כלה מקש"ה. ועל קושיית בלא זאת. יענה עזות. ידיו רב לו לעשות פליליה. ולהפך הקערה על פיה. ועל תימא ויש לומר. את ההלל גומר. וסובר סברא. כלענה מרה. לחפש בחורין וסדקין. ולדרוש אכין ורקין. ובקיצור ומתירה. קולע אל השערה. ובמבין תחת גערה. והוא יריב ריבו. ומשא שאינו יכול לעמוד בו טוען ופורק. ובתלמידים מרה זורק. ומדדה עמהם עד פרסה בחול ואבק. סיפק את כפיו וידיו חובק. זה בונה וזה סותר. זה חולם וזה פותר. זה פותח וזה חותם. זה חופר וזה סותם. והמליץ בינותם. ותעל צעקתם השמימה. ביד רמה.