מרכבת המשנה (חעלמא) - א עז

דאין לפטור שנים שעשו מלאכה הרי גם האורג צריך לטווי והבונה לקרדום אטו מש"ה יהיו חייבים שנים שעשו מלאכת אריגה ובנין. ובס' טל אורו' רצה ליישב בדרך אחר שהוא מרווח לדעתו ותמצית דבריו שדקדק בלשון רבנו שכ' כלם חייבים משום מבשל ושינה לשון הגמרא דנקיט סתם כלן חייבין לכן מפרש דבודאי סובר רבנו דאף בבבא דרישא אין הנותן האור והעצים חייבין משום מבשל אלא משום מבעיר ומ"ש רבנו כלם חייבים משום מבשל אאינך קאי ולא ביאר רבנו דין הנותן אור ועצים משום דאין כאן מקומו ולהכי בבבא דסיפא נותן האור חייב משום מבעיר וב' האחרונים משום מבשל והנותן את הקדרה בבבא דרישא חייב משום חיסום דהיינו תולד' מכה בפטיש זהו דרכו והאריך להמתיק דבריו ואין בנ"ט לשבח דמי לחצו לרבנו להוסיף מדילי' משום מבשל לשנות לשון הברייתא ולישנא דחיקא דקאי רק אהנך בנתינת המים ואילך. ותו דלא ראיתי לרבנו במקומו במלאכת מכה בפטיש שביאר רבנו דחייבין על חיסום הקדרה והאיך כ' שסמך רבנו על מ"ש במקומו. וכבר בארנו לעיל דחיסום קדרה הוא תולד' מבשל וליכא לפרש דאין ה"נ דקאי על הנך משפיתת הקדרה ואילך דהא בקדרה מלאה מים לא שייך חיסום לדרך רבנו דאל"כ אסור לבשל בקדרה בי"ט כנ"ל. לכן נ"ל דודאי ברישא אף הנותן עצים ואש חייבים משום מבשל ולאו משום מבעיר כיון דלענין הבערה ה"ל קלקול כמ"ש הלח"מ ואפילו בבבא דסיפא אין הנותן עצים חייב משום מבעיר אלא משום מבשל גרידא דהמבעיר עצים לקדרתו אין לחייבו משום מבעיר אלא במבעיר וצריך לאפרו עיין בפרש"י בפ' הזורק בסוגיא דחובל ומבעיר אינו משנה. ואין זה דומה כלל לשנים שעשו מלאכה כמו דס"ד הרלב"ח אלא דאם שנים שפתו את הקדרה מקרי שנים שעשו מלאכה משא"כ בנדון דידן בדין הוא שהאחרון חייב כמו א' נתן את הקמח וא' נתן את המים שהאחרון חייב (ועיין מסכת ב"ק א' נתן את האור וא' נתן את העצים האחרון חייב) אלא דאפ"ה הראשונים חייבים בבישול משא"כ בכל המלאכות דהזמנה לאו מילתא היא והאחרון לבדו חייב משא"כ בבישול דיצא לידון בדבר החדש שכל עיקר מלאכת בישול אינו עושה בידים אלא גרמא בעלמא דהרי השופת קדרה בשעת שפיתה אינו מבשל ואלו קדם אחר וסילקו קודם שיתבשל פטור השופת הרי שזמן החיוב בשעת הבישול ואז לאו מידי קעביד ואפ"ה חייב הואיל שגרם הבישול. והיינו דאמרינן במנחות דנ"ז הניח שאור ע"ג עיסה ונתחמצה מאליה חייב כמעשה שבת ע"ש דאע"ג דאינו מחמץ בידים חייב על הגרם דומיא דמבשל דחייב אפילו לא היפך בה משא"כ בשאר כל המלאכות דפטור על הגרם אא"כ עשה המלאכה בידים. הילכך ברישא כלם חייבים משום מבשל שכל א' עשה דבר מצרכי הבישול ומחמת פעולתו ממהר להתבשל ואפילו השופת הקדרה משום לבון רעפים וכנ"ל משא"כ בסיפא דכל זמן שאין כאן אור לא ממהר במעשהו מלאכת הבישול ואין עליו שם צרכי הבישול כלל אמנם הא ודאי דאף נותן האור חייב משום מבשל בסיפא ובחנם נדחקו כל המפרשים בלשון רבנו והתוספתא דכי היכי דמפרשים הא דקאמר בגמרא האחרון חייב ר"ל האחרון שבבישול. ולא קחשיב המגיס אע"ג דבודאי ההגסה אחרי נתינת האור דאין ענין להגסה כלל קודם נתינת האור עמ"ש לעיל פ"ג הי"א וא"כ בהכרח שנים חייבים דהיינו הנותן האור והמגיס ואפ"ה נקיט בברייתא לשון האחרון חייב שר"ל האחרון שבבישול חוץ המגיס שהוא אח"כ כשיתחמם הקדרה דאז חייב על ההגסה וזה רמזה התוספתא בלשון ובא אחר והגיס וא"כ פשוט נמי דמ"ש רבנו שנים האחרונים חייבים ר"ל האחרונים שבבישול דהיינו הנותן את האור והנותן את העצים חוץ המגיס

ה"ה הניח בשר וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך וכבר הראה ה"ה מקום מוצאו ולהכי מצייר בעל הש"ס נצלייה משום דלא משכחת לי' בבישול שיתבשל כמב"ד מצד אחד. ולענין פי' כמב"ד דפירש"י שליש בישולו כן משמע קצת מהא דקיי"ל כגרוגרת מביצה קלה וגרוגרת שליש ביצה עיין לעיל פ"ח ה"ה אמנם אין זה הכרע והנראה מדעת רבנו דכל שהוא ראוי לאכילה ע"י הדחק חשוב בישול והיינו מש"ר חצי בישול ולאו דוקא חצי ממש אלא מקצת בישולו והראב"ד הסכים עמו ועיין פ"י הי"ד: ומש"ר שכח והדביק עיין במ"מ ובלח"מ ועיין בתוספות ד"ה ואבע"א לעולם לא וכו'. ובתוספות ד"ה בשוגג ומה שסיים ה"ה וכ"ש הדביק במזיד אין כאן ק"ו די"ל בשוגג לא קנסוהו במזיד קנסוהו ולולי דברי ה"ה י"ל דרבנו גריס בעי רב ביבי עיין בתוספות ד"ה מתני לה בהדיא וכו' ול"ג לעולם לא תפשוט כגירסת הר"י בד"ה ואבע"א הנזכר דודאי הבעיא נפשטה דלא התירו במזיד וכיון שאין אנו מתירים לו ליכא חיוב סקילה כמ"ש התוספות בד"ה קודם וכו' ועיין בר"ן דהתוספות לא ס"ל חילוק של רש"י בין מזיד דרדייה למזיד דהוצאה. הילכך דוקא בשוגג פסק רבנו דהתירו לו דבשוגג אפשטה משא"כ במזיד דאפשטה לאיסורא מלשון בני המדרש

ה"ו המתיך וכו' עיין במ"מ ולח"מ ולע"ד נראה דרבנו מפרש סיכתא יתד של מתכת (דלא כמ"ש ה"ה והלח"מ ודין המבשל כלי אדמה הוציא רבנו מהירושלמי הביאו המ"ע לעיל ה"ד האי מאן דשחין חסף חייב משום מבשל) וידוע דמי שרוצה לחסם כלי מתכות הוא מלבנו היטב וזורקו לתוך המים ולהפך מי שרוצה להסיר החיסום שיהי' רך ונוח למלאכה הוא חוזר ומשליכו לתוך האש עד שיעשה כגחלת ואז הוסר החיסום וזה ידוע לצורפים. והיכא שמחממו כדי לרככו ה"ל תולד' מבשל ואם מחממו כדי לצרפו במים ה"ז תולד' מבעיר עיין לקמן פי"ב ה"א באריכות. ובירושלמי המתיך אבר חייב משום מבשל ועיין בתוספות ד"ה מהו דתימא לשרורי מנא וכו' ובפי"ז מהמ"א הי"ט השמיט רבנו דין סיכתא לאתונא משום דבידוע שכוונ' העכו' לצרף ה"ל בכלל דין עכו"ם שבישל ולא נתכוון לבשל ושרי שביאר שם רבנו ואפילו בספק אם נתכוון העכו"ם לרפויי או לצרף תלינן לקולא בבישולי עכו"ם שהם מד"ס והיינו דאמרן ב"מ **(במ'.)** עכו"ם קמ"ל לשרורי מנא קמכוון דתלינן לקולא שדעת העכו"ם לצרף משא"כ לענין שבת חייב משום מבשל. והיינו