מרכבת המשנה (חעלמא) - א עו

אמנם בבישול סמנים נקיט רבנו השיעור באיכות שודאי יש סמנים שאינם צריכים בישול כלל כמו קנקנתום ומי עפצים דלקמן הי"ד דבנתינתן לתוך המים חזי לצבוע ויש סמנים שצריכים בישול עד שיקלוט המים עין הצבע ויש שבבישול כל דהו סגי לי' ויש שצריכין בשולא כבשרא דתורא. וכה"ג מי שרוצה לצבוע כלי עצם צריך בישול טפי מאלו יצבע כל **(כלי.)** עץ וגם למשל מי שצריך לצבוע כמראה זהב בתכלית צריך בישול הסמנים טפי מאלו רוצה לצבוע כגון כרכומי וכל זה נכלל בלשון רבנו שיבשל כ"כ עד שיהי' ראויין לדבר שמבשלין אותן לו. ולא הוצרך רבנו לבאר השיעור בכמו' שהוא שיעור דוגמא לאירא שהוא דבר מועט מאד ואין לך בישול פחות ממנו

ה"ג המבשל על האור וכו' עמ"ש לעיל פ"ג ה"ח ומ"ש או דבר שאינו צריך בישול כלל בעכו"ם דל"ח כל שהוא נאכל כמות שהוא קי אין בו משום בשולי עכו"ם וה"ה לענין שבת. ואע"ג דלענין נתבשל כמב"ד לא מדמה רבנו בישול שבת לבישולי עכו"ם ממש מ"מ מה דחזי חי לגמרי מודים רבנן לחנניא

ה"ד א' נתן את האור וכו' עיין בהשגות והרלב"ח תמה בתשובותיו שאלה כ"א על הרב המגיד מה שהביא דברי הגמרא בקדרה חדשה עסקינן כאלו זהו פי' לדברי רבנו ע"ש. ובדברי הלח"מ לקמן פכ"ג מהי"ט הי"א תמצא יישוב לדברי רבנו ודברי ה"ה ע"ש. ומה שנדחקו שם בלשון הגמרא מפני שצריך לחסמן יש לפרש דכיון דדבר שאינו מתכוין מותר הוצרך לומר דכיון שצריך ליבון גדול כדי לצלות עליהן א"א שלא יחסמן וה"ל פ"ר עיין בתוספות כירה דמ"א ע"ב בד"ה מיחם וכו' ויש. להעמיס כוונה זו בדברי ה"ה ועיין בתוספות ביצה ד"ה הכא בקדרה חדשה וכו' וקשה לדרכם דא"כ מאי האי דקמשני בגמרא הכא בקדרה חדשה וכו' דכיון דנקט בברייתא כלן חייבים ומי לא עסקינן דא' הביא את המים קודם שנתלבנה הקדרה ונתחסמה דדוחק לאוקים כשהיה שיעור חיסום בין שפיתת הקדרה להבאת המים (וכ"ש לפמ"ש הר"י בי רב דאיירי בבאו כלם בבת אחת) וביותר קשה לדרך רבנו דאף בקדרה ישנה שייך חיסום וא"כ אי ס"ד דבקדרה מלאה מים שייך חיסום יהי' אסור לבשל בשום קדרה בי"ט וע"כ מוכרח כפי' התוספות ונ"ל ליישב דודאי פסיק' לי' לבעל הש"ס דכל העושה דבר מצרכי הבישול חייב ולהכי לא הקשה תכף אהך ברייתא דכולן חייבים משום דגם השופת קדרה קעביד א' מצרכי הבישול אלא לבתר דמשני הא דאייתי אור לבסוף מש"ה הראשונים פטורים אע"פ שעשו דבר מצרכי בישול הואיל שאין עדיין בעולם מלאכת הבישול כל זמן שלא הביא את האור. לזה קשה לי' שופת הקדרה מאי קעביד דבשלמא הנותן האור והעצים כדי לבשל יש עלייהו שם הכנה לבישול שבהכרח צריך לאש ועצים משא"כ שפיתת קדרה ריקנית אין בה הכנה לבישול כלל. ומשני בקדרה חדשה וכו' שמחסמן וכו' דה"ל תולדת מבשל כמבואר בירוש' הביאו המ"ע האי מאן דשחין חסף חייב משום מבשל וכן מבואר לקמן ה"ו דהמבשל כלי אדמה עד שיעשו כ"ח חייב משום מבשל וכו' ואעפ"י שלבסוף לא נתחסמה הקדרה כיון שנתן זה לתוכה מים קודם חיסום מ"מ הרי נעשית מלאכת בישול על ידו וחייב ולא דמי למש"ר פ"ה ה"ח נתכוין לזרוק את החץ להרוג אדם ועקר אילן בהליכתו וכו' דפטור דהתם נעשה מלאכה אחרת ואע"ג דהמתכוין ללקט שחורות וליקט לבנות פטור מ"מ הכא חייב דודאי אלו הי' כוונתו לחסם גוף הקדרה ובישל את המים הי' פטור אמנם בנדון דידן דבאמת נתכוון בשפיתת הקדירה לבישול המים והבשר והתבלין ונעשתה מחשבתו אלא שאנו באין לפוטרו הואיל שאינו עיקר גרם לבישול להכי אמרינן כיון דס"ס הי' גורם בישול אחר דהיינו החיסום לכך הוה מעשה חשובה לחייבו משום מבשל. גם י"ל דהוקשה לי' לבעל הש"ס דבשלמא הנותן אש ועצים הוה גורם לבישול ומקרב וממהר הבישול דכל מה שהאש בוער מקודם יהי' הבישול יותר מהרה משא"כ בשפיתת הקדרה ריקנית איננו ממהר הבישול ומשני בקדרה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפי' דעי"ז ממהר לבשל מה שהקדרה ריקנית מתחממת ומתלבנת כדי לבדקן. ולפ"ז לדרך רבנו דכדי לחסמן אפילו בקדרה ישנה נמי ממהר הבישול במה שמחסם את הקדרה ומחממה. והרלב"ח בתשובה הנ"ל נדחק לפרש דהא דפריך בגמרא שופת הקדרה מאי קעביד לא פריך אהך ברייתא דכלן חייבים דידע לתרץ דחייב משום דעשה דבר מצרכי הבישול אלא דפריך אאידך ברייתא דכלן פטורים ומאי קמ"ל דהשופת הקדרה פטור פשיטא דמאי קעביד ע"ש ומלבד שהוא דוחק אין מקום לפירוש זה כלל לפמ"ש התוספות בד"ה הכא הנ"ל דכיון דבברייתא פטורין כבר יש מים בקדרה קודם נתינת האור ולא שייך חיסום כלל ומחוורתא כמ"ש. ומש"ר אבל אם שפת וכו' עיין בכ"מ בשם הר"י בי רב ואין דבריו מספיקים דלפ"ז מאי פריך בגמרא שופת את הקדרה מאי קעביד דהא יש לפרש לשון הברייתא א' מביא וא' מביא בלשון הוה ולא נקיט ובא אחר דאיירי בבת אחת דקעביד מעשה רב. ותו דלמה לא חילקה הברייתא בגוונא דרישא בד"א בבת א' אבל בזה אחר זה לא. והרלב"ח בתשובה הנ"ל דרך בדרך נוטה קצת לדברי הר"י בי רב דרישא איירי שהם בעצה אחת חוץ המגיס שבא אחר כך וכל זה דוקא היכא שעשו כסדר הבישול משא"כ בסיפא ששינו סדר הבישול ה"ל כאילו בא אחר ואינם בעצה אחת והאריך מאד ונדחק שם והעלה דלהכי כ' רבינו שכל העושה דבר מצרכי הבישול וכו' כדי לתרץ הא דקיי"ל שנים שעשו מלאכה פטורים ויצא זה להרמב"ם כי נושא הבישול מחייב כן שהרי הנותן בשר ע"ג גחלים לא עשה כל הבישול שהאש הובער ע"י אחר דאין לומר דאינו חייב אא"כ הצית האש בעצמו לא משכחת לי' בישול בלא הבערה וחסרו לו ל"ט מלאכות והאריך עוד לבאר דלא אסרה תורה הכנה לצורך בישול אלא כסדר פעולת הבישול ע"ש. וכל זה איננו שוה דאין ענין לסדר הזה ויש מקדים זה ויש מקדים זה. ותו דאכתי למה לא יהא חייב הנותן את האור בסיפא שהוא עשה כסדר וכמ"ש הלח"מ. וגם מה שהוכיח מנושא הבישול