מרכבת המשנה (חעלמא) - א עג

פטור אבל אסור ועיין ברמב"ן וכיון דבי"ט אפילו לקערה מותר להכי השמיט רבנו היתר לתוך הקדרה בי"ט ודלא כמ"ש ה"ה

הי"א הזורה וכו' עיין במ"מ ובתוספתא פ"י דשבת איתא בהדיא דטוחן ובורר ומרקד ולש ואופה כלהון שיעורן כגרוגרת ע"ש ולקמן הט"ו

הי"ב הבורר אוכל וכו' עיין במ"מ ובכ"מ בשם הרמ"ך והנה בפ' כלל גדול דע"ד יש הרבה אקומתו' ואיקומתא דעולא ודר"ח נדחו מצד הדין וכי מותר לאפות לבו ביום וכי מותר לאפות פחות מכשיעור אמנם אקומתא דר"י ואקומתא דרב המנונא נדחו מצד לשון הברייתא כפמ"ש התוספות בד"ה מתקיף אבל הדין דין אמת דיש לחלק בין ביד לבקנון ותמחוי ובין נפה וכברה ובין אוכל מתוך פסולת לבין פמ"א ובין לאלתר ובו ביום ויש מקום לומר דהנך תלת אמוראי לא פליגי לדינא והכל לחומרא דבנפה וכברה חייב אפילו אמ"פ ולאלתר ופמ"א חייב אפילו ביד ולאלתר. ולבו ביום חייב אפילו אמ"פ וביד. דאין לומר איפכא הכל לקולא. דאינו חייב אא"כ פמ"א ובנפה וכברה לבו ביום דודאי לבו ביום פמ"א אפילו ביד חייב דהרי המחבץ הוא מלאכה ביד. ותו דהא דפריך אביי מידי אמ"פ קתני היינו לפי דגריס בברייתא שני מיני אוכלין כגירסת התוספות ד"ה היו וכנראה מדברי רבנו ומשמע דאיירי הברייתא אפילו בשני מיני אוכלין שוים דה"ל כאמ"פ הרי מוכרח דבנפה וכברה חייב אפילו ב"ב **(בב'.)** מיני אוכלין דה"ל כאמ"פ. אלא ודאי דהכל לחומרא כנ"ל ועיין בט"ז א"ח סי' תק"י סק"ג שמשיג שם על ה"ה באורך ולא ירד לסוף דעתו דיפה השיג ה"ה על הרשב"א דכיון דבפמ"א חייב אפילו ביד ולאלתר אלמא דלאו כללא הוא דהא מ"מ מותר בי"ט. וכיון דלאו כללא הוא ע"כ הא דלא חילקו הפוסקים בין לאלתר ובו ביום בי"ט ודאי גם בו ביום מותר ושפיר פסק הרמ"א כה"ה דאף לבו ביום מותר והך מתני' דהבורר קטניות בי"ט ודאי איירי אפילו בנפל לתוכן בי"ט והא דכתב ה"ה דהוה כאופה ומבשל לאו למימרא אף אם אפשר לעשות מאתמול רק אם נפל לתוכן בי"ט מותר אף לבו ביום ואשתמיטתי' להט"ז פסק הש"ע סי' שי"ט בהדיא דפמ"א לעולם אסור ועוד הארכתי מזה במקום אחר. ובזה נסתלקה קושיית הרמ"ך. ועיין פ' נוטל דף קמ"ב ע"ב בתוספות ובמהרש"א שם ובסוף ספר פני' מאירות השיג על מהרש"א באריכות ותורף דבריו שהרמב"ם פ"ג מהי"ט כתב בד"א שאוכל מרובה על הפסולת אבל פמע"ה ד"ה בורר האוכל ואם הי' טורח בברירת הפסולת אעפ"י שהאוכל מרובה בורר את האוכל ופי' הב"י דה"ק דמפרש הא דקאמר במסכת ביצה פמע"ה מי איכא מאן דשרי לאו למימרא דאסור בטלטול כפרש"י אלא דפריך מאי קמ"ל רשב"ג ומשני דקמ"ל רשב"ג בנפיש הפסולת בטירחא וזוטר בשיעורא דאפ"ה אסור הרי דאע"ג דהרמב"ם לא מפרש כפירש"י דפמעה"א אסור לטלטל אפ"ה מפר' הקושיא כפשוטה ולא משבש הגירסא וכן מפרש התירוץ על הפסולת ה"נ נימא לפר"ת ע"כ תורף השגתו. ולא ירד כלל לסוף דעת מהרש"א עיין בפ"ג מהי"ט בהגהות מיימ' שכתב צ"ע דגרסינן עלה פמעה"א מי איכא מאן דשרי ופרש"י אף לטלטלו וכו' אבל לדברי רבנו צ"ל דפריך מאי קמ"ל וכדבריו משמע מלשון הספר דקאמר פשיטא עכ"ל וע"ש בכ"מ מ"ש בשם מהרי"ק והדבר נראה לעינים דאי גרסינן פשיטא ליכא לפרש כפירש"י דאדרבה אין זה פשוט דבורר האוכל דהא אסור אף בטלטול והמשך דברי מהרש"א דלדרך ר"ת דהך בד"א דרשב"ג לאו משום טירחא אלא דהיכא דאמעה"פ בטל הפסולת ומותר לטלטלו ולבררו משא"כ בפמעה"א דלא יטול ואסור לטלטלו דא"כ לפ"ז ע"כ הא דמשני התם דזוטר בשעורא ונפיש בטרחא קאי על האוכל דהא לשון מרובה על האוכל היינו מרובה בשיעור ולפ"ז כיון דמוכרח התירוץ דקמ"ל דרשב"ג דפמעה"א בורר את האוכל אע"ג דנפיש בטירחא א"כ ע"כ ליכא לפרש הקושיא משום איסור טלטול וכפירש"י דא"כ לא הוה משני מידי. משא"כ לפירש"י דבד"א דרשב"ג משום טירחא א"כ שפיר יש לפרש תירוץ הגמרא דה"ק בד"א בטורח אמעה"פ אבל טורח פמעה"א אפילו דזוטר בשיעורא בורר האוכל ושפיר י"ל דבדנפיש הפסולת בשעורא אסור לטלטל אף האוכל. ויש להמתיק דבשלמא לדרך רש"י דהאבן נפיש בטירחא הואיל דבל"ז צריך להגביה החבית וזוטר בשיעורא שפיר מוקים למסקנא כרשב"ג דאסר בפסולת נפיש בטרחא וזוטר בשעורא משא"כ לפר"ת דהאבן נפיש בשיעורא וזוטר בטירחא אי ס"ד דמפרש הך דמסכת ביצה אפסולת כפירש"י אין הנדון דומה לראי' דהואיל דאסור בפסולת נפיש בטירחא דלמ' מ"מ שרי באבן דזוטר בטרחא אלא ודאי אאוכל קאי והוה ראי' נכונה וממילא נמשך דגריס פשיטא דאל"כ לא משני מידי. אמנם אין המאמר מתהפך בשוה דאע"ג דגריס הרמב"ם פשיטא מ"מ מפרש דאפסולת קאי כפרש"י אע"ג דלהפך מוכרח דר"ת דמפרש אאוכל קאי ע"כ גריס פשיטא ודברי פ"מ מבולבלים וכל מה שהאריך שם הכל בכלל דברי מהרש"א וע"כ צ"ל דר"ת גריס פשיטא ולדרך הרמב"ם ל"ג לאבן ע"ש. ועוד כ' וז"ל ועוד צריכים אנו לומר בדברי הרמב"ם הביאו הב"י סי' שי"ט דהני מילי בי"ט אבל בשבת אפילו פסולת דזוטר בשיעורא ובטירחא חייב חטאת לפ"ז ק' מאי פריך מאן תנא וכו' דהא בשבת לכ"ע אסור לטרוח בפסולת ובאמת הטור פסק דאף בשבת מותר לברור פסולת דזוטר בשיעורא ובטרחא וסוגיין מסייע לי' ותיובתא דרמב"ם וצ"ל לדרך הרמב"ם דהכי פריך דבאמת אסור לברור אף פסולת מועט בשבת אלא דטרחא אסור ואף מוקצה אסור בשבת והתירו איסור טרחא משום צורך היין ולא התירו מוקצה ופריך מאן תנא דהא ב"ה התירו לטלטל מוקצה וה"נ נתיר מוקצה וכו'. וטעות הוא דאף כשמטלטל החבית הוה מוקצה כמו שפירש"י אמנם אין כאן שום ריח קו' דודאי ס"ל להרמב"ם דאין איסור בורר בי"ט והא דאסור בנפה וכברה משום דמחזי כבורר לאוצר כמ"ש ה"ה. אלא דמייתי ראיי' דהיכא דפסול' נפיש בטירחא טרחינן באוכל דנפיש בשיעורא