מרכבת המשנה (חעלמא) - א עא

ושעורין נמי ותו דבסוף פירקין דכ"ר דזרק פשתן ושומשמין למים חייב משום לש ה"ל לבאר דחייב נמי משום זורע דומיא דזומר וצריך לעצים דלקמן ה"ד. וא"ל דלפי המסקנא אין בפשתן משום זריעה אלא משום לישה גרידא משא"כ בחטין ושעורין דשייך זריעה טפי דא"כ מאי קפריך א"ה חיטין ושעורין נמי דלמא רבותא קמ"ל דאפילו בפשתן שייך זריעה ונ"ל דרבנו ז"ל דקדק בלשונו דהנותן זרע פשתן ושומשמין למים תכף חייב משום לישה משא"כ חטין ושעורין דבעינן שרייה זמן מה ואז חייב משום זריעה ובזה מבואר המשך הסוגי' דקא ס"ד דבשריי' איירי ומשום זריעה ולזה פריך א"ה חטין ושעורים נמי ומסיק דמשום לישה ובנתינה בעלמא. ומוצא דין השומשמין עיין לקמן במ"ש שם

ה"ג כל העוקר דבר מגידולו וכו' בגמרא דף ק"ז ע"ב הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב ומשמע שם לכאורה דהיינו משום קוצר מיהו הרמב"ן העלה דהיינו משום נטילת נשמה ועיין בש"ש להרשב"א וכן העלה ה"ה לקמן פי"א ה"א ע"ש

ה"ד וכן הזומר והוא צריך לעצים עיין בלח"מ ועיין מש"ל פ"ז ה"ב דלפ"ז בזומר ביד דה"ל תולד' קוצר שפיר פטור במשאצ"ל ותו דכל שאינו צריך לעצים הוה לי' מקלקל דומי' דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה דהרי הוא קלקול לדבר הנתלש ועיין לקמן הט"ו

שם גבשושית של עפר וכו' עיין במ"מ ולח"מ ומה שנלענ"ד ביישוב דברי רבנו דדוקא בהגביה מעל הארץ והניחה על גבי יתדות שיהיה מונח כן יום או יומים הוא דה"ל תולש שמבטל היניקה משא"כ במגביה לפי שעה וחוזר ומניחו על גבי הקרקע לית בי' משום תולש דבזמן מועט עודנו באבו לא ייבש ומש"ה קשרי ר"ל לקנח בו וההיתר הזה נלמד מדברי רבנו ממ"ש פ"א ה"ה וגם לקמן פכ"ו הזכיר היתר הקינוח בצרור שמשיר צרורות ודמי לטוחן וה"ה צרור שעלו בו עשבים דה"ל דשא"מ ושרי ועיין בערוך ערך פרפס דמפרש נמי חייב חטאת דלא כפרש"י והאריך שם בנותן טעם והנכון כמ"ש

ה"ד נקיט בשבת דבי"ט לצורך אכילה פטור

ה"ה התולש עולשין וכו' בגמרא מסיק לא צריכא דעביד בארעא דחברי' ורבנו סתם ולא חילק עמ"ש רפ"א מה"ש בביאור פ"ר ועיין פ"ז ה"ב: שם וגרוגר' א' מג' בביצה וכו' עיין בהשגות ובכ"מ בשם הרמ"ך ודברי הרמ"ך תמוהים במ"ש ועוד שהוא בעצמו פירש וכו' דבהדיא ביאר רבנו בהש"ע ובה' חמץ ומצה ובה' צרעת שיעור פרס ג' ביצים. ומדלא השיג עליו הראב"ד בכל הנך דוכתי נראה דמודה לרבנו בהא דפסק כריב"ב אלא דמשיג כאן משום דס"ל דבהכרח גרוגרת גדול מכזית כדמשמע בר"פ המוציא ובהכרח כזית גדול משליש ביצה מסוגיא דכריתות דף י"ג דקאמר אין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים כמו שהארכתי פ"א מה' עירובין ה"ט. וס"ל להראב"ד דע"כ שיעור שני סעודות שהם ו' ביצים הם שוחקות וה"ל גרוגרת שליש ביצה שוחקת ועיין בלח"מ פ"ב מה' ש"ע ה"ד שס"ד כאן מהא דפסק רבנו פ"ח מהאה"ט דחצי פרס הוא ביצה ומחצה שוחקת ולהכי משיג הראב"ד על מש"ר כאן דגרוגרת הוא שליש ביצה בינונית. אמנם כבר בארתי שם דעת רבנו דביצה של טומאת אוכלין היא בלא קליפתה כמבואר פ"ב מהט"א והיינו דאמרן במסכת יומא דאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת בלא קליפתה והא דאמרן במסכת כריתות דאין בית הבליעה מחזיק ג' זתים מוכיח דכזית גדול משליש ביצה בלא קליפתה אבל הא ודאי דכזית בציר משליש ביצה בקליפתה וגרוגרת דגדול מכזית הוא שליש ביצה בקליפתה מצומצם. ובלח"מ נדחק במש"ר וכל מקום שנאמר וכו' ואין צורך דרבנו כייל האי כללא בלשון עצמו שבכל מקום שיאמר רבנו לשון לבשל ביצה כוונתו כגרוגרת מביצה של תרנגולת ומעולם לא הזכיר רבנו בלשונו ביצה קלה

ה"ו המקבץ דבלה וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך ועיין פ"ז ה"ו דבירושלמי תולדות העימור מה היא. ומסיק ההן דשטח צלין צמוקין מסוסלה בקולטה חייב משום מעמר. כל שהוא נוגע באוכל חייב משום מעמר ע"כ. ומפרש רבנו דשרש מלאכות העימור שקושר אגודת שבלים ועושה עומר לא יתפרדו. וכה"ג במושך חבל בתוך התאנים מדובקים זה לזה דהיינו מסוסלה בקולטה הנ"ל א"נ העושה עגול דבלה שהוא דבר המתדבק ולא יתפרדו. משא"כ המעמיד ערמת חטים או שאר פירות שאינם מתדבקים לית בי' משום עימור. וה"ה לנותן הרבה דבלות לתוך הכלי ולא מירחן זה בזה עד שיתאחזו ויעשו גוף א' ובזה תבין מש"ר לקמן פכ"א הי"א שמא יכבשם בידו בתוך הקופה ויבא לידי עימור. ודלא כמו שנדחק שם ה"ה ע"ש והיינו מה שמסיים בירושלמי כל שהוא נוגע באוכל חייב משום מעמר

ה"ז החולב וכו' עיין במ"מ ובר"פ בכל מערבין מבואר דדגים לאו גידולי קרקע נינהו ועיין בתוספות סוכה די"א בד"ה וגדולו מן הארץ ותירוצם דשם ובמסכת בבא קמא מוכרח ובפ"ז מהמ"ש ה"ג כ"ר אין נלקח בכסף מעשר אלא מאכל אדם שגידוליו מן הארץ או גידולי גידוליו מן הארץ וכו' המתיק רבנו דבהמה נקרא גידולי גידולין הואיל שהן גדלין מירקות גידולי קרקע ולהכי בפ' הפועלים ובמסכת קדושין מפיק להו דלא מקרו גדולי קרקע ממש משא"כ בפ' בכל מערבין דורש דומיא דפרט דה"ל גידולי גידולין ועיין פסחים די"ד הכא בולד ולד עסקינן וכו' ובפ' המשנה שם על דרך בני בנים הרי הם כבנים הרי שע"ד העברה אף גידולי גידולין נקראים גידולי קרקע ועיין בתוספות שבת דצ"ה בד"ה החולב וכו' שנראה כוונתם דכיון דבפ' הפועלים ממעט מדיש החולב והמחבץ והמגבן דלא הוו גידולי קרקע ממש לא הוה תולדה דדישה. ואין זה הכרע דהתם בעינן דומיא דפרט ממש משא"כ הכא אדרבה אין התולדה דומה לאב