מרכבת המשנה (חעלמא) - א ע

הרבה מעין מלאכה א' שאין אות דומה לחברתה. ובזה נתבארו פסקי רבנו דבשגגת שבת פסק אף במלאכה א' ממש ימים שבינתים מחלקין ואין גופין מחלקין כמבואר מלשונו שם ה"ב שכ' על כל שבת ושבת ששגג בו ולא נקיט על כל מלאכה ומלאכה על דרך מה שמדייק רבא ממתני'. ובמלאכות מעין א' פסק דאף בשגגת מלאכות גופין מחלקין כר"ע. ומה שהקשה שם הלח"מ דאי ס"ד לחלק בין מלאכה א' ממש לבין מעין מלאכה ל"ל לבעל הש"ס לאוקים דתרתי בעי מיני' ע"ש י"ל לדרכנו דודאי אינך אמוראי לית להו חילוק ביניהם אלא ר"ח ואיהו לא רצה לאוקים בעיא דמתניתין לענין גופין מחולקין בשגגת מלאכות דפסיקא לי' דכגופין דמו לר"ע ואין להקשות דאכתי נימא דר"ע בעי בגופין מחולקין וקיבלה מיניה דלדרך רש"י נמי תקשה הכי וע"כ צ"ל דניחא לי' לר"ח לאוקים שלא נסתפק בזה ר"ע בשום זמן וכיון דאוקים בעיא דר"ע לענין ימים שבינתיים ממילא צריך לאוקים דבתרתי פליגי (ועיין בתוספות ר"פ כלל גדול וקשה לדרכם דבש"ס משמע דלענין שגגת מלאכות לא שייך ימים שבינתיים מחלקין ולדרך רש"י ניחא וכן פי' הרע"ב וענין כגופין דמי מתפרש יפה לדרך רבנו בפי' המשנה כנ"ל דלא שייך בשגגת שבת) ולפ"ז מש"ר שהשבתות כגופין מחולקים ר"ל מלאכות שונות קצת בהצטרף שבתות: סליק פ"ז מה"ש פרק ח מה"ש

ה"א המנכש בעיקרי אילנות וכו' עיין בכ"מ ועיין בדברי רבנו ריש ה' כלאים שכ"ר המנכש והמחפה בכלאים לוקה וע"ש בכ"מ באורך והנה שכח הכ"מ שם מה שכתב כאן לחלק בין מנכש בעשבים דה"ל זורע ומנכש בעיקרי אילנות דה"ל חורש ושם החליט דרבנו פסק במנכש כרבה. ודבריו שם תמוהים דלפי מה דס"ד דרבנו פסק כרבה מאי האי דתירץ התם דאפילו לפי מה דאוקמי' התם כלה כר"ע מ"מ רבנן פליגי עליה וכו' ע"ש דא"כ אמאי לוקה המנכש בכלאים כיון דלית בי' משום זורע וקיי"ל כמי דהמקיים אינו לוקה. ומה שמסיים שם בשם הירושלמי דרבנן דר"ע מודו דהמקיים בכלאים ע"י מעשה דומי' דהמנכש לוקה לא נהירא דא"כ ל"ל לבעל הש"ס לאוקי' כלה כר"ע דשפיר מתוקמא כרבנן ומשום הכי לקי משום דמקיים ע"י מעשה אלא ודאי דהבבלי פליג על הירושלמי וס"ל כמ"ש התוספות במסכת עכו"ם דף ס"ד ע"א בד"ה ר"ע וכו' דאפילו ר"ע מודה דהמקיים בכלאים ולא קעביד מעשה אינו לוקה כיון דאית לי' לר"ע לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ע"כ רבנן דפליגי עליה ס"ל דאפילו המקיים ע"י מעשה אינו לוקה לזה הוצרך לאוקים כלה כר"ע. וע"ש במשנה למלך שהשיג על הכ"מ ואין השגתו מכרעת דמסוגיא דעכו"ם אין הכרע דהא דמדחה התם דרבנן פליגי עליה דר"ע י"ל דאזדא אליבי' דר"י משא"כ לרבה י"ל דלא פליגי בפרט שהסוגיא דעכו"ם אזדא אליבי' דרב נחמן דס"ל כר"י בגמרא מכות דכ"א ע"ב דא"ל עולא לר"נ ולילקי נמי משום זורע בי"ט א"ל תנא ושייר ע"ש בפירש"י גם מה שהקשה מהא דקאמרינן שם אי רבנן מאי איריא עוקרין אפילו קיומי שפיר דמי לק"מ דאי ס"ד דלוקין על הקיום מדאורייתא הי' אסור לסייע לנכרי בהרכבת האילן משום לפני עור למ"ד אף על הכלאים א"נ כמ"ד אין קנין לנכרי לפמ"ש התוספות שם ובודאי דאין מלקות במקיים בשדה של נכרי ובשדה של ישראל שאינו שלו אלא דאסור מדרבנן ומיהו אי קיום בשדה שלו אסור רק מדרבנן א"כ בשדה שאינו שלו מותר לכתחלה תדע דאי ס"ד דרבנן שרי אף לכתחלה א"כ הא דתנן בריש פ"ח דכלאים כלאי זרעים אסורין לקיים דלא כר"ע ודלא כרבנן היוצא מזה דמדברי המ"ל אין תפישה על הכ"מ אך מה שהשגתי אני כנ"ל בודאי קשה. ובגוף הקושיא הן לפי תי' הכ"מ והן לפי תירוץ הלח"מ אכתי קשה דה"ל לרבנו לבאר דין המנכש בעיקרי עשבים ודין המנכש שלא ליפות הקרקע שיהי' חייב משום זורע כר"י ועיין בריטב"א מ"ק דגריס המנכש והמשקה מים לזרעים בי"ט (וכן נראה גי' התוס' בד"ה חייב שתים שפירשו הענין לענין מלקות) וכ' דמש"ה לא אסיק אביי בתיובתא משום דרבה לשיטתו דס"ל אין חילוק מלאכות בי"ט ולהכי לא מחייב תרתי ואין ה"נ דאי התרו בי' בין משום זורע בין משום חורש לוקה אלא דמ"מ למאי דדמי טפי מש"ה מתרינן בי' ע"כ. ולפ"ז יש מקום לומר דודאי דכ"ע מודים בין במנכש בין במשקה מים דאית ביה משום חורש ומשום זורע אלא דרבה קאמר דמנכש מסתבר טפי משום חורש ור"י קאמר דמשקה מים מסתבר טפי משום זורע עיין בתוספות ד"ה קמרפויי וכו' שנדחקו בזה. וא"כ יהי' פסק רבנו כפי המסתברא. אמנם יותר נראה דרבנו פסק לגמרי כר"י מכח מתני' דכלאים שדחוק אליבי' דרבה אמנם במנכש בעקרי אילנות משמעות מתני' ד"פ הבונה דאי' בי' משום חורש וכגון שמכוון ליפות הקרקע ודין המנכש בזרעים דאית בי' משום זורע סמך רבנו על מ"ש לקמן ה"ד כל זרע שקצירתו מצמחת וכו' וכ"ש המנכש בזרעי' והיינו נמי דין הזומר את האילן כדי שיצמח דלקמן ה"ב

ה"ב הזורע כ"ש חייב עיין במ"מ גם מריהטא דסוגיא הנ"ל דקאמר אביי לרבה לדידך קשיא וכו' אי ס"ד דזורע בעי שיעור לק"מ לרבה די"ל דאיירי במנכש כ"ש הילכך אינו חייב אלא משום חורש אלא ודאי דזורע בכ"ש. ודע דמריהטא דלישנא דרבנו משמע דלזומר בעינן שעורא ובזמירה כ"ש אין בה כדי לצמח וזהו מש"ר הזומר כדי שיצמח ר"ל כדי שיעור צמיחה (ונקט רבנו בשבת דבי"ט ע"י התראה חייב נמי משום חורש עיין בלח"מ): ומש"ר וכן השורה חטין וכו' עיין במ"מ וכ"מ ושם בגמרא זרק פשתן למים חייב מ"ט וכ"ת משום דמקדח (פרש"י דצומח וה"ל זריעה) א"ה חטין ושעורין נמי הנך אית להו רירי א"ה שלחין נמי התם קעביד לישה ע"כ. ולכאורה קשה ממ"נ דאי לפי המסקנא הדר בי' ממאי דס"ד ולית בי' משום זריעה היאך פסק רבנו כפי ההוה אמינא. ואי לפי המסקנא נמי סובר דמקדח ל"ל טעמא דלישה ואכתי קשה א"ה חיטין