מרכבת המשנה (חעלמא) - א סח

דאין היציאה מכשירתן שרי אם לא שנאמר דכל שהוציאן במזיד דחינהו בידים וקנסינן לי' אפילו חזרו בשוגג ולפ"ז ה"ק דאם היציאה והחזרה בשוגג יאכלו אבל בהזיד בחד מינייהו לא יאכלו. ומ"מ יותר מחוור כדרך הראשון דשוגג ומזיד אחזרה גרידא קאי שהוא הגורם האכילה: סליק פ"ו מה"ש פרק ז מה"ש

ה"א ואלו הן החרישה וכו' שינה רבנו במקצת מסדר המשנה הקדים חרישה לזריעה דבגמרא פריך מכדי מכריב כרבי ברישא והדר זרעי ליתני חורש ברישא ומשני תנא בא"י קאי דזרעי ברישא והדר כרבי ואח"כ השלים כל י"א מלאכות הפת כסדר המשנה ודרך העולם. ואח"כ התחיל י"ג מלאכות הבגדים מן גזיזה עד קריעה כסדר המשנה זולת שהקדים עשיית הנירין למיסך עיין לקמן פ"ט הי"ז דרבנו מפרש דהמיסך הוא הכנה והתחלה לאריגה לזה הסמיך רבנו מיסך לאריגה. ואח"כ הקדים בנין וסתירה שלא כסדר המשנה שהוא דומה למלאכת בגדים להרכיב ולהפריד וגם איירי דנקיט שלש זוגות של מלאכת קנין והעדר אורג ובוצע והקושר והמתיר ותופר וקורע ובכלהו בעינן מקלקל ע"מ לתקן כמ"ש התוספות בד"ה הקושר סמך להם בונה וסותר דבעינן נמי סותר ע"מ לבנות. משא"כ מכבה ומבעיר דלא בעינן מכבה ע"מ להבעיר לדעת רבנו דקיי"ל כר"י במשאצ"ל לזה לא תני להו רבנו בהדיא הנך זוגי. וכותב ומוחק משכחת לי' נמי מוחק ע"מ להגיה וגם אין כאן מקומו אלא לקמן במלאכת הכתיבה. וסמך להם רבנו מכה בפטיש דמישך שייך במלאכות הכלים והבנין אע"ג דשייך בכל המלאכות. אח"כ חזר רבנו לסדר המשנה וכתב תשעה מלאכות הכתיבה כסדר המשנה מן צידה עד שירטוט אלא דהשמיט מולח ועייל שרטוט כמ"ש ה"ה וכתב שרטוט באחרונה אע"ג דמקומה קודם מלאכת הכתיבה לפי שלא נזכרה במתני' בהדיא ועוד כדי להפסיק בין כותב ומוחק למכבה ומבעיר דלא בעינן מכבה ע"מ להבעיר כנ"ל ובחר רבנו בעיבוד שהיא מלאכה כוללת כל מיני עיבוד מליקה ועפיצה וקמיחה והשמיט מליחה שהיא פרטית ובגמרא אמר רבה בר רב הונא האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד. אח"כ כתב רבנו המבעיר והמכבה שבדין הוא להקדים מלאכת הקנין שהוא מבעיר דומיא דכל הנך זוגות הנ"ל וכבר הרגיש התי"ט בזה ונתן טעם לסדר המשנה שהקדימה כבוי מפני שהבערה ללאו יצאת לדעת ר' יוסי. ובס' לחם שמים כתב כדי להורות דבעינן מכבה ע"מ להבעיר כר"י וכיון דלא קיי"ל בתרתי כר"י הקדים רבנו המבעיר שהוא מלאכת קנין והשלים בהוצאה שהיא מלאכה גרועה ולהכי באה גם במשנתנו באחרונה

ה"ב כל אלו המלאכות וכו' עיין בכ"מ מה שהקשה בשם הרמ"ך ולק"מ דלהכי לא חשיב במתני' יותר מל"ט מלאכות שאם עשאן כולם בהעלם א' חייב ל"ט משא"כ זורע ונוטע ומבריך ומרכיב וזומר שאם עשאן בהעלם א' אינו חייב אלא א' והא דקאמרינן בגמרא היינו זורה היינו בורר היינו מרקד אביי ורבא דאמרי תרווייהו כל מלתא דהויא במשכן אע"ג דאיכא דדמי לה חשיב לה צריך לומר דמ"מ הם נפרדים קצת ואין פעולה זו דומה לזו ממש דמיון גמור אלא שהם מתדמים במדרגת אב לתולדה הילכך לולי שהי' במשכן אם עשאן בהעלם א' לא הי' חייב אלא א' והואיל שהי' במשכן חייבין על כל א' וא' משא"כ זורע ונוטע שהוא פעולה א' ממש באילן ובעשבים בין שהיו שניהם במשכן בין שהי' א' מהם במשכן מ"מ חשובים מלאכה א' ממש כמו זה כן זה ואני תמה על הרמ"ך שכ' נטיעה לא היתה במשכן שהרי היו נוטעים אילנות לצבעים ובירושלמי מה חרישה היתה במשכן שהיו חורשין ליטע סממנים וכן חופר הי' במשכן לחפור את הארץ להניח בה היסוד. אמנם ההבדל שבין מלאכה שהיא מעין אב ובין התולדה לענין ההתראה עיין בתוספות דף ע"ג ע"ב בד"ה משום זורע וכו' דודאי כן הוא שאם התרו בתולדה לא תגבן אע"פ שלא התרו משום האב דהוא מקרי בונה חייב מיהו מ"מ נ"מ כמו דרך משל השף לשון של מתכות דאם כוונתו להחליק הלשון חייב משום מכה בפטיש ואם כוונתו ליקח הנסורת חייב משום טוחן הילכך היכא שהוא הי' מתכוון ליקח הנסורת והתרו בו משום שף אין זה חשיב התראה די"ל שהוא יודע שאיננו צריך לצחצח הלשון וא"כ צריך להתרות בו שלא ישוף לצורך הנסורת משא"כ בהנך שהם מעין מלאכה אם התרו בו שלא יטע חייב משום נוטע אפילו אם אין כוונתו שיצמח הנטיעה אלא כדי שיתקשה הקרקע משרשי הנטיעה דמשאצ"ל חייב משא"כ בתולדה כל שאינו עושאה לצורך האב לא הוה תולדה כלל ואין עליה שום מלאכה והשף כדי ליקח הנסורת אינו חייב משום מכה בפטיש כלל וכה"ג הנוסר עצים להנו' מנסור' אינו חייב משום מחתך כלל והנוסר עצים כדי להחליקן חייב משום מחתך ואינו חייב משום טוחן כלל וזהו ענין גדול הערך אשר העליתי והא דלא קאמר בגמרא אליבא דר"א דנ"מ לענין זה משום דאפשר דר"א סבר משאצ"ל פטור וא"כ גם באב כה"ג פטור ועיין ריש מסכת בבא קמא

ה"ה המחתך את הירק עיין בכ"מ מה שהקשה בשם הרמ"ך ובתוספות דף קי"ד ע"ב בד"ה אלא לקניבת ירק תירצו זה ועיין במ"מ ריש ה' שביתת עשור. ומ"ש וכן הלוקח לשון של מתכות וכו' בירושלמי פ' כלל גדול ההן דשחק מלח חסף ופלפלין חייב משום טוחן ומדקאמר חסף ה"ה למתכת. ועיין פ' ך"ג ה"ז אסור לחוף כלי כסף בגרתקון ומפרש רבנו דמשום מכה בפטיש נגע בי' ומיהו בהכרח לא הוה פסיק רישא דאי ס"ד דודאי גריר א"כ הי' חייב אלא דסובר רבנו דלא הוה פ"ר אלא דמחזי כאלו מלבנן כדרך האומנים אע"פ שאין כוונתו ללבן הכלי אלא להדיח הלכלוך שעליה ואע"ג דבגמרא אוקמו במסקנא הך ברייתא