מרכבת המשנה (חעלמא) - א סז

אלא דכל שנעשה מלאכה במזיד אפילו ע"י עכו"ם ואותה מלאכה מכשירתו לאכילה אסור וכן משמע דהך ברייתא איירי בשבת מדנקיט לא יאכלו ולא נקיט הפסידו מקומן דבשבת לא שייך הפסידו מקומן וגם הברייתא ההיא מקומה בתוספתא דמסכת שבת כנ"ל ובי"ט פשיטא דמותר באכילה אפילו היכא דהפסידו מקומן כמו בפירות שבאו מחוץ לתחום. והא דפריך בעל הש"ס לר"פ היינו ממלתא דר"נ וראב"י דקאמרו בברייתא אחריתא לעולם הם אסורים עד שיחזרו למקומן שוגגין ובי"ט איירי ולענין הפסידו מקומן וטלטול א"נ דאסרו באכילה משום גזרה שמא יוציאנו חוץ למקומו (דהך גזרה לא שייכי בשבת אלא בי"ט) ולזה משני תנאי היא דתניא לענין שבת פירות שיצאו וכו' וע"כ חסורי מחסרא וכו' ומתיר ת"ק במזיד וחזרו למקומן ממש אפילו בשבת וכ"ש בי"ט דלא הפסידו מקומן. ולזה קדחה דלמא לעולם אימא לך דבמזיד בשבת אפילו במקומן ממש ד"ה אסור אלא דפליגי בשוגג שלא במקומן ומנא לך הא דבי"ט איכא למ"ד דבמזיד במקומן מותר. וקמסיק דמגופא דהך ברייתא דר"נ וראב"י מוכת דת"ק מתיר בי"ט במזיד במקומן. וס"ל לר"פ כת"ק דר"נ וראב"י בי"ט והך ברייתא דשבת מתוקמא לפי המסקנא דבמזיד במקומן ד"ה אסור ובשוגג שלא במקומן לת"ק נמי אסור ופסק רבנו בשבת כת"ק דר"נ ובי"ט כר"פ ותו לא מידי. ועיין בתוספות ד"ה לא הפסידו וכו' ולא דמי למבשל וכו' דהתם הוה איסורא דאורייתא. והקשה במג"א סי' ת"ה וצ"ע דהא המטביל ומעשר דאיסורי דרבנן נינהו וקנסינן בפ"ב דתרומות וצ"ל דוקא בדאית לי' פירי אחריני והכא מיירי בדלית לי' פירי אחריני ע"ש והגאון מ' דוד אב"ד דק"ק ברלין בפי' הירושלמי ר"פ מי שהוציאוהו השיג ועליו וכ' ותימה דא"כ תפשוט הא דבעי בפ"ב דביצה עבר ואפה מהו ת"ש המעשר בשבת וכו' וקדחה דאיכא לאוקים בדאית לי' פירי אחריני ולפ"ד המ"א דמהך דפירות שיצאו חוץ לתחום מוכח דהך דמעשר בדאית לי' פירי אחריני תפשוט בעיא דעבר ואפה דאסור בדאית ליה ושרי בדלית לי' ותירץ הגאון קושיית המג"א דלק"מ ממעשר שקודם שעשרן לא הי' ראוי לאכילה משא"כ בפירות שיצאו וחזרו שקודם יציאה היו מותרים לזה לא הקשו התוספות אלא ממבשל דחזי לכוס קודם בישול ע"כ. ויש לומר דנהי דאיכא לחלק בין פירות שיצאו וחזרו למעשר אכתי קשה קושיית המג"א ממטביל דע"כ איירי מכלים שנטמאו בטומאה מד"ס שאינה צריכה הע"ש מדקאמר בשוגג ישתמש בהן דהיינו לתרומה דאי בחולין אף במזיד ישתמש שאין טבילתן מכשירתן כנ"ל ומסתמא איירי מתני' אף בכלים שנטמאו בשבת והטבילן דה"ל ממש דומיא דפירות שיצאו וחזרו. ומה שהקשה הגאון הנ"ל על תירוץ המג"א דתפשוט בעיא דעבר ואפה דבדלית לי' מותר ניחא כפי סברתו דשאני פירות שיצאו וחזרו שקודם היציאה היו מותרים באכילה הילכך מותרים במזיד ולעולם דהמעשר אפילו בדלית לי' אסור ואכתי אימא דה"ה עבר ואפה אסור בדלית לי' פת אחר. והדר בעי למפשט ממטביל דמשמע אפילו נטמא בשבת כנ"ל ואפ"ה אסור במזיד כ"ש עבר ואפה. ודחה דלמא בדאית לי' אחריני משא"כ בעבר ואפה דלית לי' אחריני אע"ג דלא הי' חזי בתחלה מותר ובזה המלצתי בעד המג"א ונתקיימו דבריו דמהך דהמטביל מוכרח לאוקים הך דפירות שיצאו וחזרו בדלית לי' פירי אחריני ואכתי לא תפשוט דעבר ואפה מותר בדלית ליה דדלמא עבר ואפה דלא חזי בתחלה אפילו בדלית לי' אסור וזה ברור. ואולם לדרך רבנו לק"מ דלהכי בי"ט פירות שיצאו וחזרו מותרים באכילה דלא דמי למעשר ומטביל שנעשה בגופן מעשה מיהו בשבת דאיכא איסור המעביר דאורייתא חמיר ממעשר ומטביל דהתם אסור לאדם המעשר והמטביל גרידא והכא לא יאכלו לשום אדם. ומיהו קיל ממבשל דאסור אף בשוגג וגם במזיד אסור לו עולמית משום דבמבשל נעשה בגופן מעשה. והנה רבנו פסק לקמן פ"ו מהי"ט ה"י דעבר ואפה מותר כדין ספק מדבריהם וע"ש בלח"מ שהאריך ומה דס"ד דהלח"מ שם דהך דמעשר מוקים רבנו בדאית לי' פירי אחריני יאן זה מספיק דאכתי נפשטה הבעיא במקצת דעבר ואפה היכי דאית ליה פת אחר אסור וה"ל לרבנו לבאר זה. וגם מה דמסיק דמעשר מוקים רבנו בדאית לי' פירי אחריני אין זה מספיק לא שרי היכא דאפשר בשאלה ומעשר לא אסור היכי דא"ק בשאלה. ויותר נראה דרבנו מפרש איסורא דשבת שאני דהיינו שבות שבת והא דפסק רבנו דהמעשר בי"ט במזיד לא יאכל י"ל משום מוקצה והא דלא משני בעל הש"ס שאני מעשר משום מוקצה משום דלא ניחא לי' לאוקים סתמא דמעשרות כר"י הואיל דסתם לן תנא בשבת כר"ש כדאיתא בריש ביצה. ועיין בתוספות כירה דמ"ג ע"א ד"ה טבל מוכן וכו' שהקשו אמאי המעשר בשוגג יאכל דהא אתקצו בה"ש ועיין בט"ז א"ח ס"ס תקי"ח וצריך לומר דבאיסור דרבנן כל שנעשה בשוגג לא הוה מוקצה ומיהו במזיד אפילו בי"ט דקיל אוקמוהו חז"ל אדינא דלהוי מוקצה כבראשונה. א"נ י"ל דהא דקאמר איסורא דשבת שאני ר"ל איסור שהוא גם בשבת אז השבות חמיר משא"כ שבות דעבר ואפה דלא שייך כלל בשבת רק בי"ט. ודע דבירושלמי ר"פ מי שהוציאוהו גרסינן לא אמר אלא החזירוהו הא אם חזר הוא אסור א"ר אחא דר' נחמיה היא דתני פירות שיצאו לר"ה וחזרו שוגג יאכלו מזיד לא יאכלו ר"נ אמר בין שוגג בין מזיד לא יאכלו עד שיחזרו למקומן שוגג ע"כ. ונראה לפרש בלי שום הגה"ה דה"ק לא אמר וכו' ר"ל דמוקים מתני' דוקא ביצא שלא לדעת וחזר שלא לדעת ואתיי' מתני' כר"נ דמפרש דת"ק ס"ל דהיכא שיצאו בשוגג יאכלו אפילו חזרו במזיד ופליג ר"נ דבעינן שאף החזרה תהיה בשוגג ולית לי' להירושלמי סברא דר"פ דפירות אנוסין הן כיוון דמכוון להו אדם המוציאן. ועל דרך זה היה אפשר להעמיס בסוגיין ולהמשיך פשט הגמרא מאי במקומן אילימא במזיד ולקולא דת"ק בעי יציאה וחזרה בשוגג ור"נ מקיל אפילו חזרו במזיד והקתני וכו' אלא חסורי מחסרא ול"ג וחזרו ות"ק ס"ל דבשעת יציאתן בשוגג יאכלו וכשחזרו למקומן אפילו במזיד יאכלו ור"נ בעי חזרה בשוגג. אמנם דברי רבנו מתפרשים דאפילו הזיד בחזרה גרידא ושגג ביציאה אסורים באכילה דודאי עיקר איסור אכילה נמשך מכת החזרה שמכשירתן לאכילה כנ"ל ואפשר נמי דכל שהוא שוגג בחזרה אפילו הזיד ביציאה כיון