מרכבת המשנה (חעלמא) - א סו

ושלא במקומן שבדברי ר' נחמיה דלא כפרש"י דהיינו חזרו ולא חזרו דלהכי מחק רש"י מברייתא תיבת וחזרו ורבנו גריס לה. וה"פ חסורי מחסרא והכא קתני פירות שיצאו חוץ לתחום העיר וחזרו לתוך תחום העיר בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו בד"א שלא במקומן פירוש שהפירות קנו שביתה דרך משל אלף אמה ממזרח העיר ויצאו חוץ לתחום במערב העיר ואח"כ חזרו לתוך תחום העיר ועדיין הם רחוקים יותר מאלף אמה למערב העיר שהרי הם חוץ לאלפים אמה ממקום שביתתן וזה מקרי שלא במקומן ובודאי הנך פירות הפסידו מקומן אלא דמ"מ מותרים באכילה בתוך ד"א שלהן בשוגג ובמזיד אסורים דהחמירו במזיד משום קנסא או משום שמא יוציאנו חוץ לד"א ובשוגג לא קנסו ולא גזרו. אבל במקומן כגון שהפירות הוחזרו לתוך העיר או שקנו שביתה בעיר דלא הפסידו מקומן וכדר"פ אפילו במזיד יאכלו דה"ל כאלו לא יצאו. ור' נחמיה פליג ואסר במזיד במקומן דלית לי' דר"פ ואף בשוגג שלא במקומן גזרה שמא יוציאנו חוץ לד"א. ואל יהא הפירוש הזה קל בעיניך כי מצאתי און לי בתוספתא פ' בתרא דשבת דאיתא להך ברייתא וה"ג התם פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו. ר' נחמיה אומר חזרו למקומן יאכלו למקום אחר לא יאכלו החזירן חש"ו בין למקומן בין למקום אחר לא יאכלו ע"כ מבואר דלא כפרש"י וזה נפלא. ובהכי מתפרשת כלה סוגיין דשקיל וטרי מאי במקומן אילימא במקומן במזיד ופליג ר"נ לקולא דת"ק אוסר אף במקומן במזיד ודחה הא קתני בהדיא וכו' א"ו חסורי מחסרא וכו' ודחה דלמא דכ"ע לית להו דר"פ ובמזיד במקומן אסור אלא דפליגי בשוגג שלא במקומן גרידא ומסיק דע"כ בתרתי פליגי. וגם הראב"ד גריס וחזרו ומפרש כפירושן אלא דהשיג דה"ל לרבנו למפסק כת"ק דר"פ דוקא בשלא חזרו למקומן אבל חזרו למקומן אפילו במזיד יאכלו. ולדעת רבנו י"ל דסמך על מ"ש בהי"ט דפירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן דשינה בלשונו הצח מלשון ר"פ דנקיט פירות שיצאו חוץ לתחום להורות שהיה החזרה במקומן הילכך שרי במזיד משא"כ הכא פירושו דחזרו לתוך התחום ולא חזרו למקומן. א"נ דרבנו פסק כראב"י דלעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין והטעם משום דאע"ג דפירות אנוסין הן הואיל דעביד איסורא קנסינן ואסורים באכילה וממילא ה"ל מוקצה והפסידו מקומן ולכן לא פסק מלתא דר"פ בהי"ט בפירות שיצאו חוץ לתחום אלא פסק שם דין אחר דפירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו ולא יצאו מעולם חוץ לתחום העיר כגון ד"מ פירות שקנו שביתה אלף אמה ממזרת העיר ויצאו אלף ת"ק אמה למערב העיר ואח"כ חזרו לא הפסידו את מקומן דהא האיסור שנעשה בהן אינו מכשירן לאכילה דהא תמיד היו בתוך תחום העיר וראויי' לאכילה ומותרים אפילו בשעת יציאתן אלא שבשעת יציאתן הפסידו מקומן אע"פ שמותרים באכילה בתוך ד"א שלהן ולאחר שחזרו לא הפסידו מקומן וא"כ פסק רבנו כר"פ בהך סברא דאנוסין נינהו היכא שלא יצאו חוץ לתחום העיר דאז אין החזרה מכשירתן לאכילה (כפי סברתנו הנ"ל בענין פירות שיצאו לר"ה) אבל פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו נהי דאנוסין נינהו חזרתן מכשירתן לאכילה ואסורים וממילא ה"ל מוקצה והפסידו את מקומן. ולפ"ז הא דמסיק בגמרא תנאי היא לאו למימרא דר"פ ס"ל כת"ק דודאי אף אליבא דראב"י משכחת לי' מלתא דר"פ אלא דהא דנקיט ר"פ בלישני' חוץ לתחום הוא דלא אתיי' כראב"י. ולהכי שפיר פסק רבנו כראב"י, וניחא נמי קושיי' הלח"מ מה שלא הזכיר רבנו בהי"ט כלל דין אכילה דפשיטא דשרי התם דחזרתן אין מכשירתן. ועיין במגדל עז ועם היות שדבריו מגומגמין את הטוב נקבל מה שמפרש במקומן ושלא במקומן שבדברי ר"נ דהיינו לקדמותן ממש שגם זה מסכים ונוח בגי' התוספתא הנזכר. ויש לפרש הטעם דבאדם דנייד כיון שחזר לתוך התחום ה"ל כאלו חזר למקום שביתתו ממש משא"כ פירות דלא ניידי כל שלא חזרו למקום שביתתן ממש אע"ג שחזרו לתוך תחום שביתתן מקרי שלא במקומן (ואלו הוציאו הבעלים את פירותיהם חוץ לתחום וחזרו במזיד כיון דהבעלים הפסידו את מקומן אף אם חזרו הפירות למקום שביתת הבעלים אפשר דלא מהני עד שיחזרו למקום שביתתן ר"ל היכא שהי' מקום שביתתן אלף אמה ממקום שביתת הבעלים אלא דאפ"ה נגררו אחר הבעלים דהבהמה והכלים כרגלי הבעלים) ולפי דרך זה נמי יש לפרש סוגיין דת"ק ס"ל דבמזיד לא יאכלו כשלא חזרו חוץ למקומן ממש אבל בחזרו למקום שביתתן ממש אפילו במזיד יאכלו ור"נ פליג ומתפרשא כלה סוגיין כנ"ל ורבנו פסק כת"ק ואיירי בחזרו לתוך התחום ולא חזרו למקומן ממש ומשיג עליו הראב"ד דה"ל לבאר דבחזרו למקומן ממש אף במזיד שרי ורבנו סמך על מ"ש בהי"ט דלהכי שונה וכתב שם פירות שיצאו חוץ למקומן וחזרו דמשמע דחזרו למקומן. א"נ דודאי הוקשה לרבנו קושיי' התוספות בד"ה במזיד וכו' וסובר רבנו דהא דקיי"ל הבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר היי בי"ט דליכא אלא איסור תחומין וע"ש בביצה בפרש"י) ואע"ג דהני פירות היו חוץ לתתום והבאתן מכשירתן לאכילה מ"מ שרי דתחומין קילי ולא חשיב נמי מוקצה דומיא דאין שוחטין את המדבריות דבסוף ביצה (עיין במג"א ס"ס תקט"ו) דלא אסח דעתי' מיני' בה"ש כיון דבאמת נכרי שהביא מחוץ לתחום בשביל נכרי שרי לישראל דלא החמירו באיסור תחומין למגזר על פירות שהובאו בשביל עכו"ם גזרה שמא יבא **(יביא.)** בשביל ישראל דהיא גופא ה"ל שבות דשבות. משא"כ בשבת דאיכא איסור מעביר ד"א בר"ה דאורייתא ולשיטת רבנו דמדבר הוה ר"ה בזמן הזה) הילכך היכא דהביא נכרי פירות מחוץ לתחום אסורים לישראל משום גזרה שמא יביא בשביל ישראל (ודוקא מחוץ לתחום דהבאתן מכשירתן משא"כ עכו"ם שהביאן מר"ה כנ"ל) וה"ל נמי מוקצה בשבת דאסח דעתי' מינייהו בה"ש דומי' דפירות מחוברים בי"ט דאסור אף בנתלשו בשביל עכו"ם גזרה שמא יתלוש עבור מכירו ישראל הואיל דה"ל אמירה לעכו"ם שבות במלאכה דאורייתא והילכך פירות שיצאו וחזרו בשבת אפילו ע"י עכו"ם אסורים ולאו משום מוקצה דאפשר דכה"ג הוה מוקצה לחצי שבת