מרכבת המשנה (חעלמא) - א סד

רבנו דס"ל יש ר"ה בזמן הזה ופשטות לשון ר"פ משמע כדרך הר"י דדוקא במחובר בעינן בכדי שיעשו וספקו אסור משא"כ ספק תחומין מותר וגם בודאי לא בעינן בכדי שיעשו. וגם מפשטות לשון ר"פ משמע דאף לישראל אחר אסור בכדי שיעשו מדלא ביאר החילוק גבי דבר שיש במינו במחובר על דרך שביאר בתחומין דהבא בשביל ישראל זה וכו' וגם לשון אסורי' בכדי שיעשו דקאי על הפירות משמע לכל אדם מדלא קאמר אסור בכדי שיעשו ועיין לעיל ה"ה והדברים ברורים בכוונת רבנו ובזה נסתלקה תלונת הרמ"ך

ה"ח ישראל וכו' עיין במ"מ שנסתפק במקום מוצא הדין ולדעתי פשוט דיצא לרבנו מסוגיא דפ' כירה דל"ח מאי ולא שנא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו מבשל הוא דקעביד מעשה וכו' אבל האי דלא קעביד מעשה אפילו במזיד נמי יאכל רנב"י אמר לאיסורא וכו' ואע"ג דהמסקנא כר"נ מיהו מודה ר"נ דאפי' במזיד אינו אסור עולמות **(עולמית.)** הואיל דלא קעביד מעשה דודאי לא פליג אברייתא דעססיות ותורמסין וכמ"ש התו' שם ע"ש ה"נ בנדון דידן דטעם איסור אמירה לנכרי כמשר"ל ה"א כדי שלא תהא שבת קלה בעיניהם בודאי לא חמיר ממשהה קדרה ע"ג כירה דאסור משום שמא יחתה ואפ"ה במזיד מותר בכדי שיעשו הואיל דלא קעביד מעשה ודי בגדר זה שממילא לא יאמר לעכו"ם לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום וכמ"ש כאן רבנו. ועיין לעיל ה"א דאע"פ שאינו צריך אלא למ"ש אסור וזה נלמד מדקאסרינן בכדי שיעשה משום הערמה אלמא דאסור לומר לעכו"ם שיעשה בשבת מלאכה לצורך מ"ש ועמ"ש פ"א מהי"ט הכ"ד

ה"ט והוא שיהי' שם מקצת חולי וכו' עיין במ"מ בשם השגות ואין ביניהם מחלוקת לדינא דכוונת הראב"ד מקצת חולי ממש וכוונת רבנו במיחוש בעלמא. מ"נ אפילו במקצת קולי ממש אלא במידי דשייך בי' שחיקת סמנים וכבר בארתי כל החילוקי דינים לעיל פ"ב ע"ש ודיני שבות דשבות דומים לדיני שבות בה"ש לקמן פ"ד ה"י ולדיני עירובין דלקמן פ"ו מה' עירובין ה"ו

הי"ב וכן השוכר וכו' גרסינן במסכת מועד קטן די"ב רב חמא שרי להו לאבונגרי דבי ריש גלותא למעביד להו עבידתא בחה"מ אמר כיון דאגר לא קשקלו שרשויי הוא דקמשרשי לי' ולית לן בה. ופי' הר"ן דהנהו אבונגרי היו נכרים עבדי דריש גלותא שכיר שנה הילכך שרי להו ר' חמא לעשות מלאכה בח"ה דכיון שאינם מקבלים שכר בשביל מלאכה אלא שמחזיקים טובה ומוצאים חן בעיני ריש גלותא לית לן בה. וסובר רבנו דלאו דוקא בח"ה אלא דה"ה בשבת וי"ט שרי שרשויי. והראב"ד בהשגות ס"ל דלא קשרי אלא בחה"מ אבל בשבת אפילו שרשויי אסור ולא הותר אלא קבלנות דליכא אשתרושי כלל. תו גרסינן התם ת"ר אין מדיירין לא בשבתות ולא בי"ט ולא בחה"מ ואם באו מאליהן מותר ואין מסייעין אותן ואין מוסרין להם שומר לנער את צאנם הי' שכיר חדש שכיר שבת שכיר שנה מסייעין אותו ומוסרין להם שומר לנער את צאנם רבי אומר בשבת בטובה בי"ט במזונות בחה"מ בשכר אר"י הלכתא כרבי ע"כ והברייתא הזאת מסייע לרבנו דקיי"ל כרבי דבשבת בטובה ובודאי אין לדמות דיור השדה לקבלנות דכל מה שמדייר טפי מעלי לי' ומשתרשא לי' ולדעת הראב"ד צריך לחלק דשאני דיור דלא חשיב מלאכה עיין באשר"י מ' מ"ק ובב"י פי' מפי' שונים. ועיין במיי' פ"ח מהי"ט הי"א ובמ"מ שם תמה על רבנו למה השמיט דין בשבת בטובה בי"ט במזונות ונ"ל דרבנו מפרש דאסרו לסייע אותם דלאו שכיר שנה דמחזי כאלו הישראל מצווהו היום והיינו מש"ר כאן והעכו"ם עושה לעצמו ואם הי' שכיר שנה והתנה עמו שיתן לו שומר מותר לשכור לו שומר בק"ה ובשבת וי"ט בודאי אסור לשכור פועלים כמבואר בפכ"ד אלא שאם כבר שכר מע"ש ומעי"ט פועל שכיר שנה מותר למסרו בשבת וי"ט לשמור ובי"ט מותר ליתן להפועל מזונות שיוציא לשדה משא"כ בשבת דיש איסור הוצאה והכנסה אסור ליתן מזונות לנכרי שיוציאנו לר"ה כמבואר לקמן הכ"א במגיד משנה וכיון שהזכיר רבנו פה דין שכיר שנה דשרי אין צורך להזכיר דין בשבת בטובה ובי"ט במזונות שכל זה מבואר

הי"ז המשתתף וכו' עיין במ"מ ובלח"מ ולענ"ד נראה פשוט בלשון רבנו דאיננו מפרש כפרש"י לשון ואם באו לחשבון אלא דאהתנו מתחלה קאי וה"ק דאם התנו מתחלה שיטול הנכרי שכר שבת בין מעט ובין הרבה והישראל יטול שכר א' בשבת בין מעט בין הרבה דנכרי בדידי' קטרח שרי משא"כ אם באו לחשבון שמחשב כמה עולה שכר שבת וכמה עולה שכר א' בשבת והמותר מחלקין ביניהם אסור דנמצא נכרי קטרח בשביל ישראל וזהו שמדקדק רבנו לכתוב אם מעט אם הרבה לאפוקי באו לחשבון אפילו אם התנו שיבאו בחשבון. ואח"כ בעי סתמא מאי היכא דלא התנו בתחלה אלא שאח"כ רוצה הישראל ליתן לנכרי שכר שבת בין מעט בין הרבה והוא יטול שכר יום אחר כנגדו בין מעט בין הרבה ומספקא לי' אי דיוקא דמציעתא דוקא אם התנו אבל כל שלא התנו אפילו לא באו לחשבון אסור ורישא אפילו בשלא באו לחשבון או דלמא דיוקא דסיפא דוקא אם באו לחשבון אבל כל שלא באו לחשבון אפילו לא התנו שרי ורישא כשבאו לחשבון א"נ שאינו ידוע שכר שבת בפ"ע דמן הסתם ה"ל שכר שבת חלק שביעית וה"ל כבאו לחשבון והא דנקיט אם התנו מתחלה רבותא קמ"ל דאפילו התנו מתחלה אסור אם באו לחשבון אלא דאם התנו מתחלה אפילו אם אח"כ אין שכר שבת ידוע שרי לחלוק בשוה ועיין בהגהות מיי' הי"ח ועיין בתוספות

הי"ט ולא ימשכננו בש"ס שלנו ל"ג לה בברייתא אלא דבהלכות הרי"ף גריס לה ועיין בפי' המשנה לרבנו פ"ק דשבת דמנה תלת זימני ח"י דבר ע"ש ובאותן שנחלקו חשיב י"ג דמתני' וה' דברייתא שאלה ומכירה הלואה מתנה אגרות ואי ס"ד דגריס משכון פש להו ח"י דבר. מיהו נראה דיש שם ט"ס דאחר שמנה בתוך הנך י"ג דמתני' אין מוכרין לנכרי היאך הדר מנה לא ימכור דברייתא אלא אפיק