מרכבת המשנה (חעלמא) - א סג

ה"ד נר הדלוק במסבה עיין במ"מ ומה שהעמיס הלח"מ בכוונתו דהברייתא לצדדין קתני אם רוב ישראל אסור אפילו בידוע שהדליק הנכרי לצורך עצמו ומחצה על מחצה אסור באינו ידוע וכה"ג מתני' דמרחץ דמסיים בה במ' מכשירין מע"מ אסור וימתין בכדי שיחמו נמי לצדדין קתני לא נהירא אלא דודאי מתני' דמרחץ וברייתא דנר איירי באינו ידוע ולהכי לא רמי הש"ס מתני' דידן אמתני' דמכשירין וברייתא דנר דס"ד דמתני' איירי בידוע אך לבתר אקומתא דאביי ורבא מדלא תירצו דמתני' בידוע אלמא דמפרשי' בבא דכבש באינו ידוע שעושה הנכרי בשביל עצמו בלבד שפיר מותיב ממתני' דמרחץ. וברייתא דנר. ומשני התם אדעתי' דרובא קעביד וה"ל כידוע שנעשה בשביל ישראל משא"כ בסתם שרי בנר וכבש לרבא ולאביי שלא בפניו. ומסופק ה"ה אם בידוע נמי אסור ברוב ישראל מדלא אוקמו אביי ורבא מתניתין בידוע בכבש. או דלמא דבידוע לעולם שרי אלא דדחיקא להו לאמוראי לפרש משנתנו בידוע. ומעובדא דשמואל נמי ליכא למפשט די"ל דרוב ישראל היו ואפ"ה קשרי שמואל אחר שנתוודע לו שהדליק לצרכו וגם י"ל דמיעוט ישראל הוה אלא שהנכרי היה מכירו וחייש שמא הדליק אף בשבילו דרבא נמי לא שרי נר לא' נר למאה אלא בידוע ולזה הניח המ"מ בצ"ע דין זה ועיין בתוספות דקנ"א ד"ה דייקא מתני' דיש לפשוט משם אי ספקא אסור או שרי לפי הגירסאות דלקמן ה"ה ע"ש

ה"ה מת שעשו לו וכו' עיין במ"מ וגם הרז"ה מפרש הך פיסקא אסיפא ודלא כפרש"י ארישא ומש"ר והוא שימתין בכדי שיעשו כן משמע נמי ממתני' דמרחץ דמסיים בה ר"י אם יש בה רשות רוחץ בה מיד דתולין שמשום הרשות חיממו משמע דבידוע שחיממו בשביל ישראל זה צריך להמתין ישראל אחר בכדי שיחמו. ועיין בכ"מ ביאור השגת הראב"ד ולא מכרעא דחיישינן להערמה שיאמר לנכרי בשביל ישראל זה ודעתו בשביל ישראל אחר וימצא הדבר מוכן מיד ועיין עוד לקמן ה"ו

ה"ו עכו"ם שהביא חלילין וכו' לשון הרי"ף מאי ממקום קרוב רב אמר ממקום קרוב ממש ושמואל אמר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו כלומר אע"ג דחזינן להו דעיילי בצפרא לא אמרינן אי לאו דעיילי מאתר קריבא לא הוו עיילי בצפרא אלא אמרינן הנהו מאתרא רחיקא והאי דאתו בצפרא בליליא הוה אזלו עד דמטו לחומה וביתו התם וקעיילו השתא ומאי אא"כ באו ממקום קרוב ה"ק לא יספוד בהן ישראל אלא ימתין כדי שיבא ממקום קרוב ע"ש בס' המאור ובמלחמות ובר"ן. ואחריו נמשך ה"ה לפרש דברי רבנו. וז"ל רבנו בפי' המשנה ואמרם ממקום קרוב מתוך המדינה אבל אם לא היו עמו במדינה אסור לעשות אבל בהן גזרה שמא מחוץ לחומה באו שהוא ר"ה וכו' וכל מה שהתירו ממה שעשו הנכרים בשבת אינו מותר אלא עד שימתין למ"ש בכדי שיעשו וכן אלו החלילין אע"פ שראינום שבאו מן המדינה ע"כ. ומבואר המשך הסוגיא לדרך רבנו דקס"ד דהש"ס דה"ק עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן במ"ש לאלתר בלי המתנה בכדי שיעשו אא"כ ידוע שבאו ממקום קרוב ולזה הוקשה לו מאי ממקום קרוב דהא אכתי צריך להמתין בכדי שיובאו ממקום קרוב דהרי הביאם באיסור דרך ר"ה וכמו שהקשו התוספות בד"ה אא"כ וכו' ולזה מפרש רב ממקום קרוב ממש פי' מתוך העיר שלא הובאו באיסור כלל. ושמואל פליג וס"ל דאפילו ראינו שהביא מתוך העיר חיישינן שמא הביאם מחוץ לעיר וממקום רחוק וחוץ לחומה לנו ובבקר עיילינהו הילכך לעולם אפילו הביאו מתוך העיר צריך להמתין בכדי שיעשו דהיינו בכדי שיוכל להשיג חלילין אחרים מהמקום היותר קרוב לעיר שיש בו חלילין דכשהוא ממתין כ"כ במ"ש בכדי שהיה יכול להביא חלילין אחרים שוב לא נהנה ממלאכת הנכרי מה שהביא לו חלילין הללו ממקום רחוק בשבת וא"כ ה"ק מתני' נכרי שהביא חלילין בשבת אפילו מצד החומה ר"ל מתוך העיר לא יספוד בהן במ"ש גזרה שמא הביאם ממקום רחוק עד שימתין במ"ש בכדי שיבאו חלילין אחרים ממקום קרוב דאז שוב לא נהנה ממלאכת שבת. וסובר רבנו דהא דסגי בכדי שיבאו ממקום קרוב דוקא בספק אם באו ממקום רחוק אבל אם ודאי באו ממקום רחוק אסור לספוד בהן עד בכדי שיבואו ממקומן. ומסיק בגמרא תניא כוותי' דשמואל דת"ק דר"י לא תולה לקולא ברשות ה"נ אפילו באו מתוך העיר חיישינן שמא חוץ לחומה לנו ועל דרך זה יש לפרש דברי הרי"ף ופי' הלח"מ דחוק. ועיין בכ"מ ובהגהות מיי' אמנם נראה פשוט בכוונת רבנו דלא איירי כלל מאיסור תחומין דרבנן אלא מחמת איסור הוצאה והכנסה דאורייתא ועיין פ"ב מהי"ט ה"י דכ' שם הלח"מ דדעת רבנו דמשום איסור תחומין לא בעינן בכדי שיעשו ומן התימה עליו ששכח כאן מ"ש שם. וגדולה מזו נראה דבי"ט שרי לאמר לנכרי להביאן מחוץ לתחום דה"ל שבות דשבות במקום מצוה ובשבת דאיכא איסור מעביר בר"ה הוא דבעינן בכדי שיעשו. ואני תמה על היש מקילין שהביא המ"מ דחששו לאיסור תחומין ולא חששו לאיסור מעביר ואפילו לדעת הסוברים דאין ר"ה בזמן הזה מ"מ לא גרע איסור מעביר בכרמלית מאיסור תחומין דודאי נהי אם יהיבנא לדברי התוס' בד"ה אא"כ וכו' דהוצאה מר"ה לרה"י לא חשיב כ"כ אבל המעביר ומטלטל כמה וכמה אמות בר"ה בודאי חשיב טובא. ומבואר דאע"ג דאסור לומר לעכו"ם להביא חלילין דאיכא איסור מעביר מ"מ י"ל דשרי לשלוח שליח אחר הקרובים דליכא רק איסור תחומין וה"ל שבות דשבות במקום מצוה ודלא כהגהות מיי' בשם מהר"מ ז"ל ועיין במ"מ פ"ב מהי"ט ה"י ודבר שאין במינו במחובר וכו' וכן דעת רבנו פ"ו מה"ש בדין החלילין ע"ש וכל זה אינו דודאי לענין תחומין תולין במקום קרוב לקולא ואין חוששין שמא באו מחוץ לתחום וכן משמעות לשון רבנו שם ואם הביאו מחוץ לתחום אסור דמשמע דוקא בודאי אבל ספק תחומין מותר ולא דמי לחלילין דה"ל ספק מעביר ועיין בתוספות ביצה דכ"ד בד"ה ולערב וכו' ור"י פירש שאין במינו במחובר וכו' וקשה לר"י וכו' ולפמ"ש שיטת הר"י כי הא דאמרן ואין מקום לקושיית התוספות אלא להסוברים דאין ר"ה בזמן הזה משא"כ לשיטת