מרכבת המשנה (חעלמא) - א סב

ד"ה ואם וכו' דיש שם חסרון הניכר יומי דתלת שני וכוונתם דהוקשה להו דהא בהכרח מעברין החדש בכל תלת שני לאחרים לצורך וכה"ג הוקשה להו בסוגיין ד"ה אלא. והאמת יורה דרכו דלאחרים דוחין משום אד"ו ובזה מתורץ נמי תמיהת התוספות במסכת סנהדרין די"ג ד"ה ולעברי' לאדר ע"ש ויש בידי ראיי' חזקה כראי מוצק דלאחרים דוחין משום אד"ו שהרי במחזור קטן יש רל"ה חדשים וכשתחשוב רל"ה פעמים כ"ט י"ב תשצ"ג יעלה ו' אלפים תתקל"ט ימים י"ו שעות תקצ"ה חלקים וכשתחלוק אלו הימים לרל"ה חדשים יעלה בידך קכ"ד חדשים מלאים וקי"א חסרים. ובמחזור השני שנתאסף מן הי"ו שעות יום שלם אין לך יותר מק"י חסרים ובהכרח אין לך שנה שיהי' בה יותר מששה חדשים חסרים דהא ששה פעמים י"ט עולה קי"ד ואין לך יותר מקי"א או ק"י וא"כ האיך כיילו אחרים דבשנה מעוברת יש בין ר"ה לר"ה חמשה דא"כ יהי' בשנה מעוברת ז' חסרים והרי לפמ"ש אין לך שנה שיהי' בה ז' חסרים ואדרבה יש עוד ג' או ד' שנים שאין בהם רק חמשה חסרים. וצריך לומר דעושין שנים פשוטים ששה או שבעה מה' חסרים ולזה צריך לעשות במעוברת ז' חסרים וקשה הפוכי מטרתא למה לי כיון דאחרים עושין כסדרן כל חדש בזמנו למה להו לעשות בשנה אחת יותר מששה חסרים א"ו הוא הדבר אשר דברתי דכמה וכמה צריכי' למלאות ולעשות שבעה מלאים בשנים פשוטות משום אד"ו ולכן עושין ז' חסרים במעוברת והיינו דכיילי דברוב שנים אין בין (ובספרי קהלת שלמה הארכתי) המורם מזה דמתני' דפ' החליל אתיין לאחרים אבל רבנו פסק כרבנן דאין דוחין משום אד"ו ומצוה לקדש על פי הראייה. ומש"ר י"ט שחל בע"ש תוקעין ולא מבדילין וכו' בגמרא ספ"ק דחולין היכי תוקע ופרש"י דודאי יש לשנות תקיעות של י"ט שחל בע"ש משארי ע"ש הואיל ויש ג"כ קדושה ביום היוצא ואפלגו אמוראי חד אמר תוקע ומריע בסופו וחד אמר תוקע ומריע בנשימה אחת ויש לתמוה על רבנו שהשמיט לגמרי דין שינוי זה לכן נ"ל דדחיקא לרבנו לפרש קושיי' היכי תוקע כפרש"י דמאי פסקא דצריך לשנות והכי הל"ל איתמר י"ט שחל בע"ש ח"א וכו' אלא דרבנו מפרש דהנך ג' תקיעות להבדיל בין חול לקדש תוקעין כמו בכל ע"ש אלא דאהנך ג' תקיעות להבטיל ממלאכה דבשארי ע"ש היו תוקעין אותם מפוזרים תקיעה ראשונה בשעת מנחה להבטיל מלאכה שבשדות ותקיעה שניי') לבטל חניות ותריסין ובי"ט שחל בע"ש אין צורך להנך ב' תקיעות זולת לתקיעה שלישית דהטמנת חמין והדלקת נר והיינו דמספקא ליה אי אין תוקעין רק תקיעה ג' או דמ"מ תוקעין תר"ת כמו בכל ע"ש. (דכאן נחית רבנו לבאר הנך דלהבטיל והנך דלהבדיל מקומן בה' כלי המקדש). והנהו אמוראי תרווייהו ס"ל דתוקעין תר"ת אלא דחד אמר דתוקעין תקיעה אחת כלולה מתר"ת וחד אמר דתוקעין ג' תר"ת ממש אלא שהם בנשימה א' ר"ל תכופות זו לזו דלא כמו בשארי ע"ש דתוקעין מפוזרין ועיין בתוספות סוכה דנ"ד ד"ה מהו דתימא וכו' ולזה מותיב מברייתא דמשמע דאין מריעין כלל וקס"ד דתוקעין רק תקיעה גרידא ומתרץ לה כל חד לטעמי'. ופסק רבנו כרב אסי דתוקע ומריע בנשימה א' הואיל דהתקין רב אסי בהוצל כי שמעתתי' ומעשה רב הילכך אין התקיעות של י"ט שחל בע"ש משונות משארי ע"ש אלא דבשארי ע"ש היו מפוזרות ובי"ט היו תכופות וזה דבר פשוט דאין צורך לבדרינהו בי"ט ופסיקא לי' להבעיין אלא דבעי אי תוקע תר"ת ולא הוצרך רבנו לבארו:

סליק פ"ה מה"ש פרק ו מה"ש

ה"א ואע"פ שאינו צריך וכו' אלא לאחר שבת עמש"ל ה"ח. ונקיט רבנו בשבת וה"ה לי"ט כמ"ש התוספות בבא מציעא ד"צ ד"ה אבל אלא אתי לאפוקי ע"ש. ועיין מ"ש פך"א מהי"ט הך"ד

ה"ב עכו"ם שעשה וכו' עיין במ"מ ולקמן ה"ה ופשטא דמלתא דמרחץ הנזכר במסכת שבת דקכ"ב דברוב ישראל אפילו בא אורח במ"ש צריך להמתין בכדי שיעשו עמש"ל ה"ו. ועיין בכ"מ בשם הרמ"ך ובתוספות דקכ"ב ד"ה ואם. ומש"ר ואם בשביל עצמו בלבד משמע דאם עשה בשביל עצמו ובשביל ישראל אסור ובגמרא וצריכא דאי אשמועינן נר משום דנר לא' נר למאה אבל מים נגזור דלמא אתי לאפושי בשביל ישראל וכ' רבנו בפי' המשנה וז"ל ואלו השמיענו מים היינו אומרים וכו' אבל נר אפילו הדליק בשביל ישראל ובשבילו מותר ע"כ הרי דלא שרי אלא בשביל עצמו בלבד וכן מפורש בירושלמי

ה"ג לוקט עשבים וכו' עיין במ"מ ואין דבריו מוכרחים דיש מקום לומר דאף אביי לא התיר במכירו שלא בפניו אלא בנר וכבש ותרתי בעי דודאי אביי ס"ל הך סברא דנר לא' נר למאה מכח הצריכותא וכמ"ש התוס' בד"ה אמר אביי וכו' אבל במילוי מים וליקוט עשבים מודה אביי דחיישינן להוספה אפילו שלא בפניו היכי דאסיק אדעתי' דישראל צריך לאותו דבר ועיין בכ"מ ולח"מ. ולזה לא השמיט רבנו דין כבש לאשמועינן דאפילו בפניו ומכירו אם בשביל עצמו שרי משא"כ בנר דכל המדליק על דעת הרוב מדליק והא דקאמר בגמרא וכבש ל"ל משום מעשה דרשב"ג וזקנים אזדא אליבא דאביי דס"ל מעשה דכבש שלא בפניו הוה דבל"ז הך צריכותא לא אזדא אליבא דרבא דלרבא איצטריך נר ומים דנר אפילו במכירו ומים דוקא באינו מכירו. ועיין ברש"י דמפרש מרחץ הוה לי' חימום לא' חימום למאה וקשיא בין לאביי בין לרבא והיינו במרחץ של זיעה. ולא קמפרש במרחץ של מים חמין דה"ל דבר שדרכו להוסיף דלא תקשה לרבא אלא לאביי משום דלפמ"ש דלא קשרי אביי שלא בפניו אלא בנר וכבש אי ס"ד במרחץ של מים אף לאביי ניחא ואפשר דמחלק רש"י בין מילוי מים לחימום מים דאפילו מרחץ מים מחממין מים רבים בבת אחת.