מרכבת המשנה (חעלמא) - א ס

דכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה קאי על הנך ג' תקיעות להבדיל בין חול לקדש אבל הנך ג' להתיר למלאכה ישנם במ"ש וכ"כ רבנו בביאור בפי' המשנה ספ"ק דתולין ע"ש

הכ"א יה"כ שחל בע"ש כו' הקשה הלח"מ בפ"ק מהתו"מ ה"ז שפסק שם רבנו דאין חלבי שבת קרבין ביה"כ דבפ' החליל מסקינן דאתיין לאחרים דס"ל אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים בלבד וכיון דרבנו פסק פי"ח מה' ק"ה דאין פוחתין מד' חדשים המעוברים בשנה דאתיי' דלא כאחרים כמבואר בערכין ד"ט האיך פסק רבנו הנך דינים דאתיין לאחרים דס"ל דלא חיישינן לאד"ו ע"ש. ולכאורה יש לדחות דממלתא דאחרים שמעינן תרתי חדא דאין דוחין משום אד"ו דאי ס"ד דדוחין האיך קתני אין בין ר"ה לר"ה אלא ד' ימים. שנית שמעינן דאין מצוה לקדש ע"פ ראיי' כמבואר בסוגיא דערכין והילכך ס"ל דאין עושין פחות מה' חסרים אפילו בזמן שמעברין החדש מפני יומי דשעי ודתלתין שני ואין משגיחין על עדי ראיי'. ואע"ג דפסק רבנו כמתני' דערכין דמצוה לקדש ע"פ הראיי' ודלא כאחרים אפ"ה לענין דאין דוחין משום אד"ו פסק כאחרים דאע"ג דסתמא דאין מוסיפין על מ"ח תקיעות אתיי' דלא כאחרים דחה רבנו הך סתמא מכמה סתמי דחלבי שבת קרבין ביה"כ וסתמא דחולין ועיין בתוספות סנהדרין די"ג בד"ה ור' יוסי. ובמנחות דצ"ט תנן חל יה"כ להיות ע"ש שעיר של יה"כ נאכל לערב והבבליים היו אוכלין אותו כשהוא חי פי' דשעיר של יה"כ שהוא חטאת ואינו נאכל אלא ליום ולילה וכיון דא"א לבשלו בשבת היו צריכים לאכלו חי ע"ש בגמרא. וכ' רבנו בפי' המשנה וזה דוחה טענת מי שכופר ומאמין שיה"כ לא הי' מעולם ביום א"ו אע"פ שכל מה שאמר בזה במשנה על דרך תנאי אם חל כבר אמרה המשנה הלכה למעשה שהבבליים היו אוכלין אותו חי ולפיכך אין ראוי בכאן להיות מחלוקת וא"א לומר ג"כ שזה הענין שלא נהיה כמוהו והרבה דברים יש בגמרא שמחזיקים זה וסוף הענין מסור בראייה בזמן שיש ב"ד כמ"ש במסכת ר"ה ודע זה ע"כ. ועיין בתוספות מנחות ד"ק ע"ב ד"ה בי"ט של ר"ה וכו' דהקשו ג"כ דמשמע דר"ה חל בע"ש וע"כ הך מתני' לא אתייא כאחרים ע"ש. וע"ש בתי"ט שכ' וז"ל ולא ידעתי מאי קשיא להו טפי על פירושם מעל המשנה עצמה דתנן ואינו דוחה את יום צום ע"כ ובמ"כ לא דק דעיקר קושיית התוספות מה שסיימו בדבריהם ומשנה זו שנוייה בערכין וקתני רישא דאין פוחתין מד' חדשים וכו' ומשמע התם דאתיי' דלא כאחרים ולהכי לא הקשו התוספות מהא דתנן ואינו דוחה את יום צום דלא מתנייא במסכת ערכין ושפיר י"ל דאתיי' כאחרים והרב בעל תי"ט לא העתיק רק ראש דבריהם ותמה עליהם בחנם. היוצא מזה דהך סתמא דערכין ס"ל כאחרים בחדא דאין דוחין משום אד"ו ופליג עליה בהא דאין פוחתין מד' חדשים וכי האי סתמא פסק רבנו ועיין במיי' פ"ג מהק"ה ה"ו דמשמע דעיקר המנין מיום שני כפי' התוספות. ולפ"ז הא דאוקמינן בפ' החליל דנ"ד הך דחלבי שבת קרבים ביה"כ כאחרים לאו למימרא דליכא שום תנא דסבר כוותיה דודאי אפילו מאן דלית לי' כאחרים ס"ל נמי דאין דוחין משום אד"ו אלא דניחא לי' להזכיר שם תנא דאית לי' אין דוחין משום אד"ו. ועיין בתי"ט פי"א דמנחות מ"ז שהקשה אמאי לא פריך הש"ס בסוגיין פ' החליל דנ"ד מהך עובדא דהבבליים היו אוכלין אותו חי דלא שייך תירוץ הגמרא דאתיי' כאחרים וכמ"ש רבנו בפי' המשנה והניח התי"ט בצ"ע. ובודאי הערה גדולה היא ופליאה נשגבה ואי לאו דמסתפינא מגדולת מאור עינינו רש"י ז"ל הייתי אומר דודאי אפילו מאן דפליג אאחרים לענין אד"ו וס"ל דדוחין משום אד"ו היינו על דרך הא דקיי"ל במסכת ר"ה דמאיימין על העדים לקדשו ולעברו ולשון מאיימין משמע דהיכא שעמדו העדים בדבריהם ולא חזרו בהם בשום פנים אז צריכים הב"ד לעשות החדש ע"פ הראייה אלא שהם משתדלים בכל יכלתם להכחיש העדים ולדחות משום אד"ו ואם כל זה לא יועיל אז בהכרח מקדשין ע"פ הראייה אף בימי אד"ו וכ"כ רבנו פ"ג מהק"ה (ובספרי קהלת שלמה הארכתי בזה) ובהכי ניחא דמ"ד דוחין משום אד"ו איננו מכחיש במציאות מעשה רב שהבבליים היו אוכלין אותו חי אמנם להיות שזה מקרה יקרה בשנים רבות בזמן שלא יועיל ההשתדלות ואייומים מש"ה שפיר מקרי ע"ש שבתוך החג מידי דאיתא בכל שנה. ולפ"ז גם מהך דתני דחלבי שבת קרבים ביה"כ לק"מ דאיצטריך הדין היכא שיקרה יה"כ בא"ו ולא יועיל האיום אלא עיקר קושי' הגמרא מהא דקא"ר זירא מריש ה"א הא דתניא וכו' ומפרש בשבת דקי"ד ע"ב דלר' ישמעאל תוקעין ביה"כ שחל בע"ש כי היכי דלידעו דחלבי שבת קרבים ביה"כ לזימנא אחריתי כשיחול יה"כ בא' בשבת כמו שפרש"י התם ע"ש ומדעבדינן תקנה לתקוע ביום הכפורים שתל בע"ש כי היכי שידעו לזימנא אחריתי דחלבי שבת קרבים ביה"כ צריך לומר דשכיח הדבר דיתרמי יה"כ בא' בשבת ואין דוחין משום אד"ו ודלא כמ"ש רש"י בד"ה כי סליקת וכו' והתם מפרש למילתי' מיהו שמעינן נמי מברייתא די"כ חל במ"ש ע"כ נראה מלשונו דעיקר הקושיא מהברייתא ומימרא דר"ז שפת יתר הוא. ולפמ"ש זה אינו דעיקר הקושיא ממימרא דר"ז מתורץ קושיית התי"ט (דודאי ליכא למימר לדרך רש"י דאע"ג דמעובדא דבבליים מוכח דיה"כ חל בע"ש אכתי לא שמעינן דחל במ"ש ולזה מייתי מהך ברייתא דיה"כ חל במ"ש דשפיר חל יום א' של סוכות בע"ש והיינו דמדייק רש"י דיה"כ חל במ"ש. דאין זה מספיק דכיון דיה"כ חל בע"ש ולא חיישינן לירקא ומתיא כ"ש דחל במ"ש ולא חיישינן למתיא) אמנם רבנו פסק בהא כאחרים דאין דוחין משום אד"ו כלל בזמן שמקדשין ע"פ הראייה ודחה הך סתמא דפ' החליל דסברה דאין לך שנה שאין בה ע"ש שבתוך החג וסמך על אינך סתמות ותנאים הנ"ל דס"ל לענין זה כאחרים. גם י"ל דאף הך סתמא דפ' החליל לא מכרעת כמ"ד דוחין משום אד"ו עיין בדברי רבנו פ"א מהק"פ הי"ב דנראה מלשונו שם דמפרש כפרש"י דלכל הלל היו ג' תקיעות ודלא כמ"ש התוספות בד"ה שייר ע"פ דלכל הלל היו ט' תקיעות בג' פרקים וברו' למסתכל בלשונו שם דמעולם לא שלשו ר"ל לא התחילו לשלש וא"כ לרבנן ליכא יותר מח"י תקיעות בפסח ולר"י ט"ו תקיעות וא"נ בע"פ