מרכבת המשנה (חעלמא) - א נט

לכתוב לעיל ה"ב גבי השתמשות לאור הנר דסובר רבנו דגבי מדורה לא שייך שמא יטה דכיון דטעם פיסול הפתילות משום שמא יטה כנ"ל ה"ח וכן מפורש בירו' ואפ"ה עושין מהן מדורה כנ"ל ה"ז ורבנו גריס בברייתא בין ע"ג מנורה ובין ע"ג קרקע (דלא כגירס' שלנו ובין ע"ג כירה) אלמא דלא שייך במדורה שמא יטה. והא דקא"ר הונא ובמדורה אפילו עשרה בני אדם אסור ר"ל במדורה שלא הוצת האור ברובה תה נלמד ממשר"ל פ"ג הי"ט ואם לא הודלק האור ברובו אסור להנות בו דפסיק ותני וסתמו כפירושו דאפילו עשרה בני אדם בענין א' אסור. עוד דקדק שם הלח"מ למה השמיט רבנו מימרא דרבא באדם חשוב ופשוט הוא דרבנו החמיר שכל אדם צריך לעשות עצמו כהדיוט על דברי תורה. ובירושלמי אהך עובדא דר"י בר יוסי אל תאמין בעמך עד יום מותך ע"ש

הי"ו לפיכך שמש וכו' עיין בהשגות ועיין במ"מ וכ"מ ולח"מ וכל זה דוחק. והב"ח כתב דגירסת רבנו כגירסת הרי"ף דהיינו גי' ר"ת בתוספות הא והא בשמש שאינו קבוע וכו' אבעיא להו שמש קבוע בדמשחא מהו וכו' ומפרש רבנו דע"כ הבעיא ללישנא קמא דללישנא בתרא ע"כ שמש קבוע בדמשחא מותר דאי ס"ד דאסור כיון דבדנפטא ע"כ שרי מק"ו דשמש שאינו קבוע מאי קאמר הא והא בשמש שאינו קבוע לימא סתם הא בדמשחא הא בדנפטא. א"ו דללישנא קמא קבעי דקס"ד דבלישנא קמא איירי אפילו בדנפטא וקאסר בשמש שאינו קבוע אלא דבעי בשמש קבוע בדמשחא ופסק רבנו ממש כלישנא קמא הואיל דקבעי אליבי' ע"כ תורף דברי הב"ח וגירסת הב"ח לשיטת רבנו נכונה מסכים לגירסת הרי"ף רבו אמנם עדיין אין זה מספיק אמאי לא קבעי בשמש שאינו קבוע בדנפטא ללישנא קמא דאימא אידי ואידי בדמשחא. לכן נראה דודאי יש לתרץ רומי' דברייתות על ארבעה אופנים. דרך הראשון דהך ברייתא דשרי איירי בתרתי לטיבותא דהיינו קבוע בדנפטא אבל בחדא לגריעותא אסור וחיישינן להטייה. דרך הב' דהך ברייתא דאסרה איירי בתרתי לגריעותא דהיינו אינו קבוע בדמשחא אבל בחדא לטיבותא שרי. הדרך הג' דטיבותא דנפט עדיף הילכך דנפט שרי אפי' באינו קבוע ודמשחא אסור אפי' בקבוע. הדרך הד' דטיבותא דקבוע עיקר הילכך שמש קבוע אפילו בדמשחא שרי ושמש שאינו קבוע אפי' בדנפט אסור. ולפי גיר' הרי"ף ור"ת בלישנא בתרא הא והא בשמש שאינו קבוע והא בדמשחא והא בדנפטא קשה אמאי לא קמשני בפשיטות ואבע"א הא בדמשחא והא בדנפטא וכפי דרך הג' הנ"ל. ויש ליישב על א' משני דרכים או שנאמר דפסיקא לי' לבעל הש"ס דבמשחא וקבוע לא שייך כלה האי הטייה כמו בדנפטא ואינו קבוע ולזה לא מתוקם אידי ואידי בין בשמש קבוע בין בשמש שאינו קבוע והך דשרי בדנפטא אפילו אינו קבוע והך דקאסר בדמשחא אפילו קבוע. או דלמא שנאמר איפכא דודאי אה"נ דבמשחא וקבוע אסור אע"ג בדנפטא ואינו קבוע שרי דאע"ג דבקבוע לא שייך כ"כ שמא יטה מ"מ בשמן זית י"ל דחיישינן שמא יסתפק ממנו. והא דלת מוקים הך ברייתא דאסור בין בשמש קבוע בין בשמש שאינו קבוע משום דקיי"ל בדמשחא וקבוע הלכה ואין מורין כן דלית בי' משום הטייה רק משום שמא יסתפק והיינו בעייא דבעל הש"ס ללישנא בתרא מדלא מוקים ברייתא דקאסרה אף בשמש קבוע אלמא דשרי בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא או דלמא משום דללישנא בתרא הלכה ואין מורין כן ואפשר דללישנא קמא נמי מוקים הך ברייתא דשרי דוקא בדנפטא ורבנו פסק הכל לחומרא

הי"ז ואסור לפתוח הדלת וכו' עיין במ"מ ומדכ' רבנו כדי שתהא הרוח מנשבת בו משמע דוקא במתכוון להבעיר אבל באינו מתכוון כיון דלא ה"ל פ"ר ברוח מצוי' שרי. וע"ל פי"ב ה"ו. וכ' רבנו כנגד המדורה בשבת דמשום מבעיר שרי בי"ט וכה"ג בנר שע"ג אילן אסור בי"ט אבל בנר שאחורי הדלת לא כ' בשבת דה"ה לי"ט

הי"ט התחיל לתקוע שנייה וכו' עיין בתוספות ד"ה שש תקיעות וכו' ורבנו במתק לשונו נשמר מזה ולא כ' תקיעה שנייה ועיין בתוספתא פ' בתרא דסוכה. והשמיט רבנו הא דמקום צנוע יש לחזן הכנסת בראש גגו דקיי"ל כר"ש דמטלטלין שופר וחצוצרות וכן השמיטו פכ"ה ופכ"ו ועיין פ"ו מה' כלי המקדש דשם ביאר רבנו דכל התקיעות שבמקדש בחצוצרת. ועיין בתוספות ד"ה ר"י הנשיא וכו' וזה דוחק דפליג ר"י הנשיא אסתמא דפ' החליל ולדרך רבנו נראה דר"י הנשיא ס"ל בשלישית מדליק וחולץ ור' נתן ס"ל דבשלישית מדליק וחליצת תפילין אח"כ כפשטא דסוגיא פ"ד מיתות וכן פסק רבנו פ"ד מה' תפילין הי"ב דזמן חליצת תפילין עם שקיעת החמה דהיינו אחר שש תקיעות והדלקת הנר אחר תקיעה שלישית

ה"כ תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה זה נלמד ממ"ש כל העושה מלאכה מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה לעולם. ומ"ש תקיעה ג' קרוב לשקיעת החמה ר"ל קודם השקיעה בכדי שיעור צליית דג קטן דמשקיעת החמה מתחיל תכף בין השמשות ואין מדליקין את הנר בין השמשות ולפ"ז אע"ג דלכתחלה סילק המסלק והטמין המטמין בתקיעה ג' אפ"ה בודאי בדיעבד אפילו אחר ו' תקיעות דהיינו בין השמשות טומנין את החמין. ועיין במ"מ ולח"מ שנדחקו בענין רדיית הפת ואין צורך דהא לאחר ו' תקיעות ה"ל בה"ש וכל שהוא משום שבות לא גזרו עליו בה"ש במקום מצוה כבוד שבת. גם יש לפרש פשיטות לשון רבנו דשיעורא הוא דנקיט דשוהה כדי להדביק פת בתנור ולא שידביקו העם באמת דגם בברייתא לא נזכר לשון קרימת פנים בתנור אלא דיבוק גרידא והוא שיעור מועט ועיין במג"א סי' רנ"א סק"ד. ומ"ש וכן תוקעין במ"ש עיין במ"מ ואין להקשות מהא דתנן ספ"ק דחולין דכל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכל מקום שיש הבדלה אין תקיעה דהנה הנך שש תקיעות דע"ש חלקינהו בפ' החליל ג' להבטיל העם ממלאכה וג' להבדיל בין קדש לחול וא"כ האי כללא