מרכבת המשנה (חעלמא) - א נז

ספק. וכן להפך בה"ש דר' יוסי הוה ודאי לילה לר"י וכיון דבהא גופא מספקא לן אי הלכתא כר"י וחייב אשם תלוי או כר"י ופטור אין לו להביא חולין בעזרה מספק משא"כ חטאת דחייב ממ"נ בין לר"י ובין לר' יוסי. הילכך פטור מאשם תלוי אף בשתי העלמות. גם י"ל דרבנו לשיטתו דפסק פ"ח מה' שגגות דהאוכל חלב הכוי פטור מאשם תלוי דבעינן איסור קבוע הילכך העושה מלאכה בחד בין השמשות פטור מאשם תלוי. ולפ"ז הא דכתב רבנו שם דהעושה מלאכה ואינו יודע אם בשבת או בחול חייב אשם תלוי ע"ש ה"ב היינו דוקא בעשה מלאכה בודאי יום או לילה ומסופק באיזה יום עשה אבל בה"ש פטור ודלא כמ"ש הלח"מ שם דגם בה"ש מקרי קבוע. ואע"ג דבודאי רבנו חולק על דעת התוספות כמ"ש הלח"מ שם ע"ש היינו היכא דנודע לו ד"מ בא' בשבת שעשה מלאכה וא"י אם בשבת או בע"ש הוא דאיקרי קבוע משא"כ בעושה בה"ש וכ"ש לדעת התוס' דשם דאין חייבין אשם תלוי אלא על בה"ש דמ"ש א"כ כיון דמחייב חטאת על חד מינייהו לא פסיקא מלתא לחייבו חטאת על של ע"ש ואשם על של מ"ש

ה"ה ומשי וכו' רבנו מפרש כלך דמתני' משי ועיין בתוס' ד"ה אנן שירא והמהרש"א ומהר"ם מחקו לפר"ת הגירסא תיובתא דרבין ע"ש ולדעתי אין צורך דהערוך פירש בערך כלך השיראין והכלך והסריקין כלם מין שירא פרנדא אלא שמשונין באריגתן ומפרש שירא פרנדא משי מובחר ע"ש. ובהכי ניחא לדרך ר"ת דרבין מפרש כלך דמתני' מטכסא דהיינו פסולת המשי ואביי פליג דכלך דמתני' שירא פרנדא דהיינו משי מובחר ולזה מותיב מהא דתניא השראין והכלך והסריקין דמשמע דכלן מין שיראין אלא שמשונין באריגתן וקס"ד דשיראין היינו שירא פרנדא ותיובתא דרבין. לזה דחה שיראין לחוד דהוה מטכסא דומיא דכלך ושירא פרנדא לחוד. ולפר"י רבין ואביי לא פליגי והיינו כלך והיינו מטכסא והיינו שירא פרנדא ולפ"ז קושיית הגמרא דקס"ד דשיראין לאו היינו כלך וכפרש"י. ומסיק דשיראין לחוד ושירא פרנדא לחוד. וראיתי לרבנו פ"ג מה' ציצית ה"ב דמפרש דשיראין והכלך בגדי משי ובהשגות שם א"א כמדומה שזהו כלך ולא מיחוור ע"כ ומדלא השיגו הראב"ד כאן נראה דהראב"ד מפרש כפר"י וא"כ מסקנת הש"ס דכלך היינו שירא פרנדא שהוא משי מובחר ובהכי דברי רבנו נכונים הכא אלא דהוקשה לו התם דכתב רבנו סתם בגדי משי דהיינו כלך ולא העתיק השיראין והסריקין שהם מין אחד כפי המסקנא. ולדעת רבנו י"ל דהעתיק סתם בגדי משי דמשמע כל מיני משי א"נ דרבנו מפרש כפי הערוך ור"ת הנ"ל אלא דפסק כאביי דכלך היינו שירא פרנדא הואיל דאיתותב רבין אע"ג דדחיק לשנויי ואבע"א וכו' וא"כ כלן מין שירא פרנדא הם. ומש"ר וצמר הארז וכו' השמיט רבנו פתילת האידן ופתילת המדבר וירוקה שע"פ המים הואיל שאינם דברים ידועים והם נלמדים מכללא דכייל שהאור מסכסכת בהן ואולי פתילת האידן שהוא צמר ערבה נכלל בכלל צמר הארז דעשרה מיני ארזים הן בגמ' ר"ה. ומש"ר וסיב של דקל ומיני העץ הרכים זה נלמד מהא דכל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשטן וסיב של דקל היינו שוכא דארזא ולפ"ז הא דפריך בגמרא שוכא דארזא עץ בעלמא הוא וכן גבי אידן י"ל דה"ק דכיון דעץ בעלמא הוא ה"ל בכלל כל היוצא מן העץ והא תו ל"ל ומשני בעמרניתא וכו' וא"כ עמרניתא אינו בכלל כל היוצא מן העץ וא"כ שפיר מדליקין בצמר גפן ואין צורך למ"ש התוס' ד"ה בעמרניתא ולקמן בד"ה כל היוצא וכו'. ומש"ר ובגדי שש זה נלמד מהא דתני רמי בר חמא פתילות וכו' ומסיק לא דבוץ

ה"ו הכורך דבר וכו' עיין בלח"מ ופשטות לשון רבנו ודאי כפי' הרי"ף דאפילו בכרך סביבו שרי להקפות וקושיית הלח"מ יש ליישב דלהכי דקדק רבנו וכ' כדי להוסיף אורה דכיון שהוא צריך לאור הפתילה עבה והרי הדבר שאין מדליקין בו מאפיל ומסכסך באמצע והוא צריך לאור כל עובי' להכי חיישינן שמא יטה משא"כ במכוון להקפו' ודי לו באור הפתילה הכשר' לבדה לא חיישינן לשמא יטה

ה"ח שמן וכו' השמיט רבנו שמן שרפה משום דפסק כר' חסדא דלא אסרו להדליק שמן שרפה אלא בי"ט שחל להיות ע"ש דת"כ דר"ח בשבת דכ"ד אמנם גם בהי"ט השמיט רבנו דין אין מדליקין בשמן שרפה בי"ט אלא דבפ"ג מהי"ט ה"ה כתב דאין שורפין קדשים בי"ט לענין חלה שנטמאת ע"ש ולכאורה נראה דרבנו הוקשה לו קושיית התוספות דכ"ד ע"ב ד"ה לפי וכו' דאטו לפי שיש מצוה בשרפתה מגרע גרע כיון שהוא מדליק לצורך הנאתו ולזה מפרש דאה"נ היכא דנהנה מהדלקתה מותר להדליק שמן שרפה בי"ט ולא אסרה המשנה אלא היכא דאין צריך לאורה דמה שמדליק משום מצות הדלקת נר י"ט לא מקרי לצורך דומיא דמילה והמוציא מת לקוברו דחשיב משאצ"ל. ולהכי השמיט דין שמן שרפה דאי לצורך באמת שרי ואי שלא לצורך כלל נלמד מדין אין שורפין קדשים בי"ט שבפ"ג מהי"ט ה"ה וע"ש בלח"מ. ולפמ"ש ניחא דאיירי רבנו בשרפה שלא לצורך כלל דעכ"פ אע"ג דהותרה הבערה שלא לצורך בעינן מיהות צורך קצת וכדעת התוספות. ועמ"ש פ"א מהי"ט ה"ד ולפי"ז י"ל דמש"ר דאין שורפין חלה שנטמאת בי"ט אפילו נהנה משרפתה להסיקה תחת תבשילו וה"ה לשמן שרפה והטעם כמ"ש התוספות ד"ה לפי וכו' הנזכר דגזרינן אטו קדשים דאסורי בהנאה אלא שהרבה סתם רבנו דבריו וע"ל פכ"ה הי"ט דאין מטלטלין תרומה טמאה ובודאי ה"ה לי"ט אלמא דאין מסיקין ואין מדליקין בתרומה טמאה. ודין טבל טמא עיין מש"ר פ"ו מה' מעשר ה"ב ועיין במיי' פ"ב מה' תרומות הי"ד ושם במשנה למלך באריכות ועיין פי"א מה' תרומות הי"ח והי"ט ולפי מה שנסתפק המשנה למלך דהנאת כילוי דטבל אסור מדאורייתא ודתרומה טמאה מדבריהם הי' אפשר לפרש שמן שרפה דמתני' של ישראל שנפלו לו מאבי אמו כהן דאף בחול אסור בהדלקה אלא דסד"א משום מצות נר ביתו נתיר הדלקה בשמן שרפה כי היכי דמתירין גבי נר חנוכה היכא דלית ליה שמן אחר זולת שמן