מרכבת המשנה (חעלמא) - א נו

כיון דלפעמים מקדים ולפעמים מאחר ולעולם אין ב' כוכבים נראים קודם השקיעה דנו לחומרא. משא"כ בק"ה המסור לב"ד אזלינן בתר עיקר השיעור דבכוכבים תליא מלתא. ולזה לא הזכיר רבנו שיעור הכוכבים בה' שבת אלא בהק"ה ע"ש. וכל דבריו דחוקים וכבר הכה על קדקדו הגאון מהר"י אשכנזי בהגהותיו. וגם הוא נכנס בדחוקים ומפרש שמ"ש רבנו שם עד שלא יצא כוכב ליל שלשים ר"ל כוכב לילה דהיינו כוכב קטן ע"ש. אמנם לענ"ד נראה פשוט בכוונת רבנו דסובר דודאי כ"ע מודים בין ר"י ובין ר' יוסי דכל זמן שלא נראה כוכב א' בינוני הוה ודאי יום מהא דכתיב ואנחנו עושים במלאכה מעלות השחר ועד צאת הכוכבים ותהי לנו היום למלאכה והלילה למשמר אלמא דכל זמן שלא יצאו כוכבים הוה יום וע"כ לא איירי קרא בכוכבים גדולים הנראים ביום קודם שקיעת החמה אלא בכוכבים בינונים הנראים אחר שקיעה ועיין בתוספות דל"ה ד"ה תרי תילתא מיל וכו'. אלא דר"י מספקא לי' אי תכף משעת יציאת כוכב א' בינוני הוה לילה או עד שיצאו ב' כוכבים בינונים הילכך בה"ש דר"י משעת יציאת כוכב א' עד שעת יציאת ב' כוכבים ויציאת כוכב א' הוא בשעת שקיעה תכף דאי ס"ד דיציאת כוכב א' מאוחר לשקיעת החמה האיך קאר"י דאחר השקיעה הוה בה"ש כיון דבודאי עד שלא יצא כוכב א' הוה יום כדמוכח מקרא ולא פליג ר"י אמתני' דריש ברכות דהכהנים אוכלים בתרומה משעת צ"ה. ור' יוסי פסיקא לי' דעד צאת הכוכבים היינו ב' כוכבים אלא דמספקא לי' אי עד ועד בכלל הילכך ב' כוכבים בה"ש היוצא מזה דמשעת שקיעת החמה דהיינו עד זמן יציאת כוכב א' עד יציאת ג' כוכבים ה"ל בה"ש כמ"ש. ובזה נתבארו דברי רבנו בהק"ה דאם עדיין לא יצא כוכב א' דה"ל ודאי יום אפילו לר"י ב"ד אומרים מקודש ואם יצאו ב' כוכבים דה"ל ודאי בה"ש אפילו לר' יוסי אין מקדשין ויעידו שנים למחר. אבל אם יצא כוכב א' דה"ל ב"ה לר"י ויום ודאי לר' יוסי בנדון דידן דלא שייך קולא וחומרא לא הכריע רבנו ויעשו הב"ד כמו שירצו א"נ דלא יקדשוהו לכתחלה ואם קדשוהו מקודש. משא"כ אם קדשוהו בבה"ש דר' יוסי דהוה ודאי לילה לר"י אינו מקודש מספק. ולהכי כ' רבנו שם ה"ח ולא הספיקו וכו' עד שחשכה משא"כ באמרו מקודש בבה"ש דר' יוסי חוששין מספק שמא בה"ש דר' יוסי יום הוא ואינו לוקה כשעשה מלאכה בר"ה אור ליום ל"א (ואולי סובר רבנו דלענין שבת היכא דספק אם נראה כוכב א' אסור להדליק משעת שקיעת החמה היכא דמספקא לי' שמא שקע החמה דשבת לכל מסור משא"כ בק"ה המסור לב"ד הבקיאים באצטגנינות כל שלא נראה כוכב א' בידוע שלא שקעה החמה לגמרי) גם י"ל דסובר רבנו דגבי ק"ה דקיי"ל אתם ואפילו מזידין היכא דאמרו מקודש בבה"ש דר"י מהני בדיעבד וסומכין אדר' יוסי. ומש"ר והעושה מלאכה וכו' עיין במ"מ. ואני אומר דאם עשה בשני בה"ש בזמן א' אכתי איכא למיחש שמא עשה מקצתה היום ומקצתה למחר כדאיתא במשנה מסכת כריתות די"ט ונמצא עשה בע"ש הנחה בלא עקירה ובמ"ש עקירה בלא הנחה ואין כאן חטאת ממ"נ ולא משכחת לי' אלא באיחר בכניסה והקדים ביציאה א"נ דעשה בזמן א' שני שיעורים דהיינו שכתב ד' אותיות בע"ש בה"ש וד' אותיות באותו זמן במ"ש בה"ש דחייב ממ"נ. אך דלזה קשה דא"כ בדין הוא שיהי' חייב חטאת ואשם תלוי דבאיחר בכניסה והקדים ביציאה שמא תרווייהו יום נינהו וכה"ג בעושה ב' שיעורים שמא שיעור א' של ע"ש נעשה בלילה ושיעור א' של מ"ש ביום לזה פרש"י בהעלם א' ואין כאן עוד אשם תלוי אלא חטאת ע"כ. ואע"ג דבס"פ הבונה דק"ה פרש"י דא' שחרית וא' בין הערבים דאיכא שהות בינתים ה"ל כשני העלמות התם היינו בשגגת שבת דמסתמא נודע לו בינתים שהיום שבת משא"כ בשגגת מלאכות שפיר משכחת לי' העושה מלאכה בשני בה"ש בהעלם א' דאין זה הכרע שיוודע לו המלאכה בשהות שבינתיים. וגם משכחת לי' עשה מלאכה בשני בה"ש בשגגת שבת כגון שהיא גופה שגגת שבת שלו כסבור שעדיין ע"ש הוא. ובמ"ש כסבור שלילה הוא ואח"כ נודע לו שתרווייהו היו בה"ש כל זה פשוט בכוונת רש"י. ולפ"ז קשה דה"ל לרבנו לבאר דאיירי דעשאן בהעלם א' כיון דע"כ איירי באיחר בכניסה והקדים ביציאה ואי בב' העלמות חייב נמי אשם תלוי עם החטאת (ואין לומר דמשכחת לי' שכתב ע"ש בה"ש שתי אותיות ובזמן א' במ"ש ב' אותיות והם נהגין זה עם זה כמו דרך משל שכתב אברם אב בע"ש ורם במ"ש וגם תיבת בר נהגה זע"ז דאיכא חטאת ממ"נ דאם כלו מן היום הרי כתב ב' אותיות רם בשבת ואם כלו מן הלילה הרי כתב אותיות אב בשבת ואם מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה הרי כתב אותיות בר בשבת ואין כאן אשם. דאין זה קושיא דאכתי אימא כתב מקצת אות ביום ומקצת בלילה ואף באורג ב' חוטין יש לדחות בכה"ג ואף דמשכחת ליה בכתב ג' אותיות בע"ש וג' אותיות במ"ש והם נהגין זה עם זה בכה"ג ה"ל לרבנו לבאר ולא לסתום. ועיין בתוספות ד"ה אלא לענין אכילה וכו' דבזמן שבין בה"ש דר' יוסי ובין בה"ש דר"י שהוא בודאי יום לר' יוסי ובודאי לילה לר"י ולא מספקא לן אי מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה אלא דמספקא לן אי הלכה כר"י או כר' יוסי ומשכחת לי' בעושה מלאכה בזמן הזה בב' בה"ש דחייב חטאת ממ"נ ואין כאן אשם תלוי אך גם כה"ג ה"ל לרבנו לפרש) ואין לומר דרבנו לא ס"ל הך סברא דחיישינן שמא עשה מקצתו ביום ולא פסק כר' יוסי וכן נראה לכאורה מלשון רבנו פ"ח מה' שגגות ה"ה חלב ונותר לפניו וכו' שבת ויוה"כ ועשה מלאכה בה"ש וכו' ה"ז פטור שהרי אינו יודע עצמו של חטא וכו' ומדלא כ' הטעם משום שמא עשה מקצתו בשבת ומקצתו בי"הכ וכו'. אבל זה אינו דרבנו נקיט טעם הכולל לחלב ונותר ואינך וגם הוא כולל אפילו בעשה ב' שיעורים ובהכרח פסק רבנו כר' יוסי מדפסק בה' מחוסרי כפרה דבה"ש ספק מן היום ומן הלילה לטומאה וקרבן ולמה לא ניחוש לשמא עשה מקצתו היום ומקצתו למחר. ונ"ל דעת רבנו דכיון דבה"ש דר"י הוה ודאי יום לר' יוסי וא"כ בעשה מלאכה בבה"ש דר"י אסור להביא אשם תלוי לר' יוסי משום חולין בעזרה דלא קיי"ל כר"א דאמר המתן לי עד שאכנוס לבית