מרכבת המשנה (חעלמא) - א נה

ה"ג ונמצא חותה וכו' פי' והחותה גחלים בשבת חייב משום מכבה ומבעיר. ועיין בלח"מ שנדחק ליישב הגי' השתא אקורי וכו' ובאמת רבנו ל"ג לה וכן הרי"ף העתיק הברייתא כפמ"ש בתוספתא ספ"ד דשבת ולא העתיק זה שהוא תוספת איזה מפרש באמצע הברייתא. ורבנו לקמן ה"ה כ' טעם אחר להיתר פינה ממיחם למיחם ע"ש

ה"ד ומותר לטמון את הצונן וכו' עיין בלח"מ ותירוצו דחוק דהא רמץ אינו מוסיף הבל לדרך רבנו ואולי ר"ל שרמץ מוסיף הבל קצת אלא אין בו כדי להרתיח וזה דוחק. ועיקר הטעם דלא גזרו אלא בדבר שדרכו להטמין דשכיח ולא גזרו במידי דלא שכיח וכן משמע בגמרא דנ"א. ומש"ר ומותר להחליף וכו' עיין במ"מ וכ"מ ועיין דנ"א בתוספות ד"ה כיצד וכו' דמפרש הר"י דרשב"ג פליג את"ק לענין תוספת כיסוי ע"ש. וכמדומה שנדמה להרב המגיד שמש"ר מפני שאינו מוסיף ר"ל שאינו מוסיף כיסוי ואין זה כוונת רבנו אלא ר"ל שאינו מוסיף הבל וכנ"ל ה"ב וכן לקמן ה"ה כ' רבנו שאינו מוסיף ולא כ' תי' הבל ומ"מ מ"ש הכ"מ דהשמיט רבנו תוספת כסוי מכח כ"ש אין זה נכון דא"כ טפי ה"ל להשמיט דין כסהו ונתגלה דה"ל כ"ש טפי

ה"ה שלא אסרו כו' ר"ל דה"ל מלתא דלא שכיחא ול"ג בי' רבנן כנ"ל ה"ד וע"ל ה"ג

ה"ו ואם הניחו מבערב עיין במ"מ. ולי נראה מוצא הדין מהירושלמי הנ"ל ה"א כמרה גו קופתא ויהיב קופתא על גיפתא: סליק פ"ד מה"ש פרק ה' מה"ש

ה"א אפילו אין לו מה יאכל וכו' מדהשמיט רבנו מימרא דרבא דכ"ג ע"ב פשיטא לי נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף נראה דלא מפרש רבנו כפי' המ"א סי' רס"ג סק"ד דקידוש היום היינו על היין דא"כ למה לי' טעמא דשלום בית תיפוק לי' משום דאפשר בפת ותו דעני שאין ידו משגת לנר ביתו וקידוש היום מסתמא ניחא ליה בפת ואין צריך לקדש על היין כמש"ר לקמן פכ"ט ה"ט. אלא רבנו מפרש דנר ביתו עדיף אפילו מקידוש היום על הפת והיינו מש"ר הכא אפילו אין לו מה יאכל וכו' דאע"ג דחייב לאכול בשבת משום עונג שבת מ"מ כיון דבהדלקת הנר איכא עונג שבת וגם שלום בית עדיף טפי ועיין בתוספות דכ"ה ע"ב בד"ה הדלקת נר וכו' ולדעת רבנו נ"ל דודאי אביי דמקשי ויצא משום דפסיקא לי' דמי שיש לו על סעודת שבת ונר ביתו הוה חובה שהרי על שלש עברות נשים מתות ובודאי לא ידליק עטרן לכתחלה אלא דס"ד דר' ישמעאל איירי במי שאין לו אלא על עטרן ופת אפ"ה יקנה שמן וידחה פת לזה פריך ויצא דס"ד דמוטב שיאכל פת בחושך ותירץ רבא דאפ"ה לישב במקום נר עדיף מפת

ה"ד משתשקע החמה וכו' עיין בהשגות הרמ"ך. ונ"ל פשוט וברור בדעת הרי"ף ורבנו דבודאי הא דקאר"י אמר שמואל כוכב א' יום וכו' היינו אליבא דר' יוסי דהא אליבא דר' יהודה קאמר רבה אר"י אמר שמואל דתכף משתשקע החמה מתחיל בה"ש והאיך קאמר דכוכב א' בינוני מאותן שלא נראו מבעוד יום הוה לי' יום. אלא ודאי דר"י אמר שמואל אליבא דהלכתא פסק כר' יוסי כדמוכח ממימרא דבין השמשות דר' יהודה כהנים טובלים בו. והא דנחלקו רבה ורב יוסף משמי' דר"י אמר שמואל לפרש ד"ר יהודה ולא לפסוק כוותי'. תדע דהנך שיעורים דכוכבים דלא כר' יהודה דהא בגמרא מסיק אליבא דר"י אמר שמואל דבתר דשלים בה"ש דר"י מתחיל בה"ש דר' יוסי וא"כ כיון דמפרש בברייתא דכל זמן שלא נראו ב' כוכבים בינונים הוה ודאי יום כדמפרש ר' יוסי בהכרח תכף משנראו ב' כוכבים בינונים דמתחיל בה"ש דר' יוסי כבר שלים בה"ש דר' יודא וה"ל ודאי לילה לר' יהודא משיראו ב' כוכבים בינונים. ועיין בתוס' ד"ה אלא לענין אכילה וכו' דלפי תירוצם השני נראה ברור דבה"ש דר' יודא שלים משיראו ב' כוכבים בינונים והוה ודאי לילה ומעת שיראו ב' כוכבים בינונים עד שיראו ג' בינונים כל המשך ההוא מספקינן בכל הרף עין בבה"ש דר' יוסי עד שיראו ג' כוכבים דאז הוה ודאי לילה לר' יוסי ע"ש. ובהכי ניחא דהרי"ף ורבנו פסקו כר' יוחנן דאזלינן לחומרא בין בבה"ש דר"י ובין בדר' יוסי הילכך הביאו הך דרבה אר"י אמר שמואל כי היכי שנדע התחלת בה"ש דר' יודא והביאו הך דר"י אמר שמואל דכוכב א' וכו' לידע סיום בה"ש דר' יוסי ושפיר פסק רבנו דמעת שקיעת החמה עד שיראו ג' כוכבים בינונים הוה בה"ש ודברי הרמ"ך תמוהים. ובזה מתורץ קושיית הלח"מ גם יש קצת תימה וכו' דודאי אנן לא קיי"ל דכוכב א' יום. ומה שהקשה הלח"מ לדרך ר"ת לק"מ דודאי אף לדעת חכמי האומות נמי שייך לחלק דסוגי' דפסחים משהתחיל החמה לשקוע וסוגיא דשבת לאחר שתשקע כל החמה ויתכסה כל גופה תחת האופק וזה פשוט. וראיתי להרלב"ח פ"ב מהק"ה ה"ט שהאריך שם מאד בישוב דברי רבנו דהתם והעלה דאם עדיין לא יצא כוכב כלל אז מקדשין הב"ד תכף כיון שיש שהות לומר מקודש והיכא דיצאו ב' כוכבים דה"ל בה"ש וספק לילה אין מקדשין ע"פ ראייתם אלא למחר ע"פ עדים אבל היכא דראוהו ב"ד אחר שיצא כוכב א' אע"ג דהוא ודאי יום אין מקדשין תכף דלמא אדהכי והכי יצא כוכב שני אלא יקדשו למחר ע"פ ראייתם בלא עדים. וכל זה בראוהו בליל שלשים דיש שהות לומר מקודש כל היום אבל היכא דלא הספיקו לומר מקודש עד ספק חשכה של ליל ל"א אז ב"ד מקדשין אפילו ביצאו ב' כוכבים דזה מקרי חומרא שלא לקדש החדש בזמנו ואין מעברין אא"כ לא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה ממש ויצאו ג' כוכבים. והאריך מאד לבאר דעיקר הדין דכוכב א' יום אפילו אחר שקיעת החמה אלא דלענין שבת אזלינן לחומרא