מרכבת המשנה (חעלמא) - א נד

תנינן ספק חשכה ספק לא חשכה מפני שלא חשכה הא אם חשכה אסור לטמון בהן. ותמן אמרין מפני ביטול בה"מ. א"ר בא מפני החשד שאם אתה אומר לו שהוא מותר אף הוא אינו עושה כל צרכו מבע"י מתוך שאתה אומר לו שהוא אסור אף הוא עושה אותן כל צרכו מבע"י. מאי נפיק מביניהון. לטמון שלג וצונן ע"ד דר"בא מותר וע"ד דרבנן דתמן אסור ע"כ. וה"פ דקאמר וכראב"ע כדמסיק בבבלי דכ"ע ס"ל שאם נתקלקלה הגומא אסור להחזיר אלא דפליגי בחוששין וכי היכי דס"ל לר"א דחוששין שמא יתקלקל הגומא ויחזירנה באיסור בטעות ה"נ חיישינן שמא לאחר שתשין לתוך ידו מחזירין אע"פ שאסור להחזיר בשבת בדבר שמוסיף הבל משא"כ לרבנן אין חוששין שיחזיר באיסור. וכרבנן דתמן דאמרו שאם היתה טמונה ביורה דלא שייך קלקול הגומא מודה ראב"ע דנוטל אלמא דטעמיה דר"א משום חוששין ולא תימא דראב"ע עצה טובה קמ"ל שיטה על צדה באופן שיוכל להחזיר ולית ליה חוששין כדס"ד בבבלי דמדקאמר ביורה מותר אלמא דבקופה אוסר ר"א ליטול אפילו אין בדעתו להחזיר דס"ל חוששין. ותמן תנינן וכו' פירוש ולא תידוק מיני' דדוקא בה"ש שרי אבל מבע"י אסור ובדבר המוסיף הבל איירי דא"כ בה"ש נמי אסור מהאי טעמא אלא מתני' בדבר שאינו מוסיף הבל ודוק מיניה דמשחשכה אסור משום גזרה שמא יטמין ברמץ. ותמן אמרין וכו' ר"ל שהם אמרו טעם אחר לאיסור הטמנה בדבר המוסיף הבל מבע"י שלא יהיה יושב ומשמר קדרתו כל היום שלא תרתיח שקורין בל"א אוי"ש לויפי"ן. ור' בא נתן טעם אחר כדי שירבה להכין צרכי שבת מבע"י ולא יסמוך על הטמנה. וקאמר מאי בינייהו בין טעמא דר' בא וטעמא דרבנן דתמן אמרין. איכא בינייהו שלג וצונן דמשום ביטול בה"מ איכא ומשום הכנת שבת ליכא שאינם תבשיל. נמצא לפי הנך טעמים אתיי' מתני' אפילו לרבנן דראב"ע. וכן אליבי' דר' בא יש לאוקים מתני' דספק חשכה בדבר המוסיף הבל ובה"ש שרי משום דודאי הכין מבע"י דיצרכו לסעוד בלילה ע"כ. ובזה תבין דרבנו לפי גרסתו בבבלי דקאמר שמא ירתיח היינו אוי"ש לויפי"ן ויטלנה ויחזירנה כנ"ל טעם הירושלמי לזה פריך אי הכי בה"ש נמי וכקושיית הירושלמי ותמן תנינן ספק חשכה וכו' ולזה תירץ סתם קדרות בה"ש רותחות הן פי' וכבר נחו מבעבוען וכמ"ש רבנו. אך עדיין הוקשה לרבנו דא"כ מתני' כראב"ע דס"ל חוששין ודלא כרבנן ולזה דקדק רבנו וכתב ויצטרך לגלותה וכו' ויחזור ויכסנה דודאי אפילו לרבנן דראב"ע דלא חיישינן שמא לאחר שיטלם ותשין לתוך ידו מחזרן כחששת הירושלמי דאליבא דרבנן אין חוששין שיחזיר באיסור הטמנה חדשה אך אכתי איכא למיחש אליבי' דרבנן שיחזור ויכסנה באיסור כיון דקיי"ל כסהו ונתגלה מותר לכסותו בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל אע"ג שאין טומנים בשבת לכתחלה אלמא דכה"ג לא מחזי כהטמנה חדשה ושפיר חיישינן בדבר המוסיף הבל שיגלה ויחזור ויכסה אף אליבא דרבנן וזה מדוקדק בלשון רבנו וכוונתו. ועיין בלח"מ דמ"ש וי"ל היינו דוקא בדבר שאינו מוסיף ברור הוא כמ"ש רבנו בהדיא לקמן ה"ד שהרי אינו מוסיף וכו' אלמא בדבר המוסיף אסור ואפ"ה שרי להטמין בדבר המוסיף בה"ש הואיל שסתם קדרות רותחות הן ונחו מבעבוען כנ"ל אמנם מ"ש הלח"מ ועוד שנתגלו מחמת עצמן אבל כשהוא עצמו גילם אסור דבריו תמוהים דהא כ"ר לקמן ה"ד כיצד נוטל כסות ומניח כנפי יונה וכ"ש דנוטל כסות ומניח כסות. ותו דבהדיא תנן ראב"ע אומר קופה מטה על צדה וכו' וחכ"א נוטל ומחזיר ולא חמיר כיסה לאחר שגילה מנוטל ומחזיר ועיין דנ"א בתוספות ד"ה כסהו ונתגלה. ומ"ש הלח"מ ועוד שהוא כדבר וכו' לא הבנתי לשון ועוד דהיינו תירוצו הראשון בתת טעם והוא הנכון כמ"ש:

וראוי לשית על לב למה השמיט רבנו דין קופה מטה על צדה. דודאי לפרש"י דמפרש לה בקופה מלאה גיזי צמר ומשום מוקצה פליגי בחוששין ניחא השמטת רבנו דלפ"ז דכ"ע מודים דהטומן במידי דלאו מוקצה אפילו נתקלקל הגומא נוטל ומחזיר ולא כתבו רבנו מחמת רוב פשיטותו וי"ל נמי דרבנו פסק כחכמים דאין חוששין והילכך אפילו במוקצה נוטל ומחזיר ואם נתקלקל הגומא פשיטא דאסור להחזיר משום מוקצה וכבר כ' רבנו פכ"ו הי"ב דגיזי צמר מוקצים הן. אמנם ראיתי לרבנו בפי' המשנה דמפרש פלוגתייהו בנתקלקל הגומא ומשום חוששין להטמנה חדשה במידי דלאו מוקצה. לכן נראה דרבנו פסק דמותר להחזיר בנתקלקל הגומא אפילו מטמינה לטמינה כנ"ל פ"ג הי"א ע"ש ודחה רבנו מימרא דרב מהלכתא מהך דרשב"ג דנוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין ומותר להחליף את הכיסוי ואין לך הטמנה חדשה גדולה מזו. ולפ"ז מש"ר ויצטרך לגלותה וכו' ה"ה דנוטלן ומחזירן כמ"ש הירושלמי ואפ"ה לא אתייא כראב"ע דרבנן נמי ס"ל חוששין אלא דהא דקאמרי נוטל ומחזיר משום דס"ל דאפילו נתקלקל הגומא ליכא משום הטמנה חדשה וליתא הא דרב אלא רבנן דראב"ע היינו רשב"ג. וכן נראה לדינא מדלא אשכחן חילוק גבי החזרת טמינה בין עודן בידו להניחן ע"ג קרקע כי היכי דאשכחן בשהייה אלא אשכחן חלוק דנתקלקל הגומא אלמא דחזרת הטמנה קיל מהחזרת שהייה ומטמינה לטמינה דגרע מקלקול הגומא נמי שרי. ואולי ס"ל לרבנו דלא שרי אלא להחליף הכיסוי ואסר מטמינה לטמינה או בנתקלקל הגומא וסתם רבנו דפשוט הוא דכל שנתקלקל הגומא ה"ל הטמנה חדשה וכמ"ש והבוחר יבחר. כ' ה"ה ופי' רבנו בידוע היה להם שבה"ש טומנים בכל דבר וכו' נראה שרצה לתרץ דמאי פסקא דבעל הש"ס להקשות אי הכי בה"ש נמי. ולפמש"ל י"ל דהש"ס מדקדק כפל הלשון ספק חשכה ספק אינו חשכה אלמא דבודאי אינו חשכה אין טומנין וע"כ איירי בדבר המוסיף הבל. ומ"ש ה"ה ועוד קשה לגי' זו שיקרא רמץ דבר שאינו מוסיף הבל אין זה תימה דדרך הגחלים שברמץ להיות עוממות וכל רגע ורגע מצטננים משא"כ דבר המוסיף הבל שבכל רגע מוסיף חום וכדמות סברא זו כתבו התוס' ר"פ במה טומנין ד"ה דזתים ע"ש תדע דהא מותר להשהות ולא חיישינן שירתיח ויטלנה ויחזירנה א"ו דרמץ אינו מוסיף הבל: