מרכבת המשנה (חעלמא) - א נג

או שהן מתבשלין מהר לדעת רבנו כנ"ל ואיכא למיחש טפי לחתוי)

הי"ד וכן כל דבר וכו' רמז רבנו להך דקרא חייתא ולא כתבו בביאור דהא אפילו דברחא דלא קשה ליה זיקא שרי משום דחייס לצנון התנור כמ"ש. ודע שהרי"ף הביא ראייה לפסוק כר' ירמיה דלישנא בתרא מהך דרבינא דאתייא כר"י ואפ"ה קשרי בדברחא ושריק משום צינון התנור משא"כ רב אשי דשרי אפילו בדברחא ולא שריק י"ל דהיינו משום חירוך אבל מידי דקשה ליה זיקא היכא דלא שייך חירוך אימא דאסר כמו קרא חייא הנתונה תוך הקדרה בתנור

הט"ו נתן גדי שלם וכו' לפמ"של הי"ג פי' התם מינתח וחייס שלא יתחרך אבל הכא לא מינתח וצריך שיצלה בכל עוביו ולא חייש לחירוך. (סוגיא זו אזדא אליבי' דר"י ללישנא בתרא דלרב אשי מתוקם בבשרא אגומרי) ובטח דשייך שליט בי' זיקא שרי ודלא כפרש"י

הי"ו אין צולין וכו'. עיין בלח"מ ודבריו נכונים. ואין להקשות דא"כ אמאי לא מוקי הך דמשלשלין את הפסח בבשרא אגומרי כיון דאף בדגדיא אסור בבשרא אגומרי לכ"ע (בשלמא לפרש"י ניחא דדחיקא לי' לאוקים בתנור פתוח) די"ל דקמ"ל רבותא דגדיא דלא מינתח ה"ל כברחא ואתיין לר' ירמי' דלישנא בתרא כמ"ש. ועיין בכ"מ מ"ש בשם הרמ"ך ונראה דלא פסק רבנו כהך דרב דמפריש בבשיל כמב"ד דאתיין כחנניא דלית הלכתא כוותיה ומש"ר ויהי' ראויים לאכילה ר"ל צלייה כל צרכו מדלא כתב רבנו לשון חצי בישולו כמש"ל פ"ט ודלא כמ"ש ה"ה. ומש"ר שעל גוף האש הם זהו נתינת טעם דבדברחא ולא שריק דאסור בתנור בנצלה כל צרכו ומצטמק ויפה לו ואפ"ה בבישרא אגומרי שרי וה"ל כמצטמק ורע לו אע"ג דבלא בישל כל צרכו חמיר בישרא אגומרי טפי דאפילו דגדיא ושריק אסור כמ"ש הלח"מ מיהו היכא שנצלה כל צרכו אדרבה בישרא אגומרי קיל

הי"ח אין נותנים וכו' עיין במ"מ וכ"מ ולח"מ. ועיין בתוס' ד"ה איבעיא להו שכתבו דלפרש"י ר"א פליג לחומרא ולפי' ריב"א ר"א פליג לקולא ובפי' המשנה לרבנו מפרש כפרי"בא ופסק כרבנן עיין במהרש"א. וכיון דע"כ חזר בו רבנו מפירושו יותר נראה דבחיבורו נמי פסק כרבנן אלא דחזר בו ומפרש כפרש"י דלחומרא פליג והיינו מש"ר בתנור או באש וחלוקה דאו באש קאי בין אפת ובין אחררה דלא כמו שהבין הלח"מ. ומש"ר ואם בשוגג עיין בכ"מ בשם הרמ"ך ודבריו תמוהים דאי בדלא עביד איסורא לא שייך היתר ההצלה וטעם ההיתר משום כבוד שבת. ומ"ש ה"ה דין המזיד ק"ו הוא ומפרש הלח"מ בדוחק שהוא ק"ו לדעת החולקים על רבנו וס"ל דתורמסין קשין להתבשל ואין זה כוונת ה"ה אלא ר"ל משום דגבי פת שייך חששא דחיתוי טפי עיין בתוספות די"ח ע"ב ד"ה גזרה וכו' ובמהרש"א: סליק פ"ג מה"ש פרק ד מה"ש

ה"א כגון הגפת וכו' בגמרא בעי אי גפת דזתים תנן או דשומשמין ת"ש דאר"י משמי' חד דבי ר' ינאי קופה שטמן בה אסור להניחה ע"ג גפת של זתים ש"מ של זתים תנן ודחה דלענין אסוקי הבלא דוקא של זתים אבל לענין הטמנה אפילו דשומשמין. ויש לתמוה למה השמיט רבנו מימרא דר"ז וגם הש"ע השמיטו והרגיש בזה המג"א סי' רנ"ז ע"ש. ועיין בתוספות ר"פ במה טומנין ד"ה מ"ש ממיחם וכו' דפשטא דברייתא משמע דשרי ליתן מיחם ע"ג מיחם בשבת בשביל שיהיו משומרים ולא בשביל שיחמו. ואין סברא לומר דגפת של זתים מסקו הבלא טפי ממיחם שמוסיף הבל בוודאי. אך דיש לחלק דבמיחם ע"ג מיחם לא מוכחא מלתא שכוונתם שיחמו אלא בשביל שיהיו משומרים משא"כ בקופה שטמן בה דבל"ז שמור בתוכה ובמה שנתן ע"ג גפת גלי דעתיה שרוצה שיוחמו אמנם י"ל דסובר רבנו דהך מימרא משמי' דחד דבי ר' ינאי יחידאה היא ורבים פליגי עלה ומצאנו פלוגתא זו מפורשת בירושלמי וז"ל ברתה דר' ינאי הות משמש קומיה אבוה והוית מעלת קומיה תבשילין רותחין אמר לה האיך אתעבדא אמרה ליה כמרא וגופתא (פי' שטמנתן בדבר שאינו מוסיף הבל ונתנתו בגפת) אמר לה לא תהא עבדה כן אלא כמרה גו קופתא ויהבה קופתא על גיפתא. אר"ז מהדא ר' חנינא פליג דדריש ר' אחא בשם ר' חנינא הגפת מלמטן ותבן מכאן ומכאן אסור ומודה בה ר' ינאי ע"כ. הרי דר"ח הוא דס"ל הכי אליבי' דר' ינאי ורבנן פליגי עלה והתיר ר' ינאי קופתא על גיפתא. ומש"ר בזמן ששלשתן לחין השמיט רבנו תבן ובירושלמי ההן תבן בעל פקדון הוא כמה דאת יהיב ליה הוא יהיב לך ע"כ. ומשמע דאפילו תבן לח וכן משמע מהך דהגפת מלמטן ותבן מכאן ומכאן הנזכר דמדנקיט לדוגמא תבן אלמא דלעולם ה"ל דבר שאינו מוסיף הבל אפילו בלחים ואולי כללו רבנו בכלל עשבים. ומש"ר ואפילו מחמת עצמן עיין בלח"מ ובירושלמי משמע כפרש"י דקאמר התם לא סוף דבר לחין אפילו יבשין שנתלחלחו מן אלין מוכין לא כובשין שנתלחלחו הן ע"כ ולדרך רבנו יש לפרש דה"ק לא סוף דבר לחין ממש אלא אפילו יבשים שנתלחלחו קצת מן אלין מוכין דביני אטמי דה"ל לחין קצת

ה"ב ויצטרך לגלותה וכו' בירושלמי ר"פ במה טומנין לפי שהדברים האלו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והן תשים לתוך ידו ומחזירן והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסרו לטמון בהן וכראב"ע דאמר קופה מטה על צדה ונוטל וכרבנן דתמן דאינון אמרין אם היתה יורה מותר. ותמן