מרכבת המשנה (חעלמא) - א נב

הוחמו כל צרכן דשייך חיתוי טפי אפילו בדיעבד לא יאכל ובהוחמו כל צרכן דלא שייך חיתוי כל כך אע"ג דאסור לכתחלה מותר בדיעבד באכילה. ועיין בתוספות דל"ח ד"ה שכח דלפי דבריהם לדרך רש"י דתורמסין קשין להתבשל ע"כ הא דתני תנור גבי תורמסין לרבותא נקיט דלא מבעיא לתוך הכירה דלא נפיש הבליה ודאי לא אסח דעתי' ואסור אלא אפילו תנור דנפיש הבליה כיון שהן קשין להתבשל לא אסח דעתיה הדרא תמיהתם לשיטתם לדוכתא. גם דחוק קצת לדרך רש"י לשון למ"ש אסורי' בכדי שיעשו דהא אסורים עד ליל יום ב' דכדי שיעשו דתורמסין הוה לדרך רש"י יותר ממעת לעת. ומ"ש ואם עבר ושהה עמש"ל ה"ט

הי"ג תנור וכו' הנה בגמרא גרסינן והשתא דאמר מר כל מידי דקשה לי' זיקא וכו' האי בישרא דגדיא ושריק וכו' ופרש"י דכלה סוגיין בתנור סתום בכיסוי אלא דחיישינן שמא יפתח הכיסוי ויחתה הילכך דגדיא דקשה ליה זיקא ולא יפתח הכיסוי וגם שריק שהוא טוח בטיט סביב הכיסוי ואינו מוכן לחתות דה"ל תרתי לטיבותא ד"ה שרי ודברחא ולא שריק דליכא שום חדא לטיבותא ד"ה אסור ודגדיא ולא שריק דאע"ג דמוכן לחתות קשה לי' זיקא ודברחא ושריק דאע"ג דאינו מוכן לחתות לא קשה לי' זיקא וה"ל חדא לטיבותא פלוגתא דר' ירמי' ורב אשי. ולפ"ז קשה כיון דרבנו פסק כר' ירמיה דלישנא בתרא דהיינו רב אשי דלישנא קמא למה נתן טעם להתיר דגדיא ולא שריק משום שאם יחתה יתחרך הבשר ובגמרא יהיב טעמא משום דקשה לי' זיקא. ויותר קשה מה שנתן רבנו טעם לשריותא דברחא ושריק משום דקשה לי' זיקא ובגמרא משמע משום דאינו מוכן לחתות ומדקאמר רבינא האי קרא חייא כיון דקשה לי' זיקא כבישרא דגדיא דמי אלמא דבישרא דברחא לא קשה לי' זיקא. גם יש לדקדק בדברי רבנו שכ' ב' טעמים תכנס הרוח ויתקשה הבשר ויפסד ויצטנן התנור ויפסיד הבשר ובחדא מינייהו סגי. וראיתי לבעל המאור בפי' סוגיין וא"ל וסוגיין בבשרא דגדיא וברחא וכו' כלהו בשפוד של צלי התלוי בתנור עסקינן שאין דרך לחתות את הגחלים שבתנור בעוד שהצלי בתוכו שלא יקטום את הצלי וכו' וגם אין דרך זה להוציא לחוץ ולהחזירו משום דקשה לי' זיקא וזהו טעמי' של רב אשי שמתיר אפילו בברחא ולא שריק ור' ירמי' ס"ל דברחא ולא שריק לא קשה לי' זיקא ומפיק לי' ומהדר לי' ואתי לחתויי וה"ר שלמה פירשה בדרך אחרת וכו' ע"כ. וכפי הנראה דהוקשה לי' להרז"ה על פרש"י דמאי האי דקאמר והשתא דאמר מר כל מידי דקשה לי' זיקא וכו' האי בישרא דגדיא ושריק ש"ד הכי הל"ל והשתא דאמר מר וכו' האי בישרא דגדיא אע"ג דלא שריק ש"ד הואיל דקשה לי' זיקא וכר' אשי ודלא כר' ירמיה דומיא דאונין של פשתן דלא בעינן שריק ותקשה הך דאונין לר' ירמיה דאין לומר דר"י מוקי להך דאונין בשריק דאיכא תרתי לטיבותא דא"כ אמאי אחז לעיקר טעמא דקשה לי' זיקא דקאמר והשתא דקאמר מר וכו' ולא הזכיר כלל טעמא דשריק משא"כ לדרך הרז"ה ניחא דעיקר הטעם דהיכא דשריק שייך טפי קשה לי' זיקא ולאו משום דאינו מוכן לחתות. אמנם מלשון רבנו נראה דאינו מפרש לא כפרש"י ולא כפי' הרז"ה ושיטה אחרת יש לו בסוגיין מה שלא ביארו כל נושאי כליו דסובר רבנו דכל תנור דלא שריק חומו מרוב' דמש"ה לא שרקוהו שלא יתחרך ומש"ה לא קשה לי' זיקא דהרי בלא"ה הרוח מנשב בתנור ואפ"ה דגדיא שרי לרב אשי ללישנא קמא דלא חיישינן לחיתוי דבשר גדי נוח להתחרך אבל דברחא דאינו נוח להתחרך וגם לא שריק דלא קשה לי' זיקא אסור. ודברחא ושריק ס"ל לרב אשי דקשה לי' זיקא ושרי דכל היכי דשריק אין חום התנור מרובה וכשיפתחנו יפסד הבשר שיצטנן התנור ויתקשה הבשר. ור' ירמיה ס"ל דאין הרוח קשה אלא לבישרא דגדיא ושריק אבל בישרא דברחא אע"ג דשריק אסור דלא קשה לי' זיקא וגם פליג וס"ל דבגדיא ולא שריק חיישינן לחיתוי ואינו נוח להתחרך מהרה וללישנא בתרא ס"ל לר"י כרב אשי דלישנא קמא ורב אשי ס"ל דאפילו דברחא ולא שריק שרי משום דאף דברחא נוח להתחרך. ופריך ולרב אשי דשרי והתניא אין צולין בשר וכו'. ומשני התם בבישרא אגומרי פי' שאין הבשר תלוי באויר התנור אלא שמונח ע"ג הגחלים ממש דא"כ ממילא מתחרך הבשר ושפיר חיישינן לחיתוי ואפ"ה כשנצלה כל צרכו מבע"י מותר דשוב לא יחתה. ומדלא משני בבשר שור ולא שריק אלמא דאין לחלק בין בשר שור לדברחא ואין חוששין לחיתוי דכל שאינו מונח ע"ג גחלים ממש חייס עליה שלא יחרכנו. ומינה דללישנא קמא דמוקים אליבא דרב אשי בדברחא ולא שריק מדלא מוקים בבשר שור ואפילו שריק אלמא דהיכא דשריק שייך שליט בי' זיקא ואפילו בבשר שור דאע"ג דלא קשה ליה זיקא לבשרא דתורא מ"מ כיון שיפתח התנור נשיב בי' זיקא ויצטנן התנור ויפסד הבשר. ואפשר לומר דאף בבשרא דברחא ס"ל לרב אשי דלא קשה לי' זיקא ואפ"ה שרי משום שמא יצטנן התנור הילכך בדשריק לעולם שרי לרב אשי משום דחייס שלא יצטנן התנור אע"ג דלא קשה זיקא לבישרא דתורא ודברחא ובבישרא דגדיא שרי אפילו לא שריק משום דחייס שלא יתחרך. ור' ירמיה דלישנא קמא לא חייש לצנון התנור הילכך אסר בדברחא אפילו שריק ובדגדיא ולא שריק אפילו שהוא נוח להתבשל לא חיישינן לחירוך והא דאסר בדגדיא ושריק משום דבישרא דגדיא קשה לי' זיקא והיינו מה שרמז רבנו במ"ש ואם טח וכו' ויתקשה הבשר ויפסד ר"ל בשר הגדי (ויש להוסיף דבדשריק שאין חומו מרובה לא שייך חירוך אפילו לרב אשי ואינו אסור אלא משום זיקא) ולבישרא דברחא נתן טעם שיצטנן התנור ויפסד הבשר. ובהכי ניחא מה דקאמר עליה רבינא דקרא חייא ה"ל כבשרא דגדיא דקשה לי' זיקא דאתיי' הך דרבינא אליבי' דכ"ע דמשמע דהכל מודים דברחא לא קשה לי' זיקא. ועיין בתוספות ד"ה התם בבישרא אגומרי וכו' דלדרכנו ניחא בפשיטות דאפילו בתוך התנור שייך לומר בישרא אגומרי כל שאיננו תלוי אלא מונח ע"ג גחלים ממש (ובמהרש"א הקשה על דבריהם דאמאי לא הקשו לרב אשי מברייתא דעססיות ותירץ בדוחק די"ל דאתיי' כב"ש ובאמת לק"מ דשאני דברחא ולא שריק דאסוחי מסח דעתיה משא"כ בעססיות שצריכין בישול הרבה לדרך התוספות כנ"ל הי"ב