מרכבת המשנה (חעלמא) - א מח

ולא חשש ללבותן מוכחא מילתא דלא קפיד בחתוי ועוד אמרו קטמה ונתלבתה סומכין לה ומקיימין וכו' ע"כ. והיינו מ"ש רבנו שהרי הסיח דעתו ממנו ואין כוונתו לומר שהסיח דעתו מלאכול התבשיל כמו שהבין הרמ"ך אלא ר"ל שהסיח דעתו מלחמם התבשיל כיון דגלי דעתי' דניחא לי' הקטימה והיינו טעמא דלא בעינן שיקטום כל צרכו ולא חיישינן שמא תתלבה ואח"כ יחתה דבאמת קי"ל דאפילו קטמה ונתלבתה מקיימין עלי' דכיון דבשעת קטימה אסח דעתי' מלחתות אלמא דאין צריך לחמם התבשיל טפי ושוב לא חיישינן לחתוי ובהכי ניחא מה שהקשה הלח"מ לקמן ה"ה דלמה השמיט רבנו דין קטמה ונתלבתה ולפמ"ש בכלל דבריו הוא

ה"ה בד"א בכירה וכו' עיין בכ"מ בשם הרמ"ך. ולפמ"ש לעיל ה"ד בשם הרשב"א ניחא דבהכרח מדאוקים בעל הש"ס הך דצמר ליורה ביורה עקורה מוכרח לומר דבתנור גו"ק אסור דאי ס"ד דג"וק מותר ה"ל לאוקים בתנור גרוף וקטום דה"ל דומיא דכלהו אינך דאיירי בתנור כנ"ל

ה"ז הכופת וכו' בלח"מ הקשה למה השמיט רבנו דין דאין נותנים חטין לתוך הרחיים וכו' ואין זה תימא די"ל דרבנו ס"ל כדעת הרי"ף רבו והרז"ה שפסקו הלכתא כר"י ומשום שביתת כלים דלית לי' טעמא דהשמעת קול ומוקי הך דרחיים כב"ש אבל לב"ה שרי בהתחיל מבע"י ולזה השמיטו רבנו דהשתא מלאכה דאורייתא שרי להתחיל מבע"י כ"ש מידי דרבנן ומהאי טעמא השמיט רבנו כרשינין כנ"ל ה"ב ומה שיש לדקדק בזה עיין לקמן פ"י הכ"ב מ"ש שם

ה"ח תבשיל חי וכו' עיין במ"מ והלח"מ האריך וכל דבריו מרפסין איגרא דמ"ש דאותן הגאונים מפרשים הך דקידרא חייתא לענין חזרה דבריו תמוהי' דבהדיא קאמר בגמרא קידרא חייתא שרי לאנוחי ע"ש עם חשיכה בתנור. ויותר תמוה דהאי ס"ד כלל שיהי' מותר להחזיר קידרא חייתא דה"ל בישול ממש בשבת ואב מלאכה (וגם מ"ש הלח"מ אבל אי איירי להשהות צ"ל דלא הוה כמאכל ב"ד וכמ"ש התוספות בד"ה בשיל ולא בשיל וכו' אין זה מוסכם דאפשר לומר דאע"ג דשרי חנניא להשהות בשיל כמב"ד בכירה שאגו"ק. אפ"ה אסור להשהות בתנור וכן כתב בעל המאור דאפילו למ"ד להחזיר תנן יש לפרש לא יתן דתנור אף לענין שהי' דאין הכרח למ"ש התוספות ד"ה תנור וכו' דף ל"ק ע"ב ע"ש אלא אם נפרש בשיל היינו כמב"ד אבל אם נפרש כולל ניחא) ומ"ש הלח"מ ומפני כן כ' ה"ה וכו' חלילה להעמיס זה בכוונת ה"ה אלא כוונתו לבאר דלדרך רבנו פי' בשיל היינו בשיל לגמרי ולאפוקי מיש מפרשים דבשיל היינו כמב"ד ואליבא דחנניא ורבנו דפסק כרבנן ואפילו בשיל כל צורכו ומצטמק ויפה לו אסור לשהות בכירה שאג"וק כ"ש בתנור בלא נתבשל כל צורכו אלא כמב"ד ומ"ש הלח"מ ואע"פ ש"כ שם הרשב"א ז"ל וכו' כבר בארתי לעיל ה"ד דאין כאן שום סתירה והוא נמשך אחרי טעותו דמפרש הך דקידרא חייתא לענין חזרה אבל לשהות משהין אפילו בתנור אפילו לא הגיע למב"ד וכ"ש בכירה ולזה הוקשה לו דהאיך כתב ה"ה לעיל בשם הרשב"א דכל שלא הגיע לכמב"ד משהין ע"ג כירה גו"ק דמשמע אבל באגו"ק לא ולפמ"ש כל זה עירבוב ומ"ש הלח"מ ומ"מ אין לשון ה"ה ז"ל מדוקדק וכו' לא הרגיש שיש ט"ס הנראה לעיני בדברי ה"ה ובמקום תיבת על צ"ל, עד וכוונתו מפולשת דקאמר וחלוקי תנור וכירה וכופח עד תבשיל חי ר"ל כל הדינים שנזכרו בדברי רבנו עד הלכה ח' המתחלת תבשיל חי כולם הם לענין חזרה בדוקא לדעת הי"מ הנ"ל. אמנם יש לדקדק בדברי ה"ה דדעת מקצת הגאונים הנ"ל דבשהי' לא משכחת כלל לכל החילוקים האלו ובהכרח ס"ל דבלא הגיע לכמב"ד אסור להשהות אף בגו"ק (דאל"כ משכחת לי' בשהי' דלא הגיע למב"ד כל החילוקים הנ"ל) דלא כדעת הרשב"א הנ"ל ה"ד וא"כ האיך כ' ה"ה דדעת הרשב"א כדעת אחרי' אלא י"ל דמ"ש ה"ה דהרשב"א סובר כוותייהו היינו לענין זה דפסק כחנניא אבל לענין שהי' בלא הגיע למב"ד חולק עמהם ומדמה בכל החילוקים שהיי' דלא הגיע למב"ד לחזרה בהגיע למב"ד. והא דלא אוקי' בגמרא אליבא דחנניא נמי מתני' בשהיי' ובשלא הגיע למב"ד דסתם חמין ותבשיל היינו בבשיל כמב"ד כמ"ש התוספות. גם י"ל דדעת הגאונים ממש כדעת הרשב"א דמשהין ע"ג כירה ג"וק ולא בשיל כמב"ד אלא דשארי חלוקים שבין תנור וכירה וכופח ולסמוך לית להו אלא בחזרה וניחא הכל. והנה טעם המחלוקת שבין שני השטות הללו עיין ברי"ף שהוא ג"כ פסק כרבנן וכדעת רבנו והביא ראי' מלשון הגמרא איבעיא להו מהו לסמוך תוכה וגבה הוא דאסור אבל לסמוך ש"ד א"ד ל"ש ומדקאמר תוכה וגבה הוא דאסור אלמא דאסור להשהות ע"ג כירה שאגו"ק. והרז"ה דחה דבריו דהך בעי' אזלא לסמוך בחזרה ע"ש (ומה שחתר ה"ר יונה לדחות דברי הרז"ה דמדקאמר תוכה וגבה הוא דאסור אלמא לענין שהי' קתני דאי לענין חזרה הרי תוכה אסור אפילו בגו"ק והאיך קאמר א"ד ל"ש דודאי שאני ושאני ע"ש ואין זה מספיק דאכתי י"ל דקבעי בין לענין חזרה למ"ד להחזיר ובין לענין שהיי' למ"ד לשהות וכמ"ש הר"ן ולי נראה בכוונת הרי"ף ורבנו דלענין חזרה אין חילוק כלל בין ע"ג ובין לסמוך וכמו שכייל רבנו לקמן וכל שאין מחזירין אין סומכין לו בשבת ור"ל אפי' בכירה שאגו"ק וכמ"ש לעיל ה"ז ומותר לסמוך לכירה מבערב אעפ"י שאגו"ק דמשמע מבערב אין אבל בשבת לא והטעם דבחזרה שייך משום בישול הילכך כל שלא נתבשל כל צרכו אסור אפילו לסמוך במקום שהיס"ב דקיי"ל אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ואם גלגל חייב חטאת וסובר הרי"ף ורבנו דאפילו בבשיל כמב"ד כל שלא נתבשל כל צרכו איכא בישול דאורייתא ואפילו בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו מיהות אסור מדרבנן עיין לקמן פ"ט ה"ג ובמ"מ שם. דבודאי בכל מקום דשייך חתוי אסור אפילו להשהות ובהכרח אם נוקים מתני' בבשיל כמב"ד ולהחזיר הוא דאסור ולהשהות שרי צריך לומר דס"ל לחנניא דכל תבשיל שנתבשל כמב"ד שצריך רק בישול