מרכבת המשנה (חעלמא) - א מז

דיכה אסור מדאורייתא ואפ"ה לא גזר שחיקה אטו דיכה. והרב המגיד מיישב דברי הרי"ף קרוב לדברי הר"ן ועיין בשו"ת ח"ץ שאלה ז' שהאריך בביאור דבריו ובלח"מ:

ושניהם לדבר א' נתכוונו דמ"ש ה"ה דא"כ לא הוה גזרו רבנן במידי ר"ל דאי הוה ס"ל לר' ישמעאל דאף במחוסר דיכה שרי לגמור בשבת בידים א"כ לר' ישמעאל לא הוסיפו חכמים לגזור ולאסור יותר על מה שאסור מן התורה אלא הניחו הדבר על ד"ת וכל מה שמותר ד"ת הניחו בהיתרא וזה דבר רחוק שהרי בכל מילי דשבת מצינו שהוסיפו חכמים לגזור משום שבות וה"נ כשלא ריסקן אסורין משום מלאכה ובשריסקן וכו' הי' מן הראוי להוסיף לגזור מדרבנן וכו' עכ"ל הח"ץ ולזה הקשה הלח"מ דהאיך תירץ ה"ה א"נ דמדאורייתא נמי אסור עד שנכנס בדוחק דאסור מדאורייתא ואינו חייב חטאת דומי' דחצי שיעור. ובאמת אין זה כוונת ה"ה דאין זה תימה לומר דלא גזרו רבנן מידי וכמ"ש הלח"מ בשם התוס' אלא כוונת ה"ה דאחרי שהציע דיגמור דקאמר ר' ישמעאל היינו משתחשך בידים ומשנתנו מבע"י הכריח דע"כ ס"ל לריב"ח כר' יוחנן דכיון דקאמר בגמרא קורות בית הבד וע"ג דאי עביד לי' בשבת לא מחייב חטאת לא גזרו בי' רבנן אלמא דמשנתנו דדמי למחוסר דיכה שייך למגזר ואי ס"ד דמחוסר דיכה שרי לר' ישמעאל בשבת האיך מתוקמ' מתני' כר' ישמעאל והיינו מ"ש ה"ה דא"כ לא הוה גזרו רבנן במידי ר"ל האיך קאמר בגמרא לא גזרו וכו' והיינו כפי קושיית הלח"מ הראשונה. ולזה מסיק המ"מ אלא ודאי מדאורייתא וכו' ר"ל אלא ודאי דריב"ח ס"ל כר' יוחנן דבמחוסרין דיכה דכ"ע אסור מדבריהם הילכך במתני' מבע"י מותר לכתחלה דכי היכי דלא גזרינן שחיקה משתחשך אטו דיכה משתחשך ה"נ לא גזרינן דיכה מבע"י אטו משתחשך ור"א מדחה דאכתי י"ל דאע"ג דלא גזור שחיקה אטו דיכה אפ"ה גזור דיכה מבע"י אטו דיכה ומ"ש ה"ה א"נ מדאורייתא וכו' ר"ל ומשנתנו לא דמי למחוסר דיכה דחסר ב' מלאכות ובמתני' חסר מלאכה אחת וכסברת הרמב"ן הנ"ל מיהו מ"מ לא דמי נמי למחוסר שחיקה דמותר לר' ישמעאל משתחשך שכבר נעשה מבע"י ב' מלאכות ולהכי אסור משתחשך טעינת קורת בית הבד ומבע"י מותר דומי' דשחיקה משתחשך ור"א מדחה דמשנתנו דמי למחוסר דיכה ואסור מדאורייתא כן יש להעמיס בכוונת ה"ה. אמנם מ"ש הלח"מ מהך א"נ סותר העיקר הראשון וכו' יש לזה ג"כ פני' מסבירות אך דמוכרח לומר כשיטת הרמב"ן וכנ"ל כדי לתרץ קושי' שני' של הלח"מ. ומ"ש הלח"מ וא"ת היאך קאמר הגמ' וכו' אין דבריו מובנים ועיין בשו"ת ח"ץ ומ"ש הלח"מ ולקושי' שהקשה הרשב"א יתורץ במ"ש הרא"ש וכו' לא ידעתי כוונתו דהא ה"ה הרחיב לתרץ קושי' הרשב"א. אמנם בגוף הענין לפמ"ש רבנו לקמן דמחוסרי' דיכה אסור ולא נקיט חייב עיין לקמן פכ"א הי"ג ניחא בפשיטות דריב"ח ס"ל דבמחוסרי' דיכה דכ"ע אסור מדבריהם ומתוקמא מתני' כר' ישמעאל ולר"א ס"ל דבמחוסרי' דיכה דכ"ע אסור מדאורייתא ואולי יש להעמיס כן בלשון ה"ה שכ' א"נ דמדאורייתא וכו' ר"ל אליבי' דר' אלעזר בן פדת ובהכי ניחא דעת הרי"ף וכמ"ש הר"ן והתוספות. ומה שהתחיל הרב המגיד וכ' ויש מי שהקשה על דברי רבנו למה לא חילק בין מחוסרי' דיכה וכו' שותא דידי' לא ידענא דהא ודאי לפי מה דקיי"ל כב"ה דמתירין מבע"י מלאכה גמורה בודאי הכל שרי אפילו במחוסרי' ריסוק ובגמרא מהדר לאוקמי' דמ"ד דמודי' ב"ש בקורת בית הבד ס"ל דבנתרסקו ליכא איסור דאורייתא ואין כאן התחלת קושי' לרבנו

ה"ד לפיכך אם גרף וכו' עיין במ"מ ש"כ ודע שאפילו תבשיל שלא הגיע למב"ד מותר להשהותו ע"ג כירה גרופה וקטומה וכן כתב הרשב"א ובלח"מ הקשה דידי' אדידי' דדברי הרשב"א סותרי' זא"ז ושלח יד להגיה ע"ש. ושותי' לא ידענא דאין כאן סתירה כלל דאע"ג דפסק הרשב"א כחנניא דכל שהגיע לכמב"ד משהין ע"ג כירה שאינה גו"ק ובלא הגיע לכמב"ד אין משהין ע"ג כירה שאגו"ק אבל ע"ג כירה גו"ק משהין אפילו בלא הגיע לכמב"ד. וז"ל הרשב"א בשבע שיטות והאי תבשיל דתנן במתני' י"ל דלמ"ד להשהות תנן אם הסיקוה בקש ובגבבא או בגו"ק מותר להשהות אפילו לא הגיע לכמב"ד כיון דלא שייך חתוי וכ"ש בבשיל כמב"ד וכ"ש במצטמק ויפה לו אבל למ"ד להחזיר אבל לשהו' משהין אפילו באג"וק האי תבשיל דמתני' דוקא בכמב"ד וכדתני חנניא בהדי' כל שהגיע לכמב"ד משהין באגו"ק. ודוקא באג"וק אבל בגו"ק אפילו לא הגיע למב"ד משהין דליכא משום חתוי. ויש לחלק ולומר דכל שלא הגיע למב"ד אין משהין אפילו בג"וק משום דכיון דבשיל קצת ולא הגיע למב"ד יהיב דעתי' ומחתה וכו' ולהכי כי אקשה שלהי פ"ק צמר ליורה לגזור איצטריך לאוקים ביורה עקורה ולא אוקים בגו"ק משום דצמר ליורה קודם שיקלוט העין הרי הוא כתבשיל שלא הגיע למב"ד. ומיהו הראשון נראה עיקר משום דבגרוף מיהו ליכא למיחש מידי (ר"ל דבעינן שיגרוף כל צרכו ולא ס"ל כרבנו דאף בגרוף שייך חתוי) וההוא דצמר ליורה לא ניחא לי' לאוקים בכירה כיון דכלהו אינך איירי בתנור הילכך ניחא לי' לאוקים טפי בתנור כיון דאשכח בי' נמי היתרא. ולשון תבשיל כולל הוא אף תבשיל שלא הגיע לכמב"ד ע"כ לשון הרשב"א ונתקיימו דברי ה"ה ועיין לקמן ה"ח. ומ"ש רבנו או בגללי בהמה עיין בירושלמי ובב"י א"ח סי' רל"ג. עוד שם בירושלמי בגפת ובעצים לחין אבל יבשין מתחלתן כקש וגבבא הן וזה בכלל מ"ש רבנו שהרי אין שם גחלים וכו' ומ"ש רבנו שהרי הסיח דעתו עיין בכ"מ בשם הרמ"ך. ומ"ש הרמ"ך דהטעם משום דעביד הכירא דגו"ק לא אתי לחתויי אין זה מספיק דא"כ גחלים שעממו מעצמן מ"ט ומה ש"נל בכוונת רבנו לפמ"ש הרשב"א בשבע שטות וז"ל גרסינן בירושלמי הגורף עד שיגרוף כל צרכו מן מה דתני הגורף צריך לטאט בידו עד שיגרוף כל צרכו מן מה דתני מלבה עלי' נעורת של פשתן הדא אמרה אפילו לא קטם כל צרכה פי' דאין צריך לקטום עד שלא יהי' האש ניכר בו אלא כיון שקטם קצת מוכח' מלתא שהוא מתייאש ממנה ואינו רוצה בחתוי וה"נ משמע בגמרא מדקאמר גחלים שעממו הרי הן כקטומין והוא הטעם שאמרנו דכיון שעממו